מעשה היה באברך נכבד מבית וגן, שחמיו האמיד פשט את הרגל. האברך החל לאסוף כסף כדי להעמידו קצת על רגליו, ובין היתר עלה למעונו של רבי משה שפירא, למרות שלא הייתה ביניהם היכרות של ממש. מששמע רבי משה את פרטי המקרה – נחמץ לבו. רבי משה היה למדן הנפש, והבין עד לתהום-רבה איך אמור להרגיש אדם עשיר, שמטה-לחמו נשבר. הוא חש עד עמקי נפשו את ה'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'.
-"ואתה אומר שהוא היה ממש עשיר בעבר?", שאל את האברך בצער.
-"לגמרי".
הוא נאנח עמוקות. הוציא פנקס המחאות, ורשם סכום גדול. "ארשום לך כל מה שיש לי כרגע", אמר.
מאוחר יותר סיפר האברך, כי כשרבי משה הגיש לו את ההמחאה נצצו עיניו מדמעות…
בנושא הזה של דאגה אבהית לגורל תלמידיו, היה צדיק נסתר. חלק עצום ממעשיו נטל אתו לקברו. מספר אחד מתלמידיו מקרב בעלי התשובה: "רבי משה התמסר אלי תמיד. ניתן לומר שהוא בנה אותי ממסד ועד טפחות, גם בתקופות שבאתי אליו ובכיתי, שאני מצוי במצב מתמיד של 'יעלו שמים ירדו תהומות'. הוא ליווה אותי לאורך השנים, עד שניתן לומר שזו היתה בחינה של כל משברי וגלי עליו עברו! ניתן לומר שהוא האכיל אותי בכפיות, עד שנבניתי ונעשיתי איש של תורה.
"בתקופה מסויימת שכבתי בבית חולים, והייתי מרותק למיטה עם מחלה זיהומית. בתוך התקופה הזו היה פרק זמן בו נאסר עלי לזוז. נוצר מצב שהיו שעות ביום בהן לא היה מי שיתמוך בי פיסית.
"למרבה התדהמה, רבי משה היה שם! הוא נכנס לחדרי עם קערה, נטל לי ידיים, צחצח לי שיניים בעצמו, וטיפל בצרכים פיסיים שונים. אני, מעמקי העמדה העלובה שלי, התקשיתי לצפות במחזה: רבי משה הסלבודקאי, איש ההדר, נובר בדברים כאלו…
"רק מאוחר יותר הבנתי ממנו, שגם לעסוק בצרכים כאלו – כשנוצר צורך – נושא צורה של הדר!".
הנה סיפור מופלא: מעשה בכליה.
אחד מתלמידיו מהשיעור ב'אור שמח', נזקק להשתלת כליה. מחיר הכליה שהתאימה לגופו, היה מאה אלף דולר, סכום עתק בימים ההם, שלא היה בהישג-ידו. כששמע רבי משה שפירא את סבלותיו של התלמיד, אמר ללא היסוס:" קחו הלוואה בנקאית! אני אשעבד עליה את ביתי!". התלמיד היה נבוך, היסס, ניסה לסרב, אבל ההחלטה של רבי משה שפירא, היתה עוצמתית משעבוד בנקאי…
הדירה שלו שועבדה לחוב, סכום עתק בימים ההם!
במקרה אחר, כשלא היתה כליה לקנייה, והיתה דרושה תרומת-כליה, התיר רבי משה לפרסם בעיתון מודעה בחתימתו, שנדרשת תרומת כליה, ועל חשיבותה הגדולה של הצדקה הזו. זו היתה הפעם היחידה בימי חייו שהתיר לפרסם מכתב שלו בעיתון. מקורביו אמרו, שההסכמה שלו לפרסום מכתב שלו בעיתון – כלי שהיה מגונה בעיניו – על אחת כמה בחתימתו, היתה כרוכה במסירות נפש גדולה משעבוד דירתו…
הנה תיאור מרגש שסיפר לי הרב יוני אליצור, מראשי 'ערכים':
"נער רך הייתי", סיפר לי הרב יוני, "כשחזרתי בתשובה. אני ועוד שלושה מאחי: יואב, יעקב וברוך. חזרה בתשובה של משפחה שלמה, היתה ענין נדיר בתקופה של לפני 30 שנה. בתקופה ההיא התקרבתי לרבי משה שפירא, והוא ליווה את צעדי, עליות ומורדות טבעיים, בחיבה ואהבה גדולה.
"למדתי ב'חורב' ומאוחר יותר ב'יישוב'. בכל פעם שהרגשתי קושי, לימודי או חברתי, או סתם כך געגוע הביתה, הייתי מגיע לביתו של רבי משה, נער חוזר בתשובה בן 16, ומתקבל כמו מלך. כמו מלך! הוא עשה הכל כדי להעניק לי הרגשה ביתית ואבהית. היה מגיש לי במו ידיו, בחמימות וחיוך, עוגות וכוסות חלב, אלו היו מושגי המעדנים שלו, והיה מאיץ בי לאכול ולשתות. לא אהבתי חלב. אבל המעמד המפנק והאבהי הזה הרווה אותי בחום ואהבה, שאני נוצר עד היום בפינה החמה שבלבי. הייתי נועץ בו בסבך בעיות הפוקדות נער רך בעולם חדש, והוא היה עונה לי, מחזק ומדריך. השעות האלו במחיצתו, כשהוא מאכיל ומשקה, מייעץ ותומך, החזיקו אותי בתקופות קשות.
"רבי משה גם שמר בלבו פינה חמה לאבא, שתחילה היה חילוני, על הזכות שארבעה מבניו יתקרבו תחת כנפי השכינה. וכשאבא חלה, למרות שרבי משה לא הכיר אותו כלל, נסע מבית וגן נסיעה בת ארבע שעות באוטובוסים כדי לבקר אותו!
"בתוקפה ההיא מסר רבי משה את שיעורו הנודע ב'אבות' ברחוב שמואל הנביא. שיעור שנמשך כעשרים שנה ונועד ליחידי סגולה. כאות אהבה וידידות, התיר לי באופן חריג לגילי ומעמדי להשתתף בשיעור היוקרתי הזה…
"גילויי החמימות והחיבה שלו, עדיין מחממים את לבי עד עצם היום הזה!".
הנה עדות שסיפר לי אחד מוותיקי תלמידיו, ר' יהודה סער, על דמותו האבהית של רבי משה:
"הייתה תקופה בחיי שמצאתי ענין בברסלב. למדתי 'ליקוטי מוהר"ן', סיפרתי לו. הוא שתק. הוא הרבה לשתוק. היתה לו חכמת השתיקה – גם בנושאים שהיו לו בהם כמות דיבורים שניתן היה להעמיס קרונות…
באחד הימים, לאחר שעברתי כמה 'שלבים' של ברסלב, אמרתי לו בערב ראש השנה שאני מבקש לנסוע לאומן. הוא שאל אותי אם יש בידי ממון לנסיעה. כשהשבתי בחיוב, הסכים. והעניק לי את ברכת הדרך.
"כשהגעתי לאומן, פגשתי להפתעתי באחד הימים בקלויז, חבר שלי מהעבר, והעברנו את הימים יחדיו. רק היום, לאחר הסתלקותו של רבי משה, התקשר אלי הבחור וסיפר לי את האמת: "רבי משה הבין ללבך ולצורך שלך לנסוע. הוא גם לא רצה להתערב בנושאים שלא נשאל. אבל היו לו גם כמה חששות ממקומות ומחוזות שאתה עלול להיסחף אליהם… הוא קרא לי אליו, ושילם לי מכיסו כרטיס טיסה ושהיה באומן, כדי שאתקרב אליך ואשגיח עליך מכמה דברים שעליהם דיבר איתי"…
(מתוך הספר 'הביאני המלך חדריו)
מרתק, עשיר בתוכן, מטעין באהבת תורה ויראת שמים. ישר כח וס"ד בהמשך.