לפני כשבעים שנה שמעתי מזקן אחד [שאז בעת שספר לי הי' כבן שמונים] מחסידי ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע, שבחודש אלול היו הרבה חסידים עוזבים את בתיהם לגמרי, ובאו לצאנז לכל ימי הרחמים והסליחות, והיו יושבים כל הימים בבית מדרשו של ה'דברי חיים' ועסקו יומם ולילה אך ורק בתורת ה' ובעבודתו, פנויים לגמרי מבתיהם ומכל צרכי עולם הזה, וכן שמעתי כזאת על עוד כמה קהילות בישראל – כי הגם שבכל ימות השנה לא זכינו לשים לגמרי מבטחינו בה' ולעסוק בעבודת ה' כל היום, אמנם בהגיע ימי הרחמים והסליחות, צריך כל אחד להתעלות יותר מכל השנה.
וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים כ"ז) "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי" וגו', דהנה סדר יומו של דוד המלך ע"ה בכל השנה הי' עמוס כל היום מאשמורת הבוקר, חלק בתורה ובעבודת ה', וחלק בענייני המלוכה, וכן אמר דוד (תהלים ק"ל י') "נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר", ובגמ' במסכ' ברכות (דף ג':) "כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר, כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו, אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה, אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה, אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו, אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד וכו'" ע"כ. – בר מן דין, הרי הי' מלך ישראל, ובעל כרחו הי' עסוק הרבה בצרכי ציבור, שנטל לו חלק ניכר מסדר יומו (ועי' בדברי רש"י על מאמז"ל במס' שבת (דף י"א. ד"ה חללה) אין מספיקים לכתוב חללה של רשות).
בהגיע חודש אלול, עזב דוד המלך את כל צרכיו הפרטיים וגם את כל צרכי הציבור, וישב כל היום בבית המדרש
אמנם בהגיע חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, עזב דוד המלך את כל צרכיו הפרטיים וגם את כל צרכי הציבור, ישב כל היום בבית המדרש, עסק אך ורק בתורה והקדיש כל עתיו ורגעיו לעבודת ה' – ואז בחודש זה ביקש כאן במזמור זה ואמר: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי" וגו', דהיינו כמו שבחודש זה התנתק לגמרי מהוויות עולם הזה "לחזות בנועם ה'" וגו', וכל היום ממש הי' בבית המדרש, שקוע בעבודת ה' ובתורתו, כן יזכה לעשות בכל השנה בכל ימי חייו.
והנה הנהגה זו צריכה להיות מאוויו ותפקידו של כל מלך ישראל, כדכתיב בפרשתן: "והיה כשבתו על כסא ממלכתו, וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו", למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו, לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם". הנה דייק הכתוב לומר "כל ימי חייו", והוא הלשון כמו שאמר דוד שבתי בבית ה' "כל ימי חיי", כי הגם שצורך המלוכה רובץ עליו, צריך שיפריש ויעתיק עצמו לזמן מסויים שיהי' כולו קודש לה'. והבוטח בשלימות אמיתית בה', זוכה מידה כנגד מידה שה' יהי' מבטחו, ויתקיים רצונו בשלימות שיוכל לשבת באהלה של תורה בלי שום מניעות.
ומעתה יתבאר יפה המשך הכתובים, "אם תחנה עלי" וגו' "אחת שאלתי" – "אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", הרי שדוד המלך זכה לשלימות במידת הבטחון, אשר על כן עמד והתפלל – "אחת שאלתי… אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי" וגו', כי זה תלוי בזה, אם הוא שלם במידת הבטחון, אזי ה' הוא מבטחו וזוכה לחסות בנועם ה'.
למה הנהיגו גדולי הדורות, לומר פעמיים בכל יום מר"ח אלול המזמור שאמר דוד המלך ע"ה?
ומעתה טעים איתיהב לנא, למה הנהיגו גדולי הדורות לומר פעמיים בכל יום מר"ח אלול המזמור שאמר דוד המלך ע"ה, כי לפי דברינו גם הוא אמר מזמור זה בחודש זה, ואז הוא ביקש: "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", וכח השפעת תפילתו זו נמשכה ונשארה לכל הדורות, עד ימינו אלו.
ויה"ר שנזכה להתבונן בימים אלו באמירת מזמור קדוש זה [ולא יתאמר כמצות אנשים מלומדה האומרים זאת בסוף התפילה במרוצה], ועוד רבות בשנים נזכה ברחמים וברצון לעבוד את ה' במדרגה זו, ונתברך בברכת כתיבה וחתימה טובה עד ביאת משיח צדקנו בב"ב רחמים גדולים אמן. [תשע"ג]
מכתב:
ב"ה. יום ב' כי תבא חודש הרחמים תשמ"ה לפ"ק
כבוד תלמידינו וידידינו, יראים ושלמים,
חיים שלום וברכה עד העולם הי"ו
אחדשה"ט וש"ת באהבה רבה וגמורה.
הנה שוב שנה אחרינו, שוב אנו עומדים ימים ספורים לפני הימים הקדושים והנוראים.
בשנים קדמוניות עוד מתחילת אלול, היה ניכר על כל פנים, כי משהו נשתנה, כי הכל מכינים עצמם בפחד ומורא לימי מלך הקדוש ומלך משפט.
אבל בעו"ה, בתקופתנו, צורת החיים כ"כ מקררת נפשינו, כי עוד ימים ספורים לפני כס המשפט, ועדין אורחות חיים כרגיל.
ו'מי יאמר זכיתי לבי טהרתי' מעש שלא יפחד וירעד כאשר יעבור כבני מרון, ובוחן כליות ולב ב"ה וברוך שמו, ידינהו לפי מעשיו ולפי מחשבותיו.
האם יצאנו ידי חובתינו בקיום מצוות עשה, עבודתו הטהורה, יחוד ה' ואמונת ה'? האם יצאנו ידי חובתנו בלמוד תורתנו הקדושה – יחיד ורבים? והאם שמרנו חושינו כדבעי למהוי. (האם) זכרנו – כי החיים עוברים כחלום יעוף, ומתי אעשה גם אנכי לביתי?
הנה, כ"ז חלק קטן ממחשבות המתעוררות בימים כאלה.
נחזק עצמינו למענינו ולמען עמינו הקדוש, לא נגרר ח"ו אחרי הרחוב,
ואחרי פרוד הלבבות, רק נדעה ונרדפה לדעת ה' ואז, בהתעוררות של מטה, גם מן השמים ישקיף ה' ב"ה 'לטוב לנו כל הימים',
ונזכה כולנו יחד, לחיים טובים ארוכים ומתוקים, חיים של הרבצת תורה ויראה, חיים של תורה ויראת שמים, חיים שנזכה לבנות בתינו ולחנך ילדינו בקדושה וטהרה. ויקיים בנו מקרא שכתוב [דברים כו, יט] 'ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' אלקיך כאשר דבר'.
הכ"ד ידידכם דוש"ת באה"ר ואהבת עולם, עיניו לה' מייחלות לחיים טובים.
(מתוך גליונות 'מעיינות הלוי')