בעת שעסקנו בהדפסת גיליון 'לקראת שבת' לפרשת ניצבים, לקראת ראש השנה, פנינו אל הגאון רבי שמואל יוסף שטיצברג שליט"א, מרבני קהילת חסידי גור בבית שמש, מחבר הספר 'שערי הברכה', ומגדולי העוסקים בתחום הטכנולוגיה על פי ההלכה, וביקשנו לשמוע מעט מדברותיו לכבוד יום הדין הקרב ובא.
הרב שטיצברג שליט"א נהג בנו טובת עין ונעתר לבקשתנו, והרי הדברים לפניכם:
"כשמתקרב ראש השנה, זה הזמן לעסוק באחת השאלות הנוגעות ליום זה, כשלמעשה מדובר בדיון עמוק מאוד שאפשר להאריך בו לאין שיעור.
"אנחנו אומרים "היום הרת עולם… אם כבנים אם כעבדים… אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו…".
"וכאן נשאלת השאלה, מה בעצם עדיף? איזו גישה טובה יותר? עם איזו הרגשה אנחנו צריכים לגשת לפני מלך מלכי המלכים ביום הדין? האם אנחנו צריכים להרגיש בנים אהובים, ולבקש בקשות בשפע כבן המתחטא בפני אביו ועושה לו רצונו? או שאולי אנחנו צריכים לגשת באימה וביראה ברתת ובזיע, כעבד לפני רבו, להימנע מלבקש בקשה כלשהי, ורק להשפיל עיניים בתקווה שהקב"ה יחוס וירחם עלינו ויסכים לתת לנו עוד הזדמנות אחת אחרונה, לפני שהוא שופט אותנו בחומרה על המעשים שלנו?
"אני חושב שהשאלה הזאת וגם התשובה עליה, מונחות למעשה בסיפור הבא שהיה מספר הרבי בעל ה'אמרי אמת' מגור זיע"א.
"באחד החגים, סיפר ה'אמרי אמת', אמר אביו הרבי הקדוש בעל ה'שפת אמת' מגור זיע"א, שבעת שאומרים בהלל אנא ה', אפשר לפעול גדולות ונצורות, ולכן מי שיש לו שכל יכוין היטב באמירה זו…
"למחרת בבוקר, כשהגיעו לאמירת הלל בתפילה, כל בית המדרש של גור רעש וגעש. הקהל נחלק לשני חלקים… היו כאלו שהתלהבו מאוד מאוד באמירת 'אנא ה' הושיעה נא', והיו שממש הגיעו להתלהבות אדירה כשאמרו 'אנא ה' הצליחה נא'…. כמובן שהיו גם כאלו שהחזיקו בזה וגם מזה לא הניחו ידיהם, והתפללו בכל כוח הכוונה גם ב'הושיעה נא' וגם ב'הצליחה נא'.
"אבל אני, כך סיפר ה'אמרי אמת' על עצמו, אני ידעתי שאבא התכוון לא לאנא ה' הזה, ולא לאנא ה' הזה… הוא התכוון בכלל ל'אנה ה' כי אני עבדך, אני עבדך בן אמתך…".
"זה סיפור מאוד יפה, אומר הגרש"י שטיצברג, אבל זה לא רק סיפור. יש כאן בעצם יסוד מאוד מאוד עמוק, שכשאדם רוצה לפעול גדולות ונצורות, הוא צריך לזעוק 'הושיעה נא', צריך לבקש 'הצליחה נא', אבל עיקר העיקרים של הישועה מונחת ב'אני עבדך'.
"למה? כי האדון צריך לדאוג לעבד שלו, ואם אנחנו מבטלים את עצמנו לחלוטין כלפי אדון העולם, ממילא הוא דואג לנו לכל צרכינו מידו הרחבה, ולא מונע מאתנו דבר, כי אנחנו עבדיו הנאמנים והוא הרי אין גבול ליכולת שלו, אז אנחנו זוכים בכל השפע העצום מידו הרחבה…".
***
"חשבתי פעם על שאלה מאוד מעניינת. "כולנו משתדלים לאכול כל יום כדי שנוכל לברך ברכת המזון, ובסיומה של ברכת המזון אנחנו אומרים את הפסוקים 'יראו את ה' וכו'. שם אנחנו אומרים "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם".
"רבותי, אני מכיר כמה וכמה נכדים של צדיקים גדולים קדושי ארץ, ואני דווקא כן ראיתי אותם מבקשים לחם. הם הולכים כל בוקר למכולת לקנות לחם, ולפעמים אין להם בכלל כסף כדי מחייתם ומחיית בני ביתם, והם נאלצים אפילו לבקש עזרה מקופות הצדקה השונות, או חלילה וחלילה ממש לפשוט יד ולבקש את רחמי הבריות.
"אז למה כתוב בפסוק, שלא ראינו צדיק שזרעו מבקש לחם???
