מֵהלכות 'הֶקֵּף גויל'
* בכתיבת סת"ם, כל אות צריכה להיות מוקפת בקלף כל עבריה, בצידהּ החיצוני; והלכה זו מכונָה 'הֶקֵּף גויל'. בְּשֶׁל הלכה זו יש להקפיד על שלושה דברים: א. מרווח בין קצה השורה לקצה הקלף. ב. הפרדה בין האותיות. ג. שלא יהיה נקב בקלף בצמוד לאות. וגם אם הנקב נמצא בתוך עובי האות – למרות שבצד החיצוני של האות, היא נוגעת בקלף – הרי זה נחשב שהאות אינה מוקפת גויל.
* לדעת רוב הפוסקים, אין דין היקף גויל ביחס לחלל הפנימי של האותיות הסגורות מארבעת צידיהן, או אותיות הסגורות משלושה צדדים. ולכתחילה, יש להחמיר בדבר.
* אותיות המחוברות זו לזו, שהתחברו בשעת הכתיבה, כלומר, שבטרם סילק הסופר את ידו מכתיבת האות השנייה, נמשך קו הדיו של האות ונגע באות הראשונה – לכל הדעות יש בהן פְּסוּל היקף גויל. ובמקרה שהאותיות התחברו לאחר הכתיבה – יש אומרים שהן פסולות רק מספק; ויש אומרים, שאף אותיות שהתחברו לאחר הכתיבה, פסולות בוודאי.
* אות שלאחר הכתיבה נוצר נקב בצמוד אליה, אין בה פְּסוּל היקף גויל. אולם, שתי אותיות שלאחר כתיבתן נוצר ביניהן נקב הממלא את כל המרווח שביניהן – לדעת פוסקים רבים, דינן כדין שתי אותיות מחוברות, האמוּר לעיל. ויש חולקים.
פרטים שונים בקשר לגודל האותיות בכתיבת סת"ם
* כש'רגל' של אות קצרה ביחס למקובל – בחלק מהאותיות די בכך שאורך הרגל שנותרה, היא כאורך הנדרש לכתיבת האות י'. על פי הלכה זו, האורך הנדרש לשתי הרגליִם באותיות ד', ח', ר', ך', ף' ו־ץ, לרגל הימנית באותיות ה' ו־ת', לרגל השמאלית באות ק', וכן ל'מושב' (החלק התחתון) של האות ל' – הוא כשיעור אות קטנה.
* לדעת הרא"ש, לאורך ה'רגל' השמאלית של האות ה', אין שיעור, ודַי ברגל כלשהי; אך לדעת רוב הראשונים, גם לרגל זו נדרש 'שיעור אות קטנה', כביֶתֶר האותיות. וכך הכרעת ההלכה.
* כל אות של סת"ם, שקיים ספק לגבי אורכהּ או רוחבהּ, אם הוא בשיעור הנדרש וצורת האות עדיין קיימת, או שמא היא נראית כאות אחרת – יש להראותהּ לילד שאינו בקי בקריאה, כדי לבדוק אם הוא מזהה את האות, או מחליף אותה באות האחרת. ופירוש 'אינו בקי', הוא – שהיֶלד מכיר את אותיות הא־ב, אך אינו יודע לקרוא, ולכן לא יזהה את האות על פי הַהֶקְשֵׁר.
מֵהלכות כתיבת סת"ם
* אות של סת"ם, שחלקהּ נמחק, או שנוצר מרווח באמצעהּ, ואיבדה בכך את צורתהּ – אף אם ילד שאינו בקי בקריאה יזהה בהּ את האות המקורית, הריהי פסולה.
* יצירת אותיות על ידי מחיקת דיו באופן שהכתב נעשה מאליו, מכוּנה 'חַק תּוֹכוֹת'. וכתיבה בצורה זו פסולה לספרי תורה, תפילין, ומזוזות, וכן למצוות נוספות הטעונות כתיבה.
* אות שנכתבה כהלכתה, ואחר כך נפלה טיפת דיו לתוכה, או בסמוך לה, וקלקלה את צורתהּ – למרות שכבר נכתבה כהלכתה, לא ניתן לתקנהּ על ידי מחיקת החלק המיותר, משום חק תוכות.
* כתב על גבי כתב, אינו נחשב לכתב לענין סת"ם, והכתב העליון 'בָּטֵל' לגבי הכתב התחתון, ולכן אינו נחשב כמכוסה בכתב העליון.