סיפר ת״ח אחד שנקלע פעם במסעיו לביהכ״נ מסוים, והיה זה בשעת התפילה, והנה הוא רואה שחלק מהציבור מדברים בתפילה ללא שום מעצור.
תיכף לאחר התפילה ניגש לרב ביהכ״נ ושאלו לפי תומו מי בעל הבית בביהכ״נ הזה? הרב הביט בו בעיניים תמוהות. לאחר שתיקה קצרה ענהו הרב: אני כאן הבעה"ב!
אזר הת״ח אומץ ואמר לרב ביהכ״נ: מחילה מכבוד הרב, אבל לא מר הוא בעה״ב. כעת ישנו בעה״ב אחר לגמרי!
משהביט בו הרב בתימהון וחשבו למשוגע, לקחו הת״ח לאחד מכתלי ביהכ״נ והראה לו מודעה תלויה על הקיר ובה מובא מהשל"ה הקד' ומהחת״ס, שביהכ"נ וביהמ״ד שמדברים בהם בשעת התפילה הס"מ תופס שם את שלטונו ונעשה שליט ובעה״ב על המקום.
רב ביהכ״נ ברוב ענוותנותו אכן הודה לו מאוד על כך שהאיר את עיניו, והתנצל בפניו על שכבר כמה שנים תלויה מודעה זו וכלל לא הרגיש בה. ואכן מאותו היום הקפיד הרב לעמוד על המשמר שלא יזלזלו בקדושת ביהמ״ד ובכבוד התפילה. (כבוד בית ה׳).
(קדושת בתי מקדש מעט)