"יש תשובות רבות על השאלה הזאת, אבל התשובה שאני רוצה לגעת בה עכשיו, זאת התשובה שמדקדקת במילה 'מבקש'.
"כן, יש זרע צדיקים ששואלים לחם, הם רעבים ורוצים לאכול, אין להם כסף אז הם מבקשים נדבה. אפשר לראות את זה קורה.
"אבל 'מבקש' זאת דרגה אחרת. זה בגדר של 'אחת שאלתי אותה אבקש', 'בקשה' נקרא הדבר שבו אני הכי רוצה, וחוץ מזה אני לא צריך כלום.
"וכי כשדוד המלך מבקש לשבת בבית ה', הוא לא יצטרך שום דבר נוסף? מה עם מים ולחם? מה עם בגדים ונעליים?
"התשובה היא שזה הדבר העיקרי, זאת הבקשה, ב'הא הידיעה'. שבתי בבית ה'.
"הצדיק זוכה שזרעו אינו 'מבקש' לחם. זאת לא השאיפה העיקרית של זרע צדיקים, כמובן אם הם אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם.
"לענייננו, כשאנחנו מבקשים בקשות מהקב"ה בראש השנה, אנחנו צריכים לזכור, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. צריכים לבוא לתפילות ראש השנה עם דעה ברורה בעניין, מה הכי חשוב לי, על מה אני אני רוצה להתחנן בכל כח הכוונה, ומה פחות חשוב?
***
"הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע היה רגיל לספר, על אותו חייל רוסי ששירת בצבא הצאר ניקולאי, ובפעם אחת הוא זכה להיות חלק מהפלוגה ששובצה לרכב יחד עם הצאר במלחמה.
"הם רכבו לצדו של הצאר, התקרבו אל החזית, והנה מבחין אותו חייל באחד מאנשי האויב, שמכוון את הנשק שלו לעבר ניקולאי ומתחיל לסחוט את ההדק. אותו חייל שאג בבהלה, הצאר ניקולאי לא יכול היה לעשות דבר, כי זה היה בתוך שבריר שניה, אבל הסוס של הצאר נרתע לאחור מבהלה לנוכח הזעקה של אותו חייל, וכך זז ראשו של הצאר מעט אחורה, והכדור שנורה מנשקו של חייל האויב החטיא את מטרתו…
"כמובן ששאר החיילים ביחידה מיהרו לחסל את הצלף שארב לצאר וכמעט פגע בו. חייו של הצאר ניצלו בזכות אותו חייל חד עין שהבחין בסכנה מבעוד מועד.
"שאל הצאר את אותו חייל, נו… הצלת את חיי הצאר, מגיעה לך מתנה גדולה. איזו משאלה אתה רוצה לבקש ממני ואני אמלא את כל משאלותיך?
"השיב לו החייל: הוד מעלתו, אני רוצה לומר לך שהמפקד של הפלוגה שלי, לא נחמד אלי. לעומת זאת, בפלוגה המקבילה יש מפקד מאוד נחמד, אני מבקש, אם אתה מסכים להעביר אותי לפלוגה השניה, ואני אודה לך מאוד על כך…".
"צחק הצאר על טיפשותו של החייל ואמר לו: "אתה ניצב לפני הצאר ניקולאי, האיש השולט בכל ממלכת רוסיה הגדולה. הצבא כולו שייך לי, הממלכה כולה מונחת בכף ידי, יכולת לבקש ארמון והייתי נותן לך, יכולת לבקש פטור מהצבא, יכולת לבקש להיות מושל עיר או מחוז. הבטחתי לתת לך כל מה שתבקש. אם היית רוצה, הייתי ממנה אותך לקצין לא רק של הפלוגה שלך אלא של הגדוד כולו, ואתה מבקש שאני אעביר אותך לפלוגה המקבילה? שוטה שכמוך!!!".
"אמר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ, לפעמים יש אנשים שמתנהגים כמו החייל הטיפש הזה. יהודי! אתה עומד בראש השנה לפני מלך מלכי המלכים. הוא יכול לתת לך עולם ומלואו, היפלא מה' דבר? היד ה' תקצר? ומה אנחנו מבקשים? אנחנו רוצים העלאה קטנה במשכורת, רק חמש אחוז, לא נעים לנו לבקש מהקב"ה בקשות גדולות, להטריח אותו כביכול… הרי זאת שטות נוראה!
"אז נכון, אנחנו צריכים להרגיש כעבדים, אבל מצד שני אנחנו גם צריכים לזכור לפני מי אנחנו עומדים, לפני מלך מלכי המלכים, שמבחינתו לתת לנו את כל בקשתנו זה כלום ושום דבר. אין לו שום בעיה לשפוך עלינו הרים ענקיים של שפע ברכה והצלחה, אנחנו רק צריכים לבקש ולהתנהג בהתאם כדי שהתפילות שלנו יתקבלו לפניו".
