חודש אלול, היום בו מתחיל ה'זמן' החדש, הוא סוג של 'יום הדין' עבור פעילי 'אחינו' שעובדים באגף של קירוב רחוקים.
במשך השנה כולה הם עובדים ומשקיעים להגיע ליום הנכסף הזה, חותרים להכניס כמה שיותר בחורים צעירים לעולמה של תורה, להציל אותם משיני הארי, ולהביאם אל היכל הישיבה הקדושה.
"זה קורה כל השנה", מספר הרב אהרן ידלר, מוותיקי הפעילים בארגון. "בכל פעם שאנחנו מאתרים בחור שהחל בתהליך של התחזקות וכבר בשל להיכנס לישיבה, אנחנו משתדלים להכניס אותו לישיבה מתאימה.
"אבל אין ספק, שעיקר העבודה נעשית דווקא בתחילתה של שנת הלימודים החדשה, וזה קורה בחלוקה לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה נכנסת לישיבה בראש חודש אלול, והקבוצה השניה בראש חודש חשוון, אחרי החגים".
לדבריו, העבודה מתחילה מספר חודשים קודם לכן. "השנה פעלנו בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם רשתות של מדרשיות ברחבי הארץ.
"המדרשיות האלו לא עוסקות דווקא בלדחוף את הבחורים להיכנס לישיבות. כמובן שאם רואים בחור שבשל לכך הם ממליצים לו, אבל לא זאת העבודה שלהם. הם עובדים יותר בשיטה של לתת לכל מי שרוצה לשמוע, להיכנס למדרשיה לשמוע וללמוד כמה שהוא רוצה.
"במדרשיות האלו יש עשרות אלפי בני נוער, חלקם באמת באים רק כדי לשמוע קצת, להתוודע ליהדות שלהם, להבין מה זה שבת ומה זה חודש אלול. אבל הם לא מעוניינים לתהליך משמעותי של חזרה בתשובה.
"יש רבים שכן רוצים לחזור בתשובה, וגם עושים זאת בפועל, אבל הם לא נכנסים לישיבה, אלא פשוט נשארים באותו מקום בו הם נמצאים, מתגייסים לצבא ושומרים מצוות. כמובן שבמקרים רבים זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן, כי בלי 'כור ההיתוך' של הישיבה, קשה מאוד להישאר שומר תורה ומצוות, אם גדלת בבית שאינו כזה.
"ויש רבים מאוד שכן רוצים לחזור בתשובה, ואפילו רוצים להיכנס לישיבה, אבל הם פוחדים, הם חוששים, ובצדק. זה לא דבר של מה בכך להחליף את כל העולם שאתה חי בו ולעבור ליקום מקביל שבו כולם חובשים כיפות, לובשים ציצית, מברכים לפני האוכל ולאחריו, נוטלים ידיים, שומרים על העיניים והאוזניים שלא לראות ולשמוע מה שלא צריך, וכמובן העיקר, יושבים ולומדים תורה במשך שעות כל יום…
"זה מאוד מאוד מפחיד עבור מי שאינו רגיל בכך. וכאן בדיוק מגיע תחום העבודה שלנו…
"מה אנחנו עושים בעצם? אנחנו יוצרים קשר עם המדרשיות, שמצביעות לנו על הבחורים האלו, שרוצים להיכנס לישיבה אבל חוששים לעשות את הצעד.
"הבחורים האלו זקוקים לעזרה. קודם כל הם צריכים להבין מה זה ישיבה בכלל, איך זה נראה, מה בדיוק עושים כל היום, ומי אמר שאני מתאים לשם…
"דבר שני, חשוב לא פחות, הם צריכים שיכוונו אותם לישיבה המתאימה. מבחינתם ישיבה במבשרת ציון, ישיבת 'אור החיים' של הגאון רבי ראובן אלבז, וישיבת 'תושיה' בתפרח, אלו שלוש ישיבות שאין ביניהן שום הבדל. זאת ישיבה וזאת ישיבה, מה ההבדל?
