"והובא אל אהרן הכהן" (י"ג, ב)
אברכי שכונה ירושלמית עמלו רבות עד שעיריית ירושלים, הקצתה להם קרקע – לבנות בית כנסת לקהילתם.
אחרי השגת ההקצאה היתה להם בעיה רבתי, הם נזקקו בדחיפות ל'עמותה' לרשום את ההקצאה, ולא השיגו, עד שכמעט שה'הקצאה' הלכה לאבדון.
יהודי תלמיד חכם מהשכונה, שהיתה לו 'עמותה' מסודרת וותיקה, הציע שירשמו את המקום על שם העמותה שלו.
כך עשו. ולאחר תקופה קצרה החלו בבניית המקום, השיגו תורמים, ולימים לא מרובים הבניין עמד על תילו. הקהילה התגבשה סביב המקום. והחלו דיבורים אודות מינוי רב למקום.
ואז הגיעה הפתעה בלתי צפויה.
למעונו של הגבאי הראשי, הגיע אותו יהודי, שעל שם עמותתו רשמו את הבנין, ותבע לעצמו את כתר הרבנות: "בלעדי לא היה לכם כלום, ואם כן מגיע לי את 'הרבנות', הכל מודים שאם לא הייתי כאן, לא היתה לכם קהילה נורמלית ובוודאי לא רב".
הגבאי היה בהלם וניסה את מזלו בהסברים, אך ללא הועיל, לא היה עם מי לדבר.
הוא החליט שלפני שהבעיה מתרחבת ויהיו בזיונות ואולי מריבות ('בידקא דמיא'), הוא ימהר לרדת לבני ברק, אולי הרב שטיינמן יסייע בידו לדעת איך לצאת מהפלונטר.
הוא נכנס אל הקודש פנימה והציג את הענין וביקש עזרה: "מה עושים? כיצד אבוא אל הגבאים האחרים מה אומר להם, ומה נוכל לומר לאותו יהודי שטענתו תקיפה וחזקה בפיו?
רב אהרן-ליב לא התמהמה יותר משניה אחת, ואמר "ער איז גערכט = הוא צודק, אבל יש לאולמרט [רה"ע דאז] דין קדימה, הוא הרי נתן את ההקצאה…".
יש לגביר עקרונות ומה קורה בסוף
אברך נכנס והציג את סיפורו.
חמיו 'גביר בעל ממון', החזיקו כספית עד כעת, ועתה הודיע לו כי הוא מעוניין שייצא לעבוד לפרנסתו. ואם לא יעשה כך אלא ימשיך ללמוד בכולל, לא יתמוך בו יותר ו"זה לא בא מקמצנות, אלא שזה עיקרון אצלו שאדם צריך לעבוד ולהתפרנס מעבודתו" – הדגיש. הוא הביע את מצוקתו כי לכאורה לא יהיה לו כדי מחייתו מהתקציב של הכולל ואשתו בת גבירים.
רב אהרן-ליב אמר לו, כי עליו ועל אשתו בת הגביר לאלץ ולהתרגל לחיים יותר צנועים. ואז נשמעו דברים לא סטנדרטיים מפיו: הוא (חמיו) יבוא לשמים ויאמר להם כי יש לו עקרונות, יענו לו מלאכי החבלה גם לנו יש עקרונות… (שאין לזוז מהם). המשיך: אכן ישנה תופעה כזו בעולמם של בעלי עסקים שמעוניינים שבניהם יהיו גם בעסקים כדי שלא יצטרכו לתמוך בהם, אבל מה קורה לבסוף, הבן עוזב את הכולל שוקע בעסקים נופל לבוץ של גירעונות ולאחר מכן מה קורה? האבא נאלץ להשקיע הרבה כסף כדי להוציא את בנו הצעיר מהסבך, ואילו היה נשאר ללמוד, במעט כסף יחסית, יכול היה להחזיקו במשך שנים ארוכות.
מקל גדול להכות בו?
כאשר נטל את מקלו תרמילו ועבר מארץ לארץ ומעיר לעיר, לכבוד שמים, יהודים רבים קיבלו את האפשרות להיכנס אליו באופן פרטי, חלקם לברכה ואחרים לעצה. הם התקבלו בסבר פנים יפות. ביניהם היה עשיר ירא שמים ששאל מה עליו לעשות?
אני מחזיק כולל בניו יורק וכולל בא"י, יש לי אפשרות לתת אלף דולר חודשי לעשרה אברכים, או חמש מאות דולר לכמות כפולה של אברכים? הוא העצים את השאלה: יש צד שכדאי לתת רק חמש מאות, כי בכך יהיה לאברך מושג (מועט) ב'תורה מתוך הדחק' (כידוע שמרן היה מפליג תמיד בעוצם זכותם וגדולתם של אברכים הלומדים 'תורה מתוך הדחק', והעמידם ברום המעלה).
רב אהרן-ליב המשיך במאמציו להשרות תמיד אוירה נעימה, התסכל עליו והתעניין בתמימות: האם יש לך מקל בבית?
כן, יש לי מקל גדול (השיב בחיוך מתמיה).
אולי גם תרביץ לאברכים עם המקל, שיטעמו והיה להם 'תורה מתוך ייסורים', לא רק 'תורה מתוך הדחק'…
התשובה היתה ברורה.
הוא הגיע במיוחד ל'קבלת קהל' והתעניין: "האם הרב עומד להדפיס איזה ספר, כי ברצוני לשלם את כל הוצאות הספר, 'הספר הבא עלי!" הכריז.
התחמק רב אהרן-ליב: כעת אינני עומד להדפיס שום דבר.
"לא משנה מתי הרב ידפיס, אני אשלם את כל ההוצאות של הספר הבא".
אמר לו הרב: מאז ומתמיד אינני נוטל כסף לספרים.
היהודי לא הרפה ורב אהרן-ליב נאלץ לנהל איתו כביכול, משא ומתן: "מה המטרה שלך שבשבילה אתה רוצה לתת כסף, וכי אין לך מה לעשות עם הכסף?"
"מה פירוש, אני רוצה לתרום לספר של רבינו!"
"אבל בשביל מה אתה רוצה לתרום? כי אתה רוצה מצוה, אתה רוצה מאד לזכות בתלמוד תורה! נו, גם אני רוצה את המצוה הזו, המצוה היא שלי, מה פתאום שאתן לך אותה, עם הכסף אתה יכול לעשות מצוות בצורה אחרת".
הוא לא הרפה: "אז שיהיה חצי חצי, חצי הוצאות ישלם ראש הישיבה וחצי הוצאות אני אשלם".
אינני מבין, אם יש לך מצוה, וכי תסכים לתת למישהו אחר חצי מהמצוה, יש לך מצות תפילין האם תעלה על דעתך ותסכים לתת למישהו אחר חצי מהמצוה?! הספר זו מצוה שלי ולא אתחלק עם אף אחד!
מרן רוצה כל כך את המצוה לעצמו, כי העריך את המצוות כראוי:
תלמיד חכם מופלג סיפר לרב אהרן-ליב כי בברית לאחיו, השתתף החזון איש והסבא של התינוק רצה את הסנדקאות, הציע החזון איש ואמר לו: הבה נעשה חלוקה שאני (החזון איש) יקבל את הסנדקאות והסבא יקבל את העשירות.
הגיב רב אהרן-ליב: יכול להיות שהיו לחזון איש סיבות אחרות לחלוקה הזו. כי מצד האמת אין כאן חלוקה שווה, וכמו שאחד יקבל מיליארד דולר והשני יקבל כמה שקלים, כי מה הערך יש למצוה ביחס לעשירות 'עולם הזה', שהיא כלום לעומת המצוה.
באותו ענין.
אמרו באוזניו את הפשט של החפץ חיים על הנוסח "אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר", שנשאלת השאלה וכי הם אינם מקבלים שכר הרי על עבודה מקבלים משכורת חודשית? וביאר החפץ חיים שהם מקבלים רק על התוצאה (ואם לא היתה תוצאה של סחורה, הם לא מקבלים שכר), אבל אנחנו מקבלים שכר גם על העמל. ע"כ.
רב אהרן-ליב התקשה להאמין כי החפץ חיים שאל והשיב כך, שהרי השאלה לא מתחילה לכאורה כי אם אחד מקבל על העבודה שלו מיליון דולר והשני קיבל כמה פרוטות, וכי זה נקרא שקיבל שכר?! זה נחשב שעבד בחינם, מה הרחוב יוצר מעבודה של שבעים שמונים שנה – אוכל, מכונית, בית, נופש בחו"ל, בית מלון – וכי זה שכר?! זה נקרא לעבוד בחינם! אנחנו יוצאים עם נצח כל רגע זה נצח – זה שכר, בשביל זה שווה לעבוד, והשכר בעולם הזה לעומתו הוא כלום וכלום – "אינם מקבלים שכר".
(מתוך הספר 'חכימא דיהודאי')