הנה אנחנו עומדים בעיצומם של ימי אלול הקדושים, אשר מיום היה ישראל לגוי עוד מימי מתן תורה נקבעו הימים האלה להתעוררות הנפש, וכאשר מביא בטור ריש הל' ראש השנה, שכאשר עלה משה רבינו לקבל לוחות השניות בר"ח אלול, תקעו בשופר ועסקו כל הזמן בתשובה.
ומה נענה מה נאמר ומה נדבר לעת כזאת בסיום השנה, אחרי אסונות ומאורעות שונות, כשמעוררים מן השמים, עורו עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם. הנה אנחנו נצבים בימי הרחמים והסליחות של חודש אלול, וימי הדין מתקרבים ובאים, וכל אחד מפשפש במעשיו לרצות פני אדוניו.
ועל ימים אלו איתא בשו"ע, נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך עד יום הכפורים, וכתב ע"ז בהג"ה, ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית וכו', עיי"ש.
וכבר אמרתי זה כמה, שהרמ"א חולק רק על המנהג שאומרים סליחות מראש חדש אלול ואומר שמתחילין ממוצאי שבת שלפני ראש השנה, אבל אינו חולק על זה שנוהגים לקום באשמורת מראש חדש אלול.
הזמן המסוגל ביותר להתקבל שוועתינו, הלא הוא מחצות הלילה ואילך, להשכים ממיטתו בעוד ליל, לבכות על חטאת נעורים ולהתוודות על שאר העוונות, ועל זה אמר הכתוב, קומי רוני בלילה לראש אשמורות היא ראש האשמורה השלישית, ואז שפכי כמים לבך, על רב עוונך ועוצם חטאתיך.
אמנם לא על זה בלבד צריך לבקש, ואין זה העיקר שאנו צריכים להתנפל, אלא ביותר צריך להרבות בבכי ולשפוך דמעות, על שכינתא קדישא בגלותא ועל הבית הגדול והקדוש שנחרב, כי כשיבנה בית המקדש ותקום שכינתא קדישא מעפרא, ממילא כבר לא ירבו לחטוא, ואז גם יזכו לשוב בתשובה שלימה על הכל.
יש זמנים מיוחדים שהם מסוגלים מאוד שיתקבל תפילתו, כמו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה' שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות, כי אז בעוד ליל כשבעלי העבירה עדיין שרועים על מטותיהם והאוויר אינו מזוהם, התפילות שמתפללים אז, קרובות להתקבל יותר, ויתקבל תפילתו גם על אלו הברואים שנבראו על ידי מעשיו הרעים שימותו ויכלו מן העולם.
(מתוך חוברת 'מעיינות הלוי' – בהוצאת מכון מעינות הלוי)