מתוך דרשת הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א
המלחמה האחרונה לפני ביאת המשיח
אנו כבר מתקרבים לזאת חנוכה, קיבלנו הרבה מן האור, וכפי שכבר דיברנו המלחמה עם היוונים לדאבונינו נמשכת במלוא עוזה גם כיום.
רבי רבבות מילים כבר נכתבו ונאמרו על פגעי הטכנולוגיה, וכמה שיאמרו אינו מספיק למול הטרגדיה הנוראית בחורבן עיצוב האישיות של מחזיקי הכלים.
יוסיף דעת יוסיף מכאוב הוא פסוק מפורש. ראשית צריך להדגיש את יתרון האור מן החושך, היינו אלו שאין בידם כלי משוכלל ופלא טכנולוגי, לעומת אלו שיש בידם את הכלי, הבה נתבונן מי הוא יותר מאושר בחיים, הטיפש הזה שיושב ראשו ורובו שקוע בכלי המטונף, ואיבד את כל הקשר שלו הרגיל עם ידידיו ומשפחתו, אין לו מנוחה לא יום ולא לילה, ואם הוא אינו מעודכן בכל ההבלים ותיכף ומיד, הוא מרגיש עצמו נחות, או האברך הצנום, הכוילל יונגערמאן, שבקושי יש לו טלפון הכי פשוט וברוך השם אינו יודע לשלוח אימיילים ולא הודעות ולא לקבל הודעות, ובשעות הכולל אינו מרים בשום פנים את הפלאפון, ובבית מניחו על קרן זוית מבחוץ רק לשיחות חרום…
אנו רואים בחוש אותם האברכים לומדי התורה, החיים ברמה כלכלית הכי נמוכה בארץ, טוב להם מאוד בחיים, הם נראים זורחים מאושר, ושמחים בכל רגעי חיותם, זה התורה הקדושה שמאירה מהם, זה התורה הקדושה שמחסנת אותם מכל פגעי ודאגת הזמן. אין להם ב"ה את הכלים מכלים שונים, הם מנותקים מכל הנייעס הרצים רצוא ושוב בין כל מחזיקי הכלים…
המלחמה היא על הבית ממש, יש פתגם, "הבית הוא מבצרי", והבית כולל שני אופנים: הבית ממש, וכבר ידועים הדברים כמה 'חורבות' נשארו מבתים טובים, כשהשתקעו בנבכי הכלי, אבל יש גם בית שני, הוא הבית של כלל ישראל, הרובד הרוחני של עם ישראל הם הבני תורה.
מנסים לשדרג אותנו בכל השכנועים, לבל נהיה פאנאטים ונחליף את הפלאפון הפשוט לפלפון חכם שיש בו אפשרויות רבות. מעבר ליוסיף דעת יוסיף מכאוב, הרי יש את העוון החמור של ביטול תורה, ברור לכל כשמש בצהריים כי הכפייתיות סביב הכלי המשוכלל עם ההכשר כמובן, גורם לירידה נוראה בהתמדת התורה, וכמעט לא שייך להמשיך וללון באהלה של תורה אם צמודים לכלי.
וכאן המלחמה הכבידה של הס"מ עם צבא ה', הלא המה לומדי התורה ובני הישיבות, הס"מ על כל חיילותיו הביא את המלחמה בתוככי הבית, הוא רוצה דוקא את הדבר הזה, להכניס את לומדי התורה לקלחת הטכנולוגית, בידעו כי זהו עיקר כח העם.
המן הרשע יש לו כל תאוות עולם הזה, כולם כורעים ומשתחוים לו, המלך כפוף כמעט למרותו, הוא מצליח לשכנע את המלך להשמיד להרוג ולאבד עם שלם בממלכתו, אבל יש דבר שמפריע לו את גדלותו ואת שלוות נפשו, ובכן מה הדבר? הוא הולך ברחוב העיר ועובר ליד בית המדרש, שם יש יהודי צדיק אחד צנום וכחוש וגמרא מנחות בידו, פניו זוהרות מאור עילאי של אור התורה, והיהודי הזה ששמו מרדכי אינו כורע לו, לכאורה אחר שכל העם כורע ומשחוה לו, מה הדאגה שלו עם איזה יהודי בודד.
אבל לא, המן הרשע מודה ומתודה, "וכל זה איננו שווה לי". אם הבן תורה אינו כורע ואינו שלי, אם כן כל העבודה שלי לשוא. זהו הנקודה העיקרית והמלחמה המרכזית: להילחם בלומדי התורה!
ישנם ברוך השם הרבה ארגוני חסד שהתברך בהם דורינו, אבל מעולם לא שמענו ששונאי ישראל האנטי חרדים יכריזו מלחמה על ארגוני החסד, אבל על מה כן נלחמים? על לומדי התורה, על בני הישיבות, שם מתנקזת שנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים במלא העוז, כי הם האויבים האמיתיים של כוחות הטומאה, אמור מעתה היכן שהמלחמה, שם הוא המרכז העיקרי!
ובמלחמה כמו במלחמה – אסור להתפשר על כלום, המלחמה חייבת להיות חדה ונחרצת, אין כניסה לכל הכלים המשעבדים, צא טמא אמור לו.
מכשיר לקבל טומאה
לכאורה מיותר לומר דבר בקשר למכשירים הטמאים, אשר גודלם כהיום כציפורן שמיר וחרבנם חורבן עולם, כי מה לנו דבר וחצי דבר עם הטמא הזה, זהו בערך כמו שנאמר הדרכה לאדם מן השורה, שיעשה טובה לעצמו ולא יחזיק עקרב בדש חולצתו ובכיס מקטרתו…
אבל כבר הביא ה'מגן אברהם' בהלכות שבת (שכ"ח סק"א) מה שאמרו בירושלמי בנוגע לדיני פיקוח נפש בשבת, כי השואל האם מותר לחלל שבת בפיקוח נפש הרי זה שופך דמים, ואילו הרב ששואלים אותו שאלה זו הרי זה מגונה, ולמה, משום שהיה לו לדרוש ברבים ולהודיע שפיקוח נפש דוחה שבת.
גם במכשירים אלו אשר דינם כפיקוח נפש ממש ולא רק ספק פיקוח נפש, כי כל הנכנסים לשערי הטומאה הזו – קורסים לתהום הפעורה אשר מעבר לשער, ואשר לכן צריך להזהיר על זה הגם שנראה שהוא פשוט.
בדור האחרון הדור בעל הנסיון הגדול ביותר בכלים מכלים שונים.
ויש בהחזקת המכשירים האלו שתי בעיות: דבר ראשון הוא הסכנות הרוחניות הנובעות ממכשירים אלו, ויתכן מאוד שצריכים להחדיר שמכשירים אלו אינם פסולים מבחינה מוסרית בלבד, אלא פשוט מדינא.
רק גם על המכשירים הכשרים, הרי ידוע לכל בר נש גודל התלותיות והכפיתיות בו נמצאים כל אלו שיש בידם מכשירים אלו, גם בפלאפון פשוט, הכי פשוט שיש, אנו תלויים ועומדים במידה רבה של תלותיות, עד שאם אדם שכח את הפלאפון בבית ויצא לחוץ, כמעט בלי ראש יהלך…
כל מי שטס לאיזה מקום שהוא יבחין דבר פלא: מיד כשהמטוס נוחת ועדיין גלגליו רצים והולכים, מתניכם עדיין חגורים, תיכף ומיד נשלחות הידים באופן אינסטקטבי אל מקום הטלפון הנייד אשר לגודל צערו היה כבוי בכל שעות הטיסה, ומיד יעוררו את המכשיר לתחיה לשמוע להודיע ולהיוודע, ומיד ישמעו את כל ההודעות הנמצאות במכשיר בשעות האחרונות…
וזאת לפנים בישראל (לפני כמה שנים בודדות) כאשר יצא איש מביתו לעבר בית המדרש או הכולל או להבדיל למלאכתו, ידעו הכל שאלו השעות הם השעות שלו ואין באפשרות להפריעו ממלאכתו מלאכת הקודש או מלאכת הדיוט, בודאי כאשר הלך ברחוב העיר היה מהלך בצידי דרכים השקט ובטח באין מצלצל ובאין חוטי תכלת וארגמן תחובים באזניו, וכן כאשר הגיע לביתו לסעוד את נפשו ואת נפשות בני ביתו, היה זמן הבית נשמר עבור כל בני הבית הנה אבא הגיע ויש אוירה משפחתית הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, לאחר הסעודה כשהלך לחטוף שינה קצרה לקחת כוחות מחודשים לקראת ערב, לא היה שום צלצול טלפון וכל חניכא דיליה מפריעו, והיה החיים רגועים ושלוים.
ועתה נפן עצמינו לבדוק היכן אנו עומדים, כאשר אך האיר היום וקם לפני התפילה במחשבה של הכנה לתפילה ובכוונה ללמוד לפני התפילה, מברר קודם האם המטען שהיה מחובר כל הלילה לפלפון אכן מילא את המצבר והבטריה ב"ה מלאה, ותיכף בקומו לצאת מביתו יכניס את הפלפון לכיסו ואם אפשר בכיס הצמוד ללבו מה טוב כדי שאם יצלצל הטלפון בבוקר בבוקר תיכף ומיד יהא מוכן ומזומן (זמין) לענות לכל מאן דבעי, גם אם כמה וכמה פעמים כבר ראה שהמצלצל בשעה זו אינו אלא "טעות" מכל מקום אינו יכול להתנתק ממנהגו להיות מחזיק בטלפון ועומד לשמשו בכל רגע ורגע.
גם כשיוצא מהמקוה מיד לוקח את הטלפון ומביט בו ובצגו כמה שיחות נכנסות היו וגם אם לגודל אכזבתו מתברר לו מידי יום שאף אחד לא חיפש אותו באותו שעה, מכל מקום הוא לא מוותר על מנהגו זה כי שמא ויתכן שהיום מישהוא חיפש אותו ויוכל תיכף ומיד לצלצל לו בחזרה לשאלו לרצונו.
כשניגש לתפילת שחרית מכניס הטלפון לכיסו באופן שאם יצלצל המכשיר ומי יודע אולי נחוץ וחשוב הוא מאין כמוהו זה שמצלצל לו, ובאמת לפעמים בדיוק באמצע שמונה עשרה הטלפון מתחיל לצלצל בכמה סוגי ניגונים, מתפילה לעני כי יעטוף, או צמאה לך נפשי, ועד ליהודים היתה אורה, באופן שמעורר הלב עד למאוד, ובאופן טוב יותר הטלפון רק מרקד בריקודי רטט, רק באם הוא מצלצל ומזמר הרי שכל העומדים מסביב לו שותפים לשמחה ולהתעוררות הגדולה, ומיד כולם ידפקו על השולחנות באופן שיכניס ללבו היטב עד כמה הפריע גם לתפילת אחרים, ואם