***
"אפשר להוסיף על כך ולראות, שישנה תופעה מאוד מעניינת, שכל אחד מאתנו בוודאי נתקל בה יותר מפעם אחת בלכת ברחוב: אנחנו רואים שמגיעה משאית שנושאת על גבה קורות בטון במשקל עצום, עשרות אלפי קילוגרמים. מאות טונות של בטון, ברזל או כל דבר אחר. אפילו קרוואן ענק, גדול וכבד.
"כמובן שאף אחד לא יכול להזיז כזה קרוואן. אם נאמר שאנחנו רוצים להרחיק אותו קצת מהכביש, רק בחצי סנטימטר, גם אם תביא חמישים איש או אפילו מאה אנשים שידחפו כולם ביחד, הם לא יצליחו להזיז אותו ממקומו.
"והנה מגיע מנוף גדול, פותח את הזרועות המתכתיות לצדדים, כדי שהוא עצמו לא יתהפך כשהוא מרים את המשקל העצום הזה, מרים את הזרוע הארוכה והאימתנית, מחברים אותה אל הקרוואן באמצעות רצועות עבות מאוד, ו… המנוף מרים את הקרוואן מהמשאית, מוביל אותו אט אט בזהירות מעל הגדר, ומניח אותו בשטח שהוכן עבורו מראש.
"עד כאן הכל בסדר. אבל חסר הבנה במשהו קטן ושולי בכל הדבר הזה. איך מצליח המפעיל של המנוף לכוון את הקרוואן בדיוק במיקום הנכון, עם הזווית המדויקת, ממש ככה כשהדלת שלו מונחת מעל המדרגות הפונות אל המדרכה, בדיוק של מילימטר.
"את זה עושה הפועל שעומד על הקרקע. הוא דוחף את הקרוואן עם היד, בשעה שהקרוואן עדיין תלוי באוויר, לפני שהוא מונח על הרצפה, יכול הפועל למשוך, לדחוף, להטות מעט את הכיוון של הקרוואן.
"וזאת תופעה מופלאה ביותר. איך? איך ייתכן שאותו קרוואן שמקודם ניסו מאה אנשים להרים אותו בכוחות מאוחדים, ולא הצליחו להזיז אותו אפילו מילימטר אחד ממקומו, עכשיו עומד לו פועל אחד, ובלי מאמץ מיוחד מצליח לסובב את הקרוואן, חצי מטר ימינה, עשרים סנטימטר שמאלה… איך זה יכול להיות???
"התשובה היא, שכשהקרוואן מונח על הקרקע, הוא נצמד אליה עם כח המשיכה. אי אפשר להזיז אותו. אבל אם הצלחת לנתק אותו מהקרקע, עכשיו זה לא כזה קשה להזיז אותו ימינה או שמאלה, כי זה לא נוגד את כח המשיכה.
"כמובן שלא באנו לכאן לדבר על מנופים או על קרוואנים. אנחנו מדברים עלינו, עלי ועליכם, על כל יהודי באשר הוא שם. אי אפשר להזיז אדם ממקומו, אנחנו גם לא מצליחים להזיז את עצמנו מילימטר ימינה או שמאלה. יש לנו הרגלים מאוד חזקים, קשה מאוד לצאת מהם ולהשתחרר מהם.
"איך אפשר לשנות כיוון? מתי אנחנו יכולים להצליח לזוז מהמקום? כשאנחנו מתנתקים מהקרקע!! כשאנחנו תלויים על המנוף שמרים אותנו לגובה, שם, בגובה אפשר בקלות להסתובב ימינה ושמאלה לזוז לכאן ולכאן. זה הרבה יותר יותר קל כשאנחנו מנותקים מהקרקע.
"וזאת בדיוק העבודה שלנו באלול, בראש השנה, בעשרת ימי תשובה, ביום הכיפורים ובחג הסוכות ושמחת תורה. הקב"ה מרים אותנו מהקרקע "לתולה ארץ על בלימה", אנחנו נמצאים במקום גבוה, זה הזמן לנצל את ההזדמנות ולשנות כיוון, להתמקם קצת יותר ימינה, קצת יותר קדימה. לדאוג שההתרוממות הזאת מעל הקרקע לא תהיה לחינם, שלא נחזור לאותו מקום ונישאר באותה רביצה לא נכונה במקום הלא טוב, אלא ההיפך, לנצל את הזמן הזה כדי לשפר מיקום, ולצאת מהימים הקדושים האלו לימות השנה כשאנחנו צועדים בדרך טובה יותר ונכונה יותר. כמו שאמר הרבי ר' אלימלך מליזענסק זיע"א, "להזהיר גדולים על הקטנים", להמשיך את הזוהר והקדושה של הימים הגדולים, על הימים הקטנים, ימות החול והשגרה שיבואו עלינו לשלום בשנת תשפ"ג. תחל שנה וברכותיה".