פעם אמר הרה"ק ה'ברכת אברהם' מסלונים זי"ע לאחת מנכדותיו שהתאוננה בפניו על קושי שעברה – שאם בכל פעם שאומרת 'אוי, אוי', תוסיף לומר 'דו' (כלומר 'אתה' בשפת האידיש) בזה יהא נשמעים דבריה כתיבת 'הודו'… וכוונת הדברים, שהזוכר בכל צער שמאת ה' היתה זאת, הרי 'באמונתו יחיה' שהכל לטובה, וממילא יבוא להודות לה' הטוב.
ידועים מעשה החסד הרבים והגדולים של הגה"צ רבי אשר פריינד זצ"ל. עובדא הווה שהזמין כמויות אדירות של עופות בכדי לחלקם לעניים, ובאותו הזמן לא היו לו מעות לשלם, על כן לווה ממון ודמים בכדי לשלם על העופות.
בעזהשי"ת הגיע המשלוח ואברכים חשובים העמיסו את העופות בתוך קונטיינער (מכולה) המשמש כ'מקרר', אך… שכחו לחברו לזרם החשמ-ל. והימים ימי קיץ לוהטים, תוך כמה שעות נדף ריח נורא בכל המקום, ונגלה ה'בראך' (שבר) הגדול, כי כל הכמות הגדולה של העופות הבאישה והוכרחו להשליך את הכל לאשפה.
שמע ר' אשר על אשר אירע, ומיד ביקש מהמשמש שיוליכנו ברכבו עד היער, שם ציווה עליו להמתין לו, והוא העמיק בגפו למעמקי היער.
סקרנותו של הנהג גברה עד מאד מה מצא לו רבו לעשות שם, ודייקא עתה, על כן התקרב אל מקום עמדו, הסתתר ושמע את כל 'שיחתו' לפני ה', ושמע איך שרבי אשר שופך נפשו בקולי קולות, וחוזר על דבריו פעמים רבות עד אין מספר – "רבש"ע, ס'איז נישט ער, ס'איז דו! ס'איז נישט ער, ס'איז דו" [רבש"ע, זה לא הוא, זה אתה] כאומר: לא מי ששכח לחבר את הזרם הוא קלקל העופות והוליך לטמיון השקעות של רבבות ואלפים, אלא אתה אבי שבשמים עשית זאת לטובה וברכה.
אח"כ חזר לרכב, אך בטרם נסע, אמר לנהגו בבקשת מחילה, חזור נא, שכחתי עוד דבר אחד. וחזר למקום אשר עמד שם בתחילה, ואמר: ס'איז נישט ער, ס'איז דו, יישר כח!"…
ודי למבין, כי זה כל האדם, להכיר שהכל מאבינו שבשמים.
(באר הפרשה)