"ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" (י"ז, י"ז)
מספרת הגמרא (שבת נו ע"ב): "בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, הכניסה לו אלף מיני זמר, ואמרה לו: כך עושים לעבודה זרה פלונית, וכך עושים לעבודה זרה פלונית, ולא מיחה בה".
ויש להבין, מדוע באמת שלמה לא מיחה בה?
והתשובה: בת פרעה היתה צדקת. היא התלבשה בצניעות, כיאה וכנאה לרבנית דגולה, אשת הרב הגדול, הדיין המופלג, החכם מכל אדם, שלמה המלך. את מיני הזמר היא הכניסה בדלת האחורית… היא הלבישה אותם על פסוקים מהתורה, על פסוקים מספר תהלים, ושרה אותם כביכול לשם שמים – להכניס קצת שמחה הביתה…
שמחות יהודיות בעבר
פעם, בעבר הלא כל כך רחוק, היו אנשים חילונים שחזרו בתשובה רק מלראות חתונה של קרוב משפחתם שחזר בתשובה.
היה זה בשמחת תורה. סטפן היל, שחקן ידוע, נתקע עם מכוניתו בסקווער. במכונית היו גם אשתו ושני ילדיו. עד שיגיע רכב החילוץ הוא הלך לראות "מה קורה שם", בבית המדרש של סקווער.
היה זה באמצע ההקפות. האדמו"ר עמד בתווך ורקד עם כמה זקנים, וכל החסידים רקדו מסביב. השירה והריקודים היו בכזה להט, בכזו התלהבות, עד שהשחקן לא יכול היה להסיר מהם את מבטו. כשהסתיימה ההקפה גמלה בלבו החלטה: "אני נשאר כאן!", לאשתו אמר בצורה הברורה ביותר: "אם אינך חוזרת בתשובה ביחד איתי, את יכולה לקחת איתך את הילדים וללכת. אני נשאר כאן!".
הוא עזב את הכל: את הקריירה שלו, את החברה שלו, והתיישב ללמוד. לימים התחתן עם בתו של הרב שינקר מבולטימור והקים דור ישרים לתפארת. כעבור זמן, גם ילדיו מאשתו הראשונה חזרו בתשובה.
וכל זה, כאמור, בזכות ההסתכלות על החסידים ואנשי המעשה הרוקדים ריקוד של מצוה! בלתי אפשרי להישאר אדיש, ולא להשתנות, כשרואים שמחה כזו של מצוה! זה משפיע, זה גורם לכל אדם לשאוף להיות בעצמו חלק מאותה תורה שזקני העם רוקדים לכבודה עד כלות הנפש.
מעשה נוסף היה עם קבוצת ישראלים שטיילה בויליאמסבורג בשמחת תורה. הם עברו ליד בית כנסת ושמעו את השירה והריקודים שבקעו מתוכו. הם החליטו להיכנס פנימה ולראות מקרוב מה קורה שם. בכניסה התברר להם שעליהם להיפרד: הגברים לעזרת גברים, והנשים לעזרת נשים. לאחר התבוננות של כמה רגעים, התחילו חלק מהנשים לבכות בלי הפוגה…
"מה ראיתן? מה ריגש אתכן כל כך?", שאלו אותן.
"הביחד", השיבו.
"מה ביחד?"
"ביחד: סבא, אבא ובן", הסבירו. "שלושה דורות משלבים ידים זה עם זה, ורוקדים ושמחים בכזאת התלהבות וקדושה – אין עוד איחוד כזה בשום מקום בעולם!". יחד שבטי ישראל.
כשרואים שמחת יהודית אמיתית – השירה והניגונים חודרים אל תוך הנשמה. כששרים שירי דבקות כמו: "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי", או "צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי" – לא פלא שגם חילונים לא מעיזים לשבת בשמחות כאלו ללא כיפה על ראשם.
שירים וניגונים שמקורם בטומאה
ומה קורה כיום? המוסיקה התחילה להיות כמו מוסיקה של חילונים, ואם כך – בשביל מה לשים כיפה? פשוט שומעים מנגינות ומקצבים חילוניים וגויים על פסוקים מספר תהילים… בדיוק כמו אותם אלף מיני זמר שהכניסה בת פרעה.
כשהופכים את הריקודים והשירים למיני זמר המיובאים ממחוזות אחרים – הם מאבדים את כל החן והקדושה היהודית, וזאת גם אם מלבישים אותם על פסוקים מהתנ"ך…
אם אפיקורוס כותב ספר תורה בכתב מהודר, למהדרין מן המהדרין – הספר הזה טעון שריפה! חד וחלק! כך אומרת הגמרא (גיטין מה ע"ב): "נקטינן: ספר תורה שכתבו מין – ישרף". מדוע? משום שהספר 'ספוג' בדעותיו של המין שכתבו, וכל מי שילמד ממנו יושפע מדעותיו המקולקלות.
הוא הדין לכל השירים, הלחנים והמוסיקה שחוברו על יסודות של תאוות, של גשמיות ובהמיות, בין אם שרים אותם באנגלית או בעברית, ואפילו אם הם בלי מילים – הטומאה מחלחלת לתוך הלב, ומשפיעה עליו לרעה. החשיפה אליהם שמה את האדם "שם", במחנה של מ"ט שערי טומאה.
ה'אור החיים' הקדוש אומר, שאדם האוכל מפירות שגדלו באווירה של כפירה – יושפע מאכילתם! בפעם הראשונה שראיתי את דבריו קפצתי ממקום מושבי… אולם לא עבר זמן רב, והקב"ה גילגל לידי לשמוע על מחקר שנערך, ובו הוכח שלמוסיקה ישנה השפעה על גידול החיטים. חיטים שגדלו לרקע מוסיקה קלאסית גדלו בצורה ישרה, ואילו חיטים שגדלו על רקע של מוסיקה קצבית ורועשת, גדלו בצורה מעוותת. לא שהייתי צריך הוכחה לדברי ה'אור החיים' הקדוש, ומכל מקום המחקר הזה מחזק את דבריו.
זה בדיוק מה שעשתה בת פרעה: הכניסה את הטומאה – את המנגינות של העבודה זרה – לתוך פסוקי התורה!
(מתוך 'אריה שאג')