כ"ֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיה ב' ב')
בפרשיות העוסקות ביציאתו של עם ישראל ממצרים, הבה נתבונן על מבטו של הקב"ה על לכתו של עם ישראל אחריו במדבר. הקב"ה מתייחס לזה כאל 'חסד' שעושה איתו עם ישראל בכך שהוא מסכים ללכת עמו במדבר. הוא מעיד כי ההליכה אחריו בארץ לא זרועה נובעת מאהבה עזה, אהבת כלולות, כחתן וכלה. לעד יקרא לזה הקב"ה 'חסד נעורים' שעשו איתו עם ישראל כשהלכו אחריו במדבר….
ומאליה נשאלת השאלה: מה חסד יש כאן, וכי היה לעם ישראל ברירה אחרת, אחר שהיו משעובדים בפרך ע"י המצריים… הם הרי לא ראו כלל את האור בקצה מנהרת הגלות, ולפתע מבשר להם משה רבינו את בשורת הגאולה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, אכן הגאולה כוללת הליכה ארוכה במדבר ארבעים שנה, אבל כל זה עדיף מלהישאר תחת שבט מצרים שהשתעבד בהם כרצונו. וכי כל נגאל מסכים להיגאל רק כי הוא אוהב את גואלו אהבת כלולות…?
מיתר עדין במיתרי הנפש נלמד מכאן: אכן עם ישראל סבל מאוד תחת עינויי המצריים, השעבוד תחתם היה קשה מנשוא, סדר יום קשה ומפרך הכולל עבודות בזויות ומשפילות משחר ועד ליל, אך ככל שהורגלו לסבל הגופני נחתם בנפשם מעמדם הנחות כ'עבדים', ובמידה מסוימת היה להם נוח עם זה, כי מעמדו של עבד אינו מחייב כלום. אף אחד אינו מצפה מאדם פשוט ונלוז כעבד להתנהג באופן מכובד…
'עבדא בהפקירא ניחא ליה' – אמרו חז"ל, הוא אמנם עבד וזה קשה, אך הוא נהנה מהפקרות, קל לו לעשות מה שעולה על רוחו, מבלי להתחשב בגינוני כבוד ומלכות המחויבים למי שדרגתם גבוהה משל עבד.
והנה עם ישראל מתבשר בבשורת הגאולה, מחד הם שמחים ומאושרים על יציאת מאפילה לאורה, אך מאידך הם יודעים שמעתה הם כבר לא יהיו יותר עבדים שפלים ומופקרים, הם נוסקים כעת לדרגת 'בני מלכים' וזה כבר מעמד מחייב, זה תואר שמכריח התנהגות אחרת. מעתה כל מעשיהם ימדדו וישקלו בפלס המלכות, כי מצפים מהם לכבד את מעמדם הרם והנישא, הרי כל פעולה שהם יעשו יכבד או ישפיל את המלכות אותה הם מיצגים.
לכן הליכתו של עם ישראל אחרי מלך מלכי המלכים בארץ לא זרועה, וההסכמה להיות 'בני מלכים', מבטאת את אהבתם העזה כלפיו, כי לולי האהבה, הם היו בוחרים להישאר עבדים ולא היו עוטים על עצמם את גלימת המלכות הדורשת, ולא היו חובשים על ראשם את כתר המלכות המחייב.
חסד עשה העם עם הבורא, כי הרי 'אין מלך בלא עם', וההליכה העיוורת אחריו אל המדבר, הוא הצעד הראשון לקראת היותו לעם במלכותו של הבורא יתברך.
כל סיפור שנספר על ה'עבודת ה" של גדולי ישראל, יש בו משום הוכחת עבדותם במלכותו של מלך מלכי המלכים, אך ליקטנו אחדים המבטאים במיוחד את ענין ה'עבדות'…
המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל סיפר למשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבא זצ"ל כי קיבל על עצמו שבעת שהוא מאחל 'גוט שבת' לבני הישיבה העוברים לפניו בליל שבת, הוא יכוון לאחל לכל אחד באמת שתהיה לו 'שבת שלום'.
מאות בחורים עוברים לפניו בכל שבת, ולכל אחד הוא מכווין שתהיה לו שבת טובה, נעימה ומועילה. אין זאת אלא משום שהוא הרגיש כעבד במלכותו, ופעולה פשוטה שהיא שגרה רגילה במעשי האדם, הפכה אצל המשגיח לעבודת ה', למבצע חשוב בפעולות צבא ה'…
כאשר הגיע הגאון רבי סלמן מוצפי זצ"ל לירושלים, הציעו לו ללמוד בכולל, אך הוא סירב בכל תוקף ואמר: 'אינני רוצה שהשעון יקבע את זמני הלימוד שלי… איך אפשר לקבוע מראש שעות למנוחה ולאכילה…? וכי אפשר להפסיק את הלימוד בגלל השעון…?'
כך מרגיש 'עבד ה". הוא חש כי אין לו אדון מלבד אדנות הי"ת, מסגרת כולל או שעון לא יהיו אדוניו…
בערוב ימיו של הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, אחר שלקה בשני אירועים מוחיים קשים מאוד, עבר להתגורר בבית אחת מבנותיו.
בוקר אחד, לאחר שעבר עליו לילה לא קל, התקשה נכדו להעיר אותו לתפילת שחרית, 'סבא… סבא…!!' קרא הנכד בקול, אך אין כל תגובה… רבי שלום שקוע בשינה עמוקה… 'נגעתי קלות על השמיכה שלו' – מספר נכדו – 'אך הוא לא התעורר, גם נגיעות משמעותיות יותר, וגם כאשר קראתי לנכד אחר שיעזור לי במלאכתי, לא הצלחנו להעיר את גופו המיוסר של סבא משנתו העמוקה…
כאשר נכנסה לחדר וראתה את ניסיונותיהם של הנכדים להעיר את אביה, אמרה להם: "אני אראה לכם כיצד מעירים את אבא…" ניגשה הבת למיטה וקראה בקול: "אבא! זמן קריאת שמע! עוד כמה דקות סוף זמן קריאת שמע…!".
מיד, פקח רבי שלום זצ"ל את עיניו, הסיט בה את השמיכה מעל גופו, וכשחבלי שינה על עיניו, הגביה את רגליו והתיישב על המיטה, הוא הביט על שעונו בכאב וקרא: "אוי! אוי! למה לא אמרו לי? הלא בעוד כמה דקות סוף זמן קראית שמע….".
רק כאשר בני הבית אמרו לו שיש עדיין די זמן לקרוא קריאת שמע, נרגע רבי שלום והודה להם על שהעירוהו בזמן, ובדחילו ורחימו ניגש לקבל עליו עול מלכות שמיים…
אין זה אלא כי רבי שלום היה עבד ה' בכל מאודו, ועד זקנה ושיבה לא השיל מעצמו את עול עבדותו, וכשרק הזכירו לו את עבדותו קפץ כנשוך נחש לעבוד את בוראו…