מעשה ברב אחד שליט"א באחת מערי השדה, שנזדמנו קבוצה של בחורים לבית מדרשו, למדו בבית המדרש וישנו בחדרים הסמוכים. אותו רב היה דואג להם לאוכל ולמי שיבוא ללמוד איתם.
כשהדבר נמשך תקופה ממושכת, החל אותו רב לפקפק בנחיצות ה"ישיבה" הזו, היות שחלק מהבחורים לא למדו ברמה גבוהה וכדומה, ומאידך הטיפול בהם ובהשגת המימון כרוך היה בטירחה יתירה. גם 'נגיעות' של כבוד וכדומה לא היו שם כמובן.
אותו רב שליט"א התייעץ עם רבינו הנחלת דן ממודזיץ זי"ע. אמר לו רבינו זי"ע:
"דע לך, כדאי לאדם להחזיק מוסד ולטרוח בו טירחה יתירה, גם אם זה קשה מאד ולכאורה אין לו ענין בזה, וגם אם בסופו של דבר התלמידים רק יהיו שומרי שבת ומניחים תפילין – הכל כדאי".
אע"פ שלא נתפרשה שמה של אותה ישיבה, וגם הפרטים קצת שונו, ראוי לציין בשולי הדברים שבסופו של דבר הישיבה ההיא גידלה בוגרים יראים ושלימים שהקימו משפחות מפוארות בישראל. כך שהחשש התברר למפרע כבלתי מוצדק.
אבל ההוראה המרעידה של רבינו נותרה בידינו!
(בשבילי דשא, מודזיץ)