"אגב, גם בין הישיבות לחוזרים בתשובה יש הבדלים גדולים. גם הבדלי גילאים, וגם הבדלי תרבות, סגנון ועוד. יש ישיבות שבהן משקיעים יותר בהשקפה ויש שמשקיעות בלימוד גמרא עם ראשונים, בחלק מהישיבות יש אווירה יותר קלילה ומשוחררת, ובחלק יותר קפדנית ורצינית. יש חוזרים בתשובה, שמאוד מאוד רוצים להשלים מהר מאוד את כל מה שהחסירו ולא למדו עד עכשיו, והם ייכנסו לישיבות שבהן הלימוד מאוד אינטנסיבי, אחרים רוצים להתקדם בקצב רגוע יותר, בשמחה ובנחת, ויש ישיבות שמתאימות להם".
**
"בשבועות לפני תחילת 'החופש הגדול', התחברתי לבכיר ברשת המדרשיות 'אור ישראלי', והוא לקח אותי למדרשיות בכל רחבי הארץ. מדובר בימים של נסיעה, ביקורים בכל מיני מקומות, החל ממרכזים תורניים בתוככי ערים גדולות, וכלה בבתי כנסת של מושבים וקיבוצים, מקומות שבהם מתכנסים אפילו ארבעה או חמישה נערים צעירים כדי לשמוע קצת דברי תורה, לא מזניחים אף אחד".
הרב ידלר מספר על מקרה מאוד מיוחד בו נתקל: "כאמור, אנחנו מחפשים את הבחורים שכבר בשלים להיכנס לישיבה, ואנחנו בעצם נותנים להם את הדחיפה הקטנה שחסרה להם כדי להגשים את השאיפה הגדולה שלהם.
"באחד המקומות אליהם הגעתי, מצביע ראש המדרשיה על שני נערים, אחים תאומים כבני 15 וחצי. 'שני אלה תלמידי חכמים', הוא אומר לי, ואני מתחיל לדבר איתם ומבין שהם באמת בשלים להיכנס לישיבה בכל רגע שירצו. הישג מדהים מאוד לנערים שגדלו בסביבה שלא ממש מעודדת לימוד תורה, בלשון המעטה.
"לקחנו אותם לביקור בישיבה אחת, ולאחר מכן בעוד ישיבה, אפילו שבת בישיבה עשינו, והם היו מאוד מרוצים. כל שאיפתם להיכנס וללמוד בישיבה.
"אבל היתה להם שאלה קשה מאוד: 'אנחנו עושים הרבה אקשן בבית הספר', הם אמרו, 'אנחנו דורשים שילמדו יותר יהדות, אנחנו אוספים חברים לתפילת מנחה בצהרים, מניחים תפילין לחברים, עושים מבצעים של שמירת שבת וכדו'. החברים משתפים פעולה, חלקם מתחילים להתקרב בעצמם ליהדות.
"אם אנחנו עוזבים עכשיו והולכים לישיבה, כל הפעילות בבית הספר תיעצר. לא יהיה מי שימשיך אותה, וזה אומר שאנחנו מאבדים עוד חברים רבים, שאולי יצטרפו גם לישיבה אם נחכה מספיק זמן עד שהם יספיקו להתחבר…'.
"נדהמתי מהשאלה" מספר הרב ידלר, "תראה מה זה! שני בחורים שמתמודדים עם כזאת שאלה עצומה: ללכת לישיבה ולהתחזק בעצמם, או להישאר בבית הספר ולחזק את החברים?
"אמרתי להם: חבר'ה, זאת שאלה מאוד רצינית. אני לא יכול לענות עליה. כזאת שאלה צריך להפנות לאחד מגדולי הדור. בואו נכתוב אותה בצורה מסודרת, ואני אקח אותה לגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, מגדולי הדור, שיפסוק בשאלה.
"ניגשתי לרב זילברשטיין עם השאלה, והוא ענה בצורה מאוד נחרצת: 'חייך קודמין', שני האחים צריכים לדאוג קודם כל לרוחניות שלהם, לפני שהם הולכים לדאוג לחברים. ומה יהיה על החברים? מן השמים ירחמו, הרבה שלוחים למקום, אתם תפקידכם להיכנס לישיבה כמה שיותר מהר, כדי להתעלות בתורה וביראת שמים.
"במקרה הזה, של התאומים, גם ההורים לא מנעו מהם בכלל. הם העדיפו שימשיכו בבית הספר, אבל הם לא נבהלו מהרעיון של לימודים בישיבה. עשינו אצלם ביקור בית קצר, מצאנו בית מסורתי, שבו מקפידים להדליק נרות ולהפריד בין בשר וחלב וכדו', ואחרי שיחה לא ארוכה ההורים סמכו את ידיהם על בניהם, ואמרו להם שיעשו כפי שלבם חפץ".
**
"אני יכול לספר לכם מקרה נוסף, שממש גורם לי להוריד דמעות של התרגשות כשאני נזכר בו. בחור בן 16 בערך, מתגורר באחד המושבים בדרום. הוא התחיל להתחזק וב"ה עשה התקדמות, אבל בחופש הגדול הוא הרגיש שהניסיונות שבאים עליו הופכים לגדולים מדי. כל החברים בבית, הם באים לקרוא לו לשחק איתם ולהסתובב איתם, והוא לא יכול לסרב, וכשהוא איתם הוא נסחף למקומות לא טובים מבחינה רוחנית.
"הבחור הזה החליט שהוא עוזב את הבית. אבל הוא בן 17 פלוס, עדיין ברשות ההורים, אין לו איפה להיות, אז מה עושים? הוא נשאר בבית, אבל בבוקר הוא קם מוקדם, עלה על האופניים החשמליים שלו, ונסע למעלה מעשרים דקות לעיר סמוכה, שם התיישב במדרשיה ובילה בה את כל היום. רק לפנות ערב הוא חזר הביתה עם האופניים שלו, כשהמטרה היא להתנתק לחלוטין מהאווירה החילונית בבית ובמושב.
"הבחור הזה, שככה התגבר על כל הניסיונות, זכה לסייעתא דשמיא מיוחדת, והגיע למצב שבו הוא רושם התקדמות עצומה בלימוד. הצמדנו לו אברך שקידם אותו מאוד, למד איתו שלוש פעמים בשבוע, ולקח אותו פעם בשבוע ללמוד בתוך ישיבה שנמצאת בעיר אחרת באזור. הכניס אותו לאווירה, ואחרי כמה ימים הבחור אמר שהוא רוצה להיכנס לישיבה בתחילת זמן אלול.
"אבל היתה לנו בעיה. הבחור הזה כבר קיבל תאריך לגיוס לצבא. הוא לא מוגדר כבן ישיבה, ואינו זכאי לדיחוי מבחינה חוקית. זה שעכשיו הוא החליט להיות בחור ישיבה, לא מעניין את השלטונות. כמו כן, גם ההורים שלו דחקו בו ללכת לצבא, ולהמשיך במסלול אליו הוא חונך בבית. ההורים התנגדו בתוקף שיצא לישיבה, אבל הוא מאוד רצה. שוחחנו עם ההורים, הסברנו להם מה הוא הולך לעשות בישיבה ואיך ייראו החיים שלו, הראינו להם שזה לא כזה מפחיד כמו שהם חושבים, ולבסוף השגנו את ההסכמה שלהם.
"הפגשנו אותו עם מומחים, שנתנו לו הדרכה מפורטת איך להסתדר עם הצבא, וב"ה בראש חודש אלול, נכנס הבחור הזה לישיבה בשעה טובה. אשריכם ישראל!".
**
הרב ידלר נזכר בסיפור מדהים שהחל לפני כעשר שנים, והשנה נרשמה בו התפתחות נוספת.
"לפני כעשר שנים, הכרתי בחור אחד שחזר בתשובה. הוא בא מבית לא דתי בכלל, אבל שמרו שם קצת מצוות כדי להחזיק קשר למורשת היהודית.
"הבחור התחזק, נכנס לישיבה שבה זכיתי לשמש כר"מ, ומאז היה לנו קשר מאוד חזק. אני קירבתי אותו ומהר מאוד הוא עלה על דרך המלך, והפך לתלמיד חכם מופלג. היום הוא אברך חרדי לכל דבר, אי אפשר להאמין שזה התחיל רק כשהיה נער בוגר. הוא למד בישיבה ליטאית מהטובות ביותר, והקים בית בהתאם. מאז כבר הספיק לחבר ספר או שניים, והוא מחשובי האברכים בעירו.
"יום אחד הוא מתקשר אלי ואומר לי שיש לו אח שנשאר מאחור. האח שלו אומנם מתעניין ביהדות ורוצה להתקרב, אבל הוא נער צעיר, יש לו יצר הרע, חברים, מכשירים כאלו ואחרים, הוא צריך דחיפה רצינית כדי להיכנס לישיבה.
"'חבל על הבחור', אומר לי אחיו הגדול, 'אם לא ידחפו אותו חזק, הוא יישאר שמה, אם ידחפו אותו אפשר להציל אותו ואת זרעו אחריו'.
"אמרתי לו: 'תשמע, אנחנו לא מיסיון. אם הבחור לא מעוניין, מה אתה רוצה, שנכריח אותו? ומה עם ההורים שבטח מתנגדים…'.
"'אני מציע שתדבר עם אמא שלי', אמר לי האברך, ולא הוסיף. הוא נתן לי את מספר הטלפון שלה, והפציר בי לגשת לביתם ולפגוש את ההורים.
"'נסעתי אליהם הביתה, ישבו שם האבא והאמא, ואמרו לי שאם אני אצליח להכניס את הבן הצעיר שלהם לישיבה, הם יברכו אותי בכל הברכות האמורות בתורה.
"'הבן שלי שנהיה רב, הוא הכבוד של כל המשפחה', אומרת האמא על הבן האברך. 'כולנו, כולם! גם אני ובעלי, גם הדודים והדודות שלי, אחים ואחיות, כולם יודעים שהוא הכבוד של המשפחה. הלוואי עוד ילד אחד ילך לישיבה ויהיה גם הוא רב, הלוואי!!!'….
"דיברנו עם הבחור, והוא בעניין. הוא התחיל ללמוד במדרשיה, התקדם, לקחנו אותו כמה פעמים לישיבה, והוא מצהיר בכל פה, שהוא יבוא לישיבה.
"אבל יש בעיה אחת: הבחור הזה, מגיל צעיר יש לו חלום להיות טייס קרב. הוא לא מוותר על זה, אבל אמא שלו צוחקת. היא אומרת לי: 'עזוב אותו כבוד הרב, אל תשכנע אותו בכלל לא ללכת לצבא. אני אומרת לך, אם הוא ילד טוב בישיבה, אם הוא כן ילך לצבא, הוא יברח אחרי שבוע. זה ילד מפונק זה, הוא לא יחזיק שם מעמד. הוא נועד לשבת וללמוד', ובינתיים אנחנו ממשיכים לעבוד, ומקווים לטוב.
"כך גם סיפור אחר, למשל בחור שמתגורר בעיר די קטנה שבה אין מוסד מתאים לאופי שלו ורמת המוכנות שלו ללימוד בישיבה. ההורים הסכימו שילך לישיבה, אבל לא הסכימו שיישן בפנימייה בשום אופן. 'שילמד איפה שהוא רוצה', הם אמרו לנו, 'אבל בלילה הוא ישן כאן בבית!'.
"אחרי חיפושים שהעלו חרס, עלינו על רעיון: התברר לנו שהאבא עובד באיזו חברה גדולה בעיר גדולה, ושבמרחק של כמה דקות הליכה ממקום העבודה של האבא, יש ישיבה שמתאימה בדיוק לאותו בחור.
"מסתבר שגם שעות העבודה של האבא די מתאימות, והחל מראש חודש אלול, הבחור הזה קם מוקדם כל בוקר, ונוסע עם אבא שלו למקום העבודה שלו, משם הוא צועד רגלית כמה דקות ומגיע לישיבה. אגב, מדובר בבחור מאוד מאוד מוכשר ומאוד מאוד רציני, ועוד לפני שהוא נכנס לישיבה הוא סיים כבר כמה מסכתות בלי עין הרע. אנחנו בטוחים שהוא עוד יהיה מורה הוראה בישראל בעזרת ה'".
**
"לשמחתי הרבה, רואים בסייעתא דשמיא הצלחה גדולה מאוד, אחוז גבוה מאוד מאוד מהנערים שטיפלנו בהם בצורה ממוקדת אכן נכנסים לישיבות, ויש עוד רבים שאמורים להיכנס בתחילת חודש חשוון. זאת, בנוסף לאלו שנכנסים בכל ימות השנה באופן שוטף, ושלא מחכים לתחילתה של שנת לימודים חדשה".
"בחסדי שמים, יש סייעתא דשמיא גדולה, וגם כשנראה ששום דבר לא זז, פתאום הקב"ה פותח לנו פתח ואנחנו רואים הצלחות גדולות".