'העולם' נוהג שאדם המתלבש ב'פראק' בחגים, לובשו גם בחתונת צאצאיו, אבל ב'שבע ברכות' – כך מקובל – לובשים כבר את בגדי-השבת הרגילים. זו היתה הסיבה שכאשר הרה"ג רבי אליאב ממט הגיע לבוש ב'פראק' גם ב'שבע ברכות' של בתו, שאלוהו כמה מהנוכחים מה ראה על ככה… כשהתכבד הרב ממט לשאת דברים, הבינו הכל את פשר החידה. את הדברים שמענו ממחותנו, כמובן, לאחר ביקש את רשותו לפרסמם.
הרב ממט החזיר את השומעים לתקופת אירוסיו-הוא, בישיבת פוניבז'. "יחד איתי", סיפר, "התארס חבר נוסף, וגם תאריכי החתונה שלנו נקבעו פחות או יותר באותו זמן. והנה, בעוד שאני החלטתי להמשיך ולהתמיד בלימוד גם בתקופת האירוסין, ולהתעסק בסידורי החתונה, הקניות וכל כיו"ב, רק ב'בין הסדרים', החבר המאורס עסק בדברים אלה גם על-חשבון סדרי הלימוד.
"במהלך תקופת האירוסין התפתחו בינינו כמה ויכוחים האם אפשרי הדבר לעסוק במגוון הסידורים לחתונה רק ב'בין הסדרים', אם לאו. החבר שלי טען בתוקף שאין דבר כזה, כלומר – שלא תיתכן אפשרות לקנות את הבגדים, את מכשירי החשמל, לחתום על דירה וכו', רק מחוץ לסדרי הלימוד, ואילו אני לא סברתי כך, וחזרתי פעם אחר פעם על מאמר חז"ל 'כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך-ארץ', וגם הוכחתי לו בהוכחות ברורות וחותכות שאם האדם רוצה בכל מאודו לא להפסיד את הלימוד, ואכפת לו על כל דקה של ה'סדר', הוא יצליח גם יצליח לעשות הכל מחוץ לסדרים.
"פעם, כאשר התווכחנו בנושא, אמר לי החבר: 'תפסיק לדבר שטויות; אתה הרי צריך לקנות פראק לחתונה, נו – האם החנויות-לממכר-פראקים פתוחות גם בבין הסדרים? הרי אין לך אפשרות אחרת אלא ללכת לחנות על חשבון הסדר? לא כך? אני המשכתי לטעון בלהט שהוא אינו צודק, ולמרות שלכאורה חנויות הפראקים לא היו פתוחות בזמנו בבין הסדרים, אמרתי לו שבטוחני שהשי"ת יסייע בידי להשיג גם את הפריט החשוב הזה בשעות שבהן לא אפסיד את הלימוד.
"והנה, כמה ימים לפני החתונה, כאשר ירדתי במדרגות היכל הישיבה בפוניבז' ביציאה מה'סדר', אני פוגש חבר שלי שלמד בישיבת תפרח, שהתחתן ימים אחדים לפני-כן. הוא טופח על שכמי בחברות-נעורים, ואומר: 'שמעתי שהינך עומד להתחתן בקרוב, נכון'? משהודיתי ב'אשמה', פונה אליי החבר ההוא ואומר, 'אז בדיוק אותך חיפשתי'…
"מה קרה? שאלתי, והחתן מתפרח השיב: אני מאוד לא רציתי ללבוש פראק בחתונתי, אבל כיון שהמנהג בישיבתנו הוא לעשות זאת, נאלצתי לקנות פראק, ולבשתיו רק בזמן החתונה. אפילו בימי ה'שבע ברכות' שלי כבר לא הייתי לבוש בו. עילת בואי עתה לישיבת פוניבז' היתה לחפש חתן המתעניין בקניית פראק, ולמכור לו את הפראק החדש שלי, שכאמור לבשתיו רק פעם אחת.
"החבר החזיק בידו שקית, בה היה הפראק, והציע לי למדוד אותו… כיון שממדי-הגוף שלנו היו זהים, הפראק שלו היה נראה עליי באופן מושלם, וכאילו נתפר בשבילי… ביצעתי מיד את ה'עסקה', קניתי ממנו את הפראק, ומיד לאחר מכן הצגתי את השקית עם הפראק, והסיפור בצידה, לחבר שהתווכח איתי וטען שאי אפשר לקנות פראק שלא על-חשבון הסדר, והוא נאלץ להודות שצדקתי…
"עד כאן הסיפור שרציתי לספר לכם כאן בשבע ברכות", אמר הרב ממט, הלומד עד היום בהתמדה מרובה בכולל פוניבז'. "ואם תשאלו, מדוע הבאתי את הפראק למסיבה זו של השבע-ברכות, אענה ואומר, שביקשתי לחזק את הנוכחים בענין זה, ובמיוחד את החתן המתחיל עכשיו את חיי הנישואין שלו, ולעודד אותם ללמוד וללמוד ללא הפסקה, ולבטוח בהשם-יתברך שאם אנחנו נעשה את המוטל עלינו, ונלמד בהתמדה, הוא ישיב לנו בכפלי-כפליים של מנוחת-הדעת, ונזכה לראות איך כל ה'סידורים' שלנו מסתדרים מאליהם"…
(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)