ולא מעבר לים היא
בשיחה עם הרב מ' ברמן (מוסף שבת קודש) סיפר האדמו"ר מטריסק שליט"א, בנו של הגאון רבי דב אייכנשטיין זצ"ל ראש ישיבת אתרי ומשכן התורה, על הנסיבות שהובילו את אביו בשעתו לעלות ולהשתקע בארץ ישראל, בה עלה ונתעלה בתורה עד שהיה לאחד מגדולי מרביצי התורה בדורנו.
הדבר היה כרוך בסיפור מופלא שסיפר לימים הגר"ש טרוביץ זצ"ל, שעמד מאחורי הקלעים באותה פרשה. וכך סיפר:
בסוף שנת תשט"ז נוסד בירושלים כולל לאברכים צעירים בעלי כשרונות בעל רמה מיוחדת, וגם סכום המילגה היה גבוה בהרבה מהמקובל. בראש הכולל עמד רבי רפאל רייכמן. בשנת תשי"ז הצטרף לחבורה אברך אמריקאי בעל כשרון רב ומתמיד עצום בשם רבי דב אייכנשטיין, שהיה תלמיד של מרן הגאון רבי אהרן קוטלר בלייקווד. אביו היה אחד הרבנים המפורסמים שכיהן כרב עיר גדולה בארה"ב, והקהילה היתה מאורגנת ועשירה מאד. האב ציפה זמן רב שבנו יתחיל לכהן ברבנות שם בתקווה שבמשך הזמן יירש את הרבנות המפוארת, אך הבן ביקש לנסוע קודם לשנה לארה"ק להתבשם מתורת ארץ ישראל ואז יחזור לארה"ב לקבל משרת הרבנות.
בכולל הנזכר, למדתי עמו בחברותא ומאד נהניתי משכלו הבהיר וכח ההעמקה הנפלא שהיה מחונן בו. ההורים דאגו לספק כל צרכיו, וכעבור שנה ביקשו שיחזור לארה"ב, אולם הוא ביקש ארכה לעוד שנה וזו ניתנה לו. לאחר שנה נוספת שוב התחנן על נפשו שחשקה בתורה וביקש עוד שהות, וכך השתדל למשוך הזמן ככל האפשר, וההורים בלית ברירה הסכימו.
בקיץ תש"כ הודיעו ההורים והורי אשתו שעליהם לחזור לארה"ב לקבל את המשרה, בציינם שאם לא יחזרו בהקדם יפסיקו לממן את החזקתם, והם ישארו ללא דירה ואפשרות פרנסה. אשתו לא עבדה בינתיים, והתוכנית של הכולל הגיעה לסיום והכולל עמד להסגר. באותו זמן עמדה אחות אשתו להתחתן בארה"ב, והם החליטו לחזור. הם כבר שלחו את הספרים לארה"ב. חלק ממכשירי החשמל נמכרו ושאר החפצים נארזו. ואז התערב ראש הכולל ואמר שאין להשלים עם העובדה שאברך כה מוכשר ייסע לקבל משרה שתמנע ממנו לעלות במעלות התורה.
הוא פנה למרן הגרא"י פינקל זצוק"ל ראש ישיבת מיר, ששלח מכתב לאביו וביקשו שיאפשר לו להמשיך ללמוד בארץ. האב שיגר מברק תשובה שהסביר כי אין כאן ניתוק מהתורה אלא הוא נדרש לצורך רוחני ברבנות חשובה שיש בה זיכוי הרבים. גם מרן הגאון מטשעבין זצוק"ל התבקש להתערב בפרשה, ולמרבה הפלא אף הוא שלח מכתב חם לאביו וביקשו שיתן לבנו ארכה לשבת וללמוד בארה"ק, אולם קיבל תשובה דומה.
בד בבד התחלנו לפעול בכיוון נוסף. נסעתי עמו לב"ב למרן המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל. נכנסתי לבדי ומרן המשגיח הכריע כי צריך להשפיע עליו שלא יסע, אבל אמר: כשאתה מגיע אלי עמו לשיחה חטופה, הסיכוי להשפיע עליו איננו גדול, אבל היות וכבר באתם תכניס אותו.
כשרבי דב התחיל לתאר את הלחץ הגדול של ההורים והמשפחה, אמר לו רבי יחזקאל: כתוב בתהילים [מט, ח] 'אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו'. וכשהסביר שאשתו אמריקאית ורגילה לחיות ברווח ואיננה מוכנה לכך, השיב מרן המשגיח: האם שכחת מה קרה לאדם הראשון כששמע לקול אשתו? וכשאמר שבלא עזרת ההורים אין אפשרות להתקיים וההורים מתנגדים בכל תוקף, השיב רבי יחזקאל: "אביך שהינו איש תורה עוד יבא הנה לארץ לנשק אותך על שנשארת כאן"… הדברים נשמעו כה רחוקים מהמציאות עד ששנינו התפלאנו מאד איך נטל רבי יחזקאל על עצמו אחריות על כך.
חזרנו לירושלים, וכשנוכחתי לראות שהשיחה לא הביאה תוצאות, החלטתי לשוחח עם מרן הגר"א לופיאן זצוק"ל שבדיוק הגיע לירושלים. אף הוא התרגש ואמר שצריך לעשות הכל כדי שישאר בארץ, ובו במקום הסכים לשוחח עם רבי דב. בשיחתם שאלו על טיב הרבנות שהוא מתכונן לקבל בארה"ב, והאם יהיה מסוגל לעלות שם על הבמה ולהוכיח את הציבור על כל מיני עניינים חמורים וכו' בלי מורא, ורבי דב לא השיב, ואמר לו, אם כן אתה הולך למקום שיעברו שם על עבירות חמורות ואתה אפילו לא תהיה מסוגל למחות על כך, לעומת זאת כאן במקום זה אתה מסוגל לשבת ולעלות במעלות התורה כאחד הגדולים…
הוא התחיל להתנצל שאשתו לא מוכנה להישאר כאן, ורבי אליהו שלחו שיקרא גם לאשתו וישוחח עם שניהם. כשאשתו נכנסה, קם רבינו בפניה מלא קומתו. היה זה מחזה מרהיב לראות הצדיק הישיש קם בפני אישה צעירה. גם האישה נדהמה. 'את ודאי מתפלאת על שקמתי לכבודך', אמר, 'אך דעי שיש לך בעל ת"ח שעתיד לגדולות ואשת חבר כחבר, אך ח"ו שלא תמשכו לארה"ב, כי אז האחריות הגדולה מהתוצאות תרבץ עלייך'.
עוד הוסיף וסיפר שבמלחמת העולם הראשונה כל בניו למדו בישיבות, ובבית לא היה לחם לאכול. פנו השכנות לאשתו שתוציא לפחות בן אחד מהישיבה שיוכל לסייע לכלכלת הבית, והשיבה אשתו כי כאן בעוה"ז אינני רוצה את עזרתם של בני. יבוא זמן כשאלך לשם, אז אזדקק להם. מוטב לי לסבול כאן בעוה"ז ולחיות בדוחק ובצמצום, ובלבד שאזכה שכל יוצאי חלצי יגדלו לתורה וליראה ואוכל להעזר בהם בעתיד. ואכן, כשהלכה מהעולם ישבו בבית עשרה ראשי ישיבות משגיחים ות"ח זרע ברך ד', האם לא צדקה אשתי בחשבונה?
אשתו של רבי דב הגיבה ואמרה: 'הנה אבי מורי ת"ח ורב, מורי חמי ת"ח ורב ראשי בעיר גדולה, ושניהם מצווים עלינו במצוות כיבוד אב לחזור לארה"ב ולקבל הרבנות, לדעתם יש בכך שליחות גדולה לריבוי כבוד-שמים, איך אפשר להתנגד לכך?!
בתשובה לכך פתח דברי הרמב"ם [דעות-ו] והקריא בהטעמה: 'דרך בריית אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר דעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים….
השיחה היתה מרגשת, האווירה בבית היתה של יוהכ"פ בשעת נעילה… רבי דב ואשתו ישבו ובכו. רציתי לצאת מהחדר, אך רבינו בקשני להשאר והסביר שכדאי להם ללוות כאלפיים לירות כדי שיוכלו להתארגן בשלב ראשון. והוסיף, אילו הייתי נשאר כעת כאן, הייתי בעצמי משיג לכם הסכום הזה בהלוואות. וכאשר נשאל ומה יהיה הלאה, השיב, אין ספק שההורים יתפייסו בקרוב מאד. עוד תראו שאביך יבוא הנה לנשק אותך על שנשארת בארץ… מילה במילה כדבריו של מרן הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין. אחרי שהבטיח להם בסבלנות שעה ארוכה, הוא עמד ודרש מהם במקום תשובה החלטית. 'אני מקבלת עלי מה שבעלי יאמר' – אמרה האשה, ובעלה אמר: 'אנו מקבלים דברי הרב'… קם רבינו ובירכם בחום רב.
באותה עת התערב גם מרן הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל שהשפיע עליו להישאר, אך בד בבד אמר, שעליהם גם להבין את ההורים ולדון אותם לכף זכות שכל כוונתם לטובת ילדיהם והקהילה. כשחזרו לביתם החלה המבוכה הגדולה, כי היו כאלה שהתערבו ולחצו הפוך, ואז החליט ראש הכולל לעזור בענין. בדרך פלא התפנתה משרת ר"מ בישיבה בירושלים, ולמרות שהיו עליה הרבה קופצים זכה בה רבי דב, שהלך לתחנת דואר ושלח מברק להוריו ובו הודיעם שקיבל משרת ר"מ בירושלים והחליט להישאר בארץ. למחרת התקבל מברק מהאבא המאוכזב, אך למרבה הפלא, כעבור יום הגיע מברק נוסף: 'מזל טוב, מאחלים לכם הצלחה רבה ושמחים על החלטתכם להישאר בארץ'…
ראו בחוש דבר בלתי טבעי: ברכת מרן הגר"א החלה להתקיים. אביו קנה לו דירה יפה בשכונת בית וגן בירושלים, והעביר בקביעות סכומי כסף גדולים לפרנסת הבית. אחד מחברי הכנסת של אגו"י סיפר זאת לרה"מ דאז בן גוריון כדי להוכיח שגדולי ישראל מטילים כובד השפעתם על זוג צעיר לוותר על משרה מכובדת בחו"ל ולגור ארה"ק, והסיפור מצא חן בעיניו והוא חזר עליו בכמה מקומות והדברים קבלו פרסום.
כשהגיעו הרהיטים ששלח אביו, הוא נתבקש לשלם כסף רב עבור המכס. רבי דב לקח את העיתון הנזכר והראהו לפקיד המכס: 'הרי אני הייתי כבר מוכן לחזור לארה"ב, אלא שהרב לופיאן שכנע אותי שלא לעשות זאת, ואם כך אני נחשב כעולה חדש, ועליכם לפטור אותי מהמכס'. למרבה הפלא פקיד המכס קיבל את הטענה והעניק לו את כל הזכויות לפטור ממכס שעולה חדש זכאי להן…
כעבור כמה חודשים הגיעו הוריו לביקור בארץ, ואביו התבטא: "באתי לנשק את בני על כך שהוא נשאר בארץ". בדיוק אותן המילים שהשמיעו שני גדולי ישראל שניבאו העתיד להיות.