טעמי המצווה
א. להרבות בדרך כבוד לסעודת חברו, שלא יחסר לאף משפחה לשמוח בשפע ובהרווחה (תרומת הדשן קי"א), ולא חילקו בין משלוח לעניים לבין עשירים, שיש להם רב – כדי שלא לבייש את מי שאין לו, כששולחים רק אליו (שו"ת חת"ס או"ח קצ"ו).
ב. להראות חיבה ורעות, לתקן מה שאמר המן הרשע "ישנו עם מפוזר ומפורד" (מנות הלוי לר"ש אלקבץ) פ"ט. ולכן הוסיף השו"ע: "וכל המרבה לשלוח לרעיו, משובח". ולפי טעם זה, צריך שיידע המקבל מי השולח (שו"ת כתב סופר או"ח קמ"א). והרב מבריסק זצ"ל נהג לבדוק את התכולה של המשלוח, להתרשם, ולהרגיש את האהבה והרעות למשלח המשלוח (תשובות והנהגות פורים, עמ' י"א).
יש הממתינים שישלחו אליהם קודם ואז יחזירו לשולחים, שסבורים שמהראוי שהאחרים ישלחו להם תחילה. אמנם לדעת ה"שפת אמת", אדרבה, נאמר "איש לרעהו" איש – לשון חשיבות, אם כן, תקדים אתה, ה"חשוב" (בעיניך) לשלוח תחילה לחברך.
השולח והמקבל
כל איש ואשה וכן קטן וקטנה מגיל 6-7 – חייבים במשלוח מנות שכולם היו באותו הנס וצריכים לשמוח ולשמח. "קיימו וקיבלו עליהם היהודים" וגם נשים וקטנים בכלל – משנ"ב ופמ"ג שם). והחינוך לקטנים, שנותנים להם מנות שישלחו לחבריהם וחברותיהן (חנוך לנער להגר"י בלוי זצ"ל פורים, כ"ז, הערה ז). וכתב לי מו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל: "וטוב שיאמר הבעל לאשתו וכן לבתו משהגיעה לחינוך והיא סמוכה על שולחנו, שהוא נותן גם עבורם, ועל כל פנים ייתן להם רשות לתת מן הבית, וזה כמשלוח שלהן". ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל: טוב שהאישה וכן הבת יעשו קנין במשלוח ששולחים עבורם מהבית (יבקשו מפיהו פורים א, כ). איש שולח לאיש ואשה שולחת לאשה, או למשפחה.
הערה: גדול השולח לקטן – לא יצא, שנאמר: "איש לרעהו" (שו"ת שאילת יעבץ א, ק"כ וכה"ח תרצ"ד, י"ב).
יש לדעת: המצווה, לכתחילה, שיישלח המשלוח על ידי מי שאצלו היום פורים, ושיגיע המשלוח בפורים למי שאצלו באותו יום הפורים. על כן השולח משכונת מאה שערים לשכונת רמות וכן להיפך (בין בי"ד בין בט"ו) – לא יצא ידי חובה, ואין צריך לומר מירושלים לטלז סטון, ביתר, מעלה אדומים וכדומה, שאין זה משלוח מנות אלא מתנה חמודה בעלמא.
השולח למי שכבר שיכור: אם לא תפוג שכרותו עד לפני השקיעה – לא יצא ידי חובתו. ושיכור ששלח לשיכור אין צריך לומר שלא יצא ידי חובה.
משלוח מנות מלווה למלווה: החייב כסף לחברו לא ישלח לו משלוח מנות, אלא אם כן שולח לו כל שנה.
משלוח מנות למחלל שבת (באופן שזו האפשרות היחידה לקיים את המצווה באותו מקום): כתב הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ג, רל"ו) שאין לשלוח לו אלא אם כן הוא כתינוק שנשבה". וכן כתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל (יבקשו מפיהו א, עמ' כ) שכששולחים למחלל שבת לתאבון ולא להכעיס – יוצאים ידי חובה, אלא שיש להיזהר שלא להכשיל באכילה ללא ברכה. ואפשר להוסיף פתק חמוד – "ברכתו…". בכל אופן אם מחלל שבת שלח משלוח מנות, כתב הגר"נ קרליץ זצ"ל (פסקי שמועות) שיש להחזיר לו, אך להימנע מלשלוח יין שאינו מבושל (ולהכשילו באיסור סתם יינם).
אופן המשלוח וצורתו
יש נוהגים ששולחים ע"י שליח שנאמר: "ומשלוח מנות" (משנ"ב בשם בנין ציון). אבל יוצאים גם כשמביאים בעצמם (חזון איש בארחות רבנו ג, עמ' כ"ג הגרי"ז הלוי בתשובות והנהגות ב, עמ' ק"ב). והעיד הגר"ח קנייבסקי שליט"א שהחזו"א לא הקפיד לשלוח על ידי שליח.
ואפשר לשלוח על ידי קטן וקטנה (חת"ס לגיטין כ"ב ע"ב), אלא שצריך לוודא שעשו שליחותם (שו"ת חלקת יעקב א, ק"ג). וצריך שיגיעו שתי המנות יחד – שיש שולחים שני ילדים שהאחד איטי, והראשון האוחז בבקבוק כבר ליד הדלת, והשני עם העוגה משתרך מאחור, ויש להנחותם שיעמדו בפתח ביחד, ואז יקישו בדלת, שנאמר "ומשלוח מנות" ולא משלוח מנה ועוד מנה (החיד"א בשיורי ברכה).
זמן המצווה
משלוח מנות, וכן מתנות לאביונים וסעודת פורים, זמן קיום מצוותם מהזריחה: בפרזים – 5:46, במוקפים – 5:45; ועד שקיעת החמה: בפרזים – 17:55, במוקפים – 17:56. רצוי להביא המשלוח לפני הסעודה (להרבות לסעודה). ולדעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א רצוי לשלוח משלוח מנות אחד לפני שאוכלים ארוחת הבוקר, ככל מצווה שזמנה ביום שלכתחילה אין אוכלים לפני קיומה.