אחד מסודות ההצלחה במידת בין אדם לחברו – זה הורדת האגו, להוריד את ה"אני" שבך. וכמו שמספרים על אחד מגדולי הדורות שהגיע אליו אחד מן התלמידים ואמר לו: "רב'ה, אני רוצה עשירות". ענה לו אותו גדול: תוריד את ה"אני", כי זה גאווה, וכעת תוריד את ה"רוצה", כי זה תאווה ותתבונן ותראה עם מה נשארת? – עם "עשירות". ואז הוסיף לומר לו הרב: "אתה רואה שאדם שמבקש משהו בלי אגו ובלי תאוות, הוא מקבל מה שהוא רוצה".
זה הסוד בכל דבר בחיים, בין אם בתוך כותלי בית המדרש בזמני הלימוד, ולהבדיל בשלום הבית. בכל דבר ובכל מקום האגו הוא זה שמכתיב את סדר היום ומצב הרוח של האדם. ואני רוצה להביא בפניכם סיפור בכדי להוכיח לכם עד כמה שהאגו שלכם הוא זה שגורם לכל הצרות והבעיות שלכם.
לפני קרוב לשבועיים הזמינו אותי למסור שיחה בפסגת זאב, הדומה ל'ירושלים של מעלה'… הנסיעה לפסגת זאב כוללת מעבר בעטרות וכן במעלה אדומים, ששם שוכנים ערבים עוינים לרוב, ובימים אלו הנסיעה שם אינה בטוחה כ"כ במאת האחוזים.
אני מגיע לקראת צומת עטרות, שם יש נתיב שמשתלב, אך לא ברור בכלל למי יש זכות קדימה, ואפילו אם הייתי לוקח עימי מורה לנהיגה, הוא בעצמו לא היה יודע למי יש זכות קדימה באותו קטע אשר משתלב עם נתיב הנסיעה. ואני, כמו שאר הנהגים חיכיתי להשתלב בנסיעה.
עברו רכב, שניים, ואז נכנסתי לנתיב התנועה. לפתע אני שומע מאחורי צפירות איומות ונוראות והבהובים עם האורות על מצב גבוה. מיד הבנתי שכנראה עקפתי מישהו שמאוד זועם על כך ורוצה כביכול לעשות לי נסיעה לא שקטה כ"כ בגלל רגש הנקמה על זה שעקפתי אותו.
אך הצפירות לא פסקו לרגע גם לאחר זמן, וגם האורות הגבוהים לא חדלו. לכן החלטתי לרדת לצד הכביש בהמשך הדרך, שם יש כמין עצירה על הכביש, ולתת לרכב מאחורי לעבור ולעקוף אותי בכדי שיהיה רגוע.
אני מתחיל לאותת כדי לרדת לצד הכביש ונותן לו לעקוף, ובכך חשבתי שסימתי עם זה. אבל התברר לי שטעיתי ובגדול. הנהג החליט שלא לתת לי מנוחה ופשוט לאורך כל הדרך הוא נוסע פתאום מהר ולאחמ"כ פתאום לאט. הוא שיחק בזיגזגים בין הנתיבים וכמה פעמיים פשוט חסם לי את הדרך בכדי להוריד אותי מהכביש.
ככל שחלף הזמן עברה מחשבה בראשי שיתכן ומדובר בערבי שפשוט רוצה לפגוע בי או ח"ו להורגני, וחשבתי אולי צריך להזמין משטרה, אבל אז בדיוק הגעתי לצומת פסגת זאב, שם הוא לקח פניה כזאת חדה שכמעט והתנגשתי בו חזיתית, ורק בסיעתא דשמיא לא קרה כלום. אבל כאשר הוא חלף על פני הוא פתח את החלון, ירק לי על הרכב ונתן קללה, וכאן הבנתי שהגיע אל קיצו "מסע המוות" שעברתי באותה נסיעה שמצומת עטרות ועד פסגת זאב.
בנימה אישית אומר לכם, שבאותו הכביש כבר התחלתי לחשוב ח"ו על המוות ועל האשה והילדים, פשוט היו קטעים שכמעט הוא הפיל אותי לתהום וממש היה פחד פחדים, ורק בנס ניצלתי מכל המסע המבעית הזה.
אני מגיע לאותו בית הכנסת בפסגת זאב בו אני צריך לדבר, והגבאי ניגש אלי ואומר לי: "הרב זאיד יש לך רבע שעה עד שיתמלא כאן, ובנתיים אני צריך שתדבר עם אדם אחד בן שלושים, שיש לו בעיות קשות בשלום בית וברצונו לדבר עם הרב כמה מילים".
אני כמובן לא סירבתי וישבתי לשוחח עם אותו אדם. כשהוא הגיע הבנתי הכל. מולי עומד לא פחות ולא יותר אותו אחד שלאורך כל הדרך עד עכשיו כמעט פגע בי וניסה להתנגח בי ולהפריע לי בנסיעתי. אבל אני ב"ה התאפקתי ולא אמרתי לו אפילו לא מילה אחת, וחיכיתי שהוא ידבר.
לא אכנס כאן לפרטי השיחה. שמעתי את סיפורו, כאשר לאור המאורעות בכביש, הבנתי בדיוק את הבעיה שלו… רק בשביל המשחק בקשתי ממנו את השם שלו ושל אמא שלו, והתבוננתי בזה כביכול אני מחשבן חשבונות ע"פ הקבלה… אחר כך אמרתי לו: אני חושב שאני יודע מה הבעיה שלך. לך יש בעיה רצינית של אגו, אם עשו לך משהו או פגעו בך, או שאתה חושב שמישהו לא עשה כשורה וכפי רצונך, אז אתה אפילו מבלי לשים לב כ"כ, תעשה הכל כדי לפגוע בו ולהשיב לו על כך.
"איך הרב יודע?" הוא אומר לי. "תמיד ידעתי שהרב הוא מקובל וצדיק גדול, וואוו!" .
ואני ממשיך ואומר לו: ואני גם רואה בשם שלך שהיום כמעט פגעת במישהו בכביש ורדפת אותו לאורך כל הנסיעה, נכון?
"איך הרב יודע?! אני אמרתי לחברים שלי שהרב הוא ממש כמלאך".
אני מיד העברתי נושא ואמרתי לו: תלך לביתך, ותדאג מהיום רק להקפיד להוריד את האגו שלך. אתה מהיום זה שמוותר בבית לבני ביתך ולאשתך, לא משנה למה ואיך. אתה יותר לא מקפיד ולא משתמש באגו שלך, ותראה שמכאן והלאה רק שלום ושמחה יהיו בביתך לאורך ימים ושנים טובות.
אחרי כמה ימים אשתו מתקשרת אלי ומברכת אותי בלי סוף. והיום ב"ה השלום והשלווה שוררים בביתם.
ונסכם במשפט אחד: הורדת את האגו – הרווחת חיים מאושרים.
(הרב חיים זאיד שליט"א, אור השבת)