מדוע עושים סיום מסכת דווקא בימי בין המצרים?
החידושי הרי"ם מגור נותן טעם למנהג שנהגו לעשות סיומי מסכתות דווקא בתשעת הימים, ואמר, שהרי כתוב שאביי אמר "תיתי לי" וכו', שכשראיתי צורבא מרבנן שמסיים מסכתא עשיתי יומא טבא לרבנן. ובסעודת מצווה הרי יושבים יחד ומרבים את האחדות, וזה תיקון נפלא לחטא שנאת חינם שבגינו חרב בית המקדש ויצאנו לגלות.
וב'מאור ושמש' מוסיף טעם אחר, שה'צירוף' של שם ההויה של חודש אב יוצא מהפסוק "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם", וחז"ל דרשו את המילה 'הסכת': "עשו כיתות כיתות בתורה", ואם כן בחודש אב יש עניין מיוחד לעשות סיומי מסכתות, שאז מתאספים ועושים כיתות כיתות בתורה, ובכך ממתיקים את הדינים הקשים השורים בימים אלו על עם ישראל.
ימי בין המצרים מסוגלים לפרנסה ולתשובה שלמה
בספר הקדוש 'אור לשמים' להרה"ק רבי מאיר מאפטא זיע"א, מובא שימי בין המצרים אלו ימים קדושים מאוד, ובכל שנה ושנה הם עולה מעלתם כי הם נתקנים יותר ויותר.
הוא מוסיף שימים אלו מועילים מאוד לתשובה, ומי ששב בהם בתשובה עושה 'חזקה' כביכול בקדושה, כי אמרו חז"ל שניתן לעשות חזקה על קרקע באופן של 'דייש אמצרא', וזה רומז לימי בין המצרים שבהם אפשר לעשות 'חזקה' בקדושה ולקנות קנייני קדושה גדולים בנפשו.
ובדבריו אומר ה'אור לשמים' שימים אלו מסוגלים מאוד לפרנסה, ומאריך בעניין.
החסד שעשה עמנו הקב"ה כשהחריב את בית המקדש
הרבי ה'יסוד העבודה' מסלונים אומר דבר נורא, בדיברותיו על 'שבת חזון'. הוא כותב שכשהקב"ה החריב את בית המקדש הוא עשה בזה חסד גדול מאוד עם בני ישראל.
ומבאר את דבריו, שכתוב 'סביביו נשערה מאוד', שהקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה. כמו שראינו גם עם דור המדבר, שהם היו דור דעה והיו בדרגה מאוד גבוהה, ולכן גם החטאים שלהם גרמו לפגמים עצומים, וגררו עונשים חמורים מאוד.
לכן, כשהקב"ה רואה שאדם רוצה לחטוא חלילה וחס, הוא מוריד אותו מדרגתו, כדי שהחטא יהיה בבחינה נמוכה יותר, בדרגה פחותה יותר, וממילא גם העונש עליו יהיה קטן יותר.
וכאשר ראה הקב"ה שעם ישראל לא הולך בדרך הישר, ושכל דברי הנביאים והתוכחות לא עוזרים כדי להחזירם למוטב, הוא ראה שאין ברירה אלא להחריב את בית המקדש, מה שהוריד את המדרגה של עם ישראל למצב נמוך שפל, וכך הקלקול שהם גורמים פחות חמור, והעונש עליו קל יותר.
למה הקב"ה 'נטה קו' כשהשחית והחריב את בית המקדש?
רבינו ה'אלשיך' הקדוש שואל על הפסוק שנכתב במגילת 'איכה' "חשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו לא השיב ידו מבלע…", מה הפירוש נטה קו?
ומבאר, שכשאדם רוצה לבנות בית חדש, הוא מתחיל את המלאכה על ידי שרטוט שמשרטטים על האדמה, קו ועוד קו, ולפי השרטוט מתחילים לחפור יסודות ולבות בית.
כך גם עשה הקב"ה לבית המקדש. בעודו מחריב ושורף את בית המקדש כבר נטה הקב"ה קו וסימן כביכול על רצפת הר הבית, כדי לבנות שם את בית המקדש העתידי.
ללמדנו, שגם בזמן חרון אפו הגדול, כשהשחית ולא חמל כביכול, הקב"ה לא נטש אותנו ולא עזבנו, אלא נטה קו והחל להיערך לבנייתו של בית המקדש העתידי.