אליעזר (לייזר) רוט
בימים אלו מסיימים המוני לומדי 'דף היומי' את מסכת יבמות, ולרגל הזדמנות חגיגית זו ביקשנו לשוחח עם הרה"ג רבי עמרם בינעט, מגיד שיעור ותיק ב'דף היומי', ומי שיוצא בקמפיין ארצי מושקע ומעניין, לפני תחילתה של כל מסכת נוספת ב'דף היומי'.
ביקשנו לשאול את הרב בינעט שאלות ולשמוע מעט על התחושה הנפלאה עם סיומה של המסכת הנחשבת לאחת המסכתות הקשות ביותר בש"ס, אבל עוד לפני שהספקנו לפתוח בשיחה, הוא כבר הקדים אותנו עם סיפור מיוחד מאוד:
"היה זה לפני יותר משבע שנים", הוא מספר, "באותה תקופה למדנו פרק שני של מסכת יבמות. פרק 'כיצד אשת אחיו'. הייתי צריך לשוחח אז עם חבר, ובשעות הערב צלצלתי אליו.
"הוא ענה לטלפון ואמר לי שהוא מאוד מתנצל, אבל עכשיו זה לא זמן מתאים לשיחה עבורו. "אני חוגג עכשיו סיום הש"ס עם כל חברי השיעור שלי", הוא אמר לי בקול נרגש, "אני אחזור אליך מחר בלי נדר…".
"שמעתי את התשובה שלו ומאוד התפלאתי… סיום הש"ס? עכשיו? זאת לא העונה בכלל! עכשיו לומדים יבמות. אנחנו במרחק של חמש שנים בערך מסיום הש"ס… מעניין לפי איזה סדר הם לומדים שם, שעכשיו הם סיימו את הש"ס…
"למחרת הוא חזר אלי, שאל אותי מה רציתי, אבל עכשיו אני כבר רציתי משהו אחר לגמרי. רציתי לדעת מי מסיים את הש"ס באמצע יבמות???
"משיב לי החבר ועונה לי תשובה שהכתה אותי בתדהמה: "לפני כשבע וחצי שנים החלטנו כמה חברים שאנחנו מתחילים ללמוד 'דף היומי'… באותו יום התחילו ללמוד את הפרק השני של מסכת יבמות, והשיעור שלנו התחיל בדיוק שם. אתמול סיימנו את הפרק הראשון של יבמות, וכך בעצם סיימנו את הש"ס כולו!".
"הסיפור הזה", אומר הרב בינעט, "יכול ללמד אותנו הרבה מאוד דברים. אפשר ללמוד ממנו שכל אחד יכול, אפשר ללמוד ממנו שלפעמים החלטה אחת קטנה ונחושה שקבוצת חברים מקבלת יכולה להגיע עד כדי סיום הש"ס כולו ועוד ועוד.
"אבל המוסר השכל שתפס אותי יותר חזק מהכל זאת התובנה שתמיד תמיד תמיד אפשר להתחיל! לא צריכים לחכות לסיום הש"ס כדי להתחיל במחזור הבא, לא צריכים לחכות לסיום סדר מועד או סדר נשים, ואפילו לא צריכים לחכות לסיום המסכת הנוכחית ותחילת לימוד המסכת הבאה. לא ולא! אפשר להתחיל היום, מפרק ב' או מפרק ג', ממסכת יבמות או ממסכת כתובות ואפשר להתחיל אפילו במסכת כתובות דף ו' או דף י"א. זה בכלל לא משנה! העיקר להתחיל, ומי שמתחיל ומקבל על עצמו קבלה בהחלטה נחושה ללמוד כל יום דף, יזכה בעזרת ה' לחגוג שבע וחצי שנים לאחר מכן את סיום הש"ס הפרטי שלו!".
ואיפה אני?
"ואם כבר דיברנו על סיומי הש"ס שאפשר ללמוד מהם מוסר השכל חשוב מאוד", ממשיך הרב בינעט, "אני רוצה לספר גם את הסיפור האישי שלי, הסיפור שגרם לי עצמי להתחיל ללמוד 'דף היומי'.
"היה זה לפני למעלה מ-17 שנה. באותם ימים סיימו את המחזור ה-11 של הדף היומי. אני זוכר את זה כמו היום, הגעתי להתפלל בבית המדרש של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב, בבית שמש, ופגשתי שם חבר שהיה מאוד מאושר. שאלתי אותו 'לשמחה מה זו עושה'? מה אתה כל כך מאושר היום, והוא השיב לי "היום סיימתי את הש"ס בפעם השנייה בחיי".
"הרגשתי שקורת בטון נופלת לי על הראש. האברך הזה לא הרבה יותר מבוגר ממני, אני חושב שלמדתי בכולל יותר שנים ממנו אם איני טועה, שנינו עובדים כיום כמלמדים בחיידרים בבית שמש, והוא סיים את כל הש"ס! פעמיים!!!
"איך זה קרה שהוא הצליח לסיים את כל הש"ס, דבר שאני לא חלמתי בחיים שאצליח?
"ומה איתי? אני לא סיימתי אפילו לא חצי ש"ס… אני למדתי כמה שנים טובות בכולל, ב"ה יש כמה מסכתות שאני יודע היטב, אבל ללמוד את כל הש"ס? אני? זה היה נראה כמו הישג שהוא רחוק ממני מרחק שנות אור, והנה אברך בן גילי פחות או יותר, סיים את הש"ס פעמיים!
"זה תפס אותי מאוד חזק. הרגשתי שרוחי סוערת ושאני לא מוצא מנוח. איך אני יכול לתת לעצמי להישאר במצב הקיים, כשליידי יש אברך שלומד כל יום דף שלם ומסיים את הש"ס פעם אחר פעם.
"החלטתי שאם הוא יכול, גם אני יכול. כשהתחיל המחזור ה-12 של הש"ס אני כבר הייתי עמוק בפנים. לא ויתרתי בשום פנים ואופן. כשהגיעו למסכת ביצה, כבר התחלתי למסור שיעור. מאז הספקתי למסור שיעורים על כל הש"ס, פעמיים! בהמשך התחלתי למסור שיעור נוסף, וגם להפיק עשרות קמפיינים מושקעים שמעודדים את הציבור להצטרף ללימוד 'הדף היומי', וכל זה, בזכות אותה 'קורת בטון' שהאברך היקר הזה הפיל על הראש שלי באותו יום שגרתי לכאורה…
"זה מראה לנו כמה כח יכול להיות מונח בכל פעולה שאדם עושה. הוא למד את הש"ס, הוא לא חשב שזה ישפיע על עוד מישהו, אבל הוא השפיע לא רק עלי, אלא גם על כל המשתתפים בשיעורים שלי, ועל כל הלומדים שהפרסומות שאני עושה השפיעו עליהם והכניסו גם אותם לעניין".
תתחילו לדפדף
"יש גמרא מפורסמת במסכת סוכה דף נב, כשלעתיד לבוא הקב"ה ישחט את היצר הרע, צדיקים ידמה להם כהר, ולרשעים הוא ידמה כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים, אלו בוכים כי הם אומרים לעצמם כזה חוט השערה קטן ולא הצלחנו להתגבר??? והצדיקים בוכים כי הם אומרים, כזה הר גבוה, איך הצלחנו להתגבר עליו?
"ומה אומר שם רש"י הקדוש? למה הצדיקים בוכים? כי הם נזכרים בצערם בזמן שכבשו את היצר… הם מעבירים לנגד עיניהם את כל הקשיים העצומים שאיתם התמודדו לאורך שנות חייהם, כשהיצר ניסה לפתות אותם והם כבשו אותו פעם אחר פעם, זה מעורר אצלם בכיה גדולה ונוראה.
"לענייננו, אנחנו מסיימים עכשיו את מסכת יבמות, אין חולק על כך שהיא אחת המסכתות היותר מורכבות בש"ס. אני חושב שמגידי השיעורים יסכימו אותי, שכמה שהסמכת הזאת קשה ללימוד, היא קשה שבעתיים כשרוצים ללמד אותה לאחרים. זה אתגר מאוד לא פשוט, אבל ב"ה צלחנו אותו. בחסדי שמים, המונים מסיימים את מסכת יבמות לאחר שכבשו את יצרם.
"זה הזמן שבו כדאי ומומלץ שכל אחד מאתנו יקדיש חצי שעה או שעה לדפדופים! כן כן, דפדופים. אנחנו צריכים לשבת עכשיו ופשוט לדפדף במסכת יבמות, לרפרף מלמעלה, לראות את דף ב', דף ג', איך התחלנו להכיר את המושגים החדשים, איך הסתבכנו עם ה'עליה' בדפים הראשונים של המסכת, עם ההוכחות והסתירות בנושא של עשה דוחה לא תעשה שיש עמו כרת או לא, איך הצלחנו ללמוד את הרש"י הארוך בדף ט' ע"ב, וכן לאורך כל המסכתא, להיזכר בדם שירקנו, בדמעות ששפכנו, בתסכול שהרגשנו כשהיינו צריכים 'לשבור את הראש' וללמוד עוד פעם ועוד פעם, עד שבסופו של דבר האירה לנו ההשגחה העליונה את החושך, וברגע אחד נפתחו עינינו וזכינו להבין את דברי הגמרא הקדושה…
"הדפדוף הזה יעזור לנו גם לחוות ביתר שאת את השמחה העצומה עם סיומה של המסכת, וגם ייתן לנו חיזוק להמשך הדרך. אנחנו נלמד וניזכר שוב ושוב, שאין שום דבר שהוא מעבר ליכולת ההבנה שלנו. כל יהודי נולד כדי ללמוד תורה. כל יהודי מסוגל ללמוד ולדעת את כל התורה כולה. עובדה! הצלחנו ללמוד את מסכת יבמות!!!
"ואכן, השמחה היא עצומה ונפלאה. אני יכול לספר על אחד מהמשתתפים באחד השיעורים שלי, שהוא אדם מאוד קר רוח שלא מתלהב מכלום. תמיד כשאנחנו מתקרבים לסיום מסכת ורוצים לעשות חגיגה גדולה, הוא מבטל את הרעיון. "בשביל מה צריך סעודה", הוא שואל, "אנחנו אנשים עסוקים, גם ככה זה לא פשוט להקדיש זמן לשיעור כל ערב… ואפשר לחשוב שלמדנו כל כך טוב שאנחנו צריכים לחגוג…", יש לו בכל פעם הסברים כאלו ואחרים למה החגיגה צריכה להיות צנועה וקצרה…
"אבל הפעם הוא בא אלי שבועיים לפני סיום המסכת ואמר לי "עמרם, הפעם אנחנו חייבים לעשות חגיגה גדולה, ובתור התחלה אני נותן לך אלף שקלים במזומן, למימון ההוצאות, אני מאמין ששאר הלומדים ישתתפו גם הם ונוכל להרים פה חגיגה אמיתית כמו שצריך!!! סיימנו יבמות!!! זאת באמת סיבה לחגיגה ענקית!!!
"אני מכיר את היהודי הזה, ואני מעיד עליו שהוא לא זכה בלוטו בתקופה האחרונה. זה לא שיש לו כסף מיותר, הוא פשוט שמח ומאושר עם הסיום של יבמות, עד שאפילו אדם קר רוח כמותו שלא מתלהב מכלום, לא מצליח הפעם לכלוא את רגשי השמחה המתפרצים שלו. הוא בעצמו העיד באוזני שההתרגשות שלו בימים אלו, זאת הרגשה שהוא מעולם לא חווה!!!".
השמים הם (לא) הגבול
הרב בינעט נזכר שלפני כארבעה חודשים, כשהתחילו ללמוד את מסכת יבמות, ידיו היו עמוסות במלאכת הקודש: "מודעות הפרסום שאני מפיץ ברחבי הארץ, המעודדות את ההצטרפות ללימוד דף היומי, הן תמיד מבוקשות בתקופה שמתחילים ללמוד מסכת חדשה. בכל פעם אני מקבל אלפי פניות מגבאים של בתי כנסת, מגידי שיעורים וכדו', שאשלח להם את המודעות כדי שיוכלו לתלות בבתי הכנסת שלהם.
"אבל יש פעם אחת, שמתחילים מסכת ואז הביקוש למודעות מגיע למספרים גבוהים במיוחד. כשמתחילים מסכת ברכות! זאת תחילת הש"ס כולם רוצים לפתוח שיעורים ולהרבות אל מספר הלומדים, כולם רוצים לזכות את הרבים, והביקוש למודעות היה עצום! עשרות אלפים!
"להפתעתי הרבה, גם לפני שהתחילו ללמוד מסכת יבמות הביקוש היה דומה בהיקפים. הגיעו פניות בלי סוף, כולם רצו לתלות מודעות. הציבור הבין שמסכת יבמות היא נקודת מבחן חשובה מאוד. מי שעומד ליפול במהלך המחזור הנוכחי, ייפול ביבמות. מי ששורד את יבמות ומצליח להעפיל למסכת כתובות, חזקה עליו שהוא כבר יגיע לסיום הש"ס בקול רינה והמון חוגג.
"והאמת, שזאת לא מסכת קלה. אבל היא הרבה פחות קשה ממה שנהוג לחשוב, ועכשיו כשאנחנו מסיימים את יבמות, אני חושב שאלפים רבים יסכימו עם הקביעה הזאת. כדאי מאוד שנשמור את ההרגשה הזאת, ונזכור אותה עד לפעם הבאה שיתחילו יבמות. זה טוב שנערכים מראש, זה טוב שלוקחים את זה ברצינות ולוקחים נשימה עמוקה לפני שצוללים פנימה אל המסכת המורכבת הזאת, אבל צריכים לדעת ולזכור, שאין מסכת שהיא קשה מדי להבנה או להשגה. אנחנו מצווים וגם מסוגלים ללמוד הכל ולדעת הכל!".
געגועים ליבמות
"אני רוצה להוסיף על זה עוד נקודה חשובה", אומר הרב בינעט, "לא רק שללמוד מסכת קשה זה לא בלתי אפשרי, אלא שזה גם מוסיף המון לתחושת הסיפוק וה'גישמאק' בלימוד. איך אמר לי מישהו, חסד עשה אתנו הקב"ה שאחרי יבמות מגיעה מסכת כתובות שגם היא לא קלה מדי. אחרת היינו נכנסים לדיכאון…
"היה לי משתתף קבוע בשיעור שאחרי כמה שנים הוא הודיע לי יום אחד שהוא החליף עבודה, ולכן הוא נאלץ לעזוב את השיעור כי כל סדר היום שלו השתנה. איחלתי לו שימשיך לחיים ולשלום בכל מקום אליו יפנה, והוא אכן הפסיק להגיע לשיעור.
"לפני כמה שבועות עליתי לאוטובוס והנה אני רואה אותו יושב עם גמרא קטנה, הצצתי וראיתי שהוא לומד 'יבמות'. שאלתי אותו: גרשון, מה זה? אתה לומד יבמות לבד? כל הכבוד! לא חשבתי שתמשיך ללמוד 'דף היומי'.
"הוא אמר לי שאני צודק. הוא באמת הפסיק ללמוד 'דף היומי', אבל אז הגיעה מסכת יבמות והוא נזכר במתיקות העצומה שהרגיש בפעם הקודמת שלמדנו יבמות, לפני שבע וחצי שנים. הוא אמר לי "אותה מתיקות שהכנסת לי בלב אז כשלמדנו יבמות, לא נתנה לי להישאר אדיש. כשכולם התחילו יבמות, מצאתי את עצמי מוציא גמרא מהארון וחוזר ללימוד של 'הדף היומי', למרות שזה מאוד קשה עם העבודה החדשה וסדר היום העמוס. על יבמות אני לא מוכן לוותר!".
פרידה כואבת
"אכן", משלים הרב בינעט את דבריו, "קשה לנו מאוד להיפרד ממסכת יבמות החביבה עלינו כל כך, אבל ב"ה סיימנו אותה, ואנחנו חייבים להמשיך הלאה למסכת כתובות. זה לא אומר שצריכים להיפרד מיבמות, אפשר להמשיך ולחזור עליה לעיתים מזומנות וקבועות, אבל זאת ההזדמנות לומר שמסכת כתובות היא מסכת מרתקת ומאתגרת בפני עצמה, ואפשר ללמוד אותה עם גישמאק ועם קשר נפשי עמוק לא פחות ממה שאנחנו מרגישים ל'יבמות'.
"החיד"א כותב על מסכת כתובות שהיא 'ש"ס קטן', כי היא כוללת את העניינים של כל המסכתות בש"ס, ויש בה המון המון מושגים חדשים ומעניינים מאוד, זאת מסכת ישיבתית שאפשר לפלפל בה בלי סוף, ובטוחני שכלם מי שיתמסר ללימוד שלה וישקיע בה, ימצא בה גישמאק עצום לא פחות ממסכת יבמות.
"ולמי שלא זכו לסיים יבמות, אני רוצה לומר, הפסדתם, אבל זה הפסד שאפשר לתקן אותו. תתחילו עכשיו ללמוד 'כתובות', ובעז"ה בעוד שבע וחצי שני תוכלו לסיים את מסכת יבמות ואת הש"ס כולו. הזמן להתחיל הוא היום! עכשיו! הרגע! כי אם לא עכשיו, אימתי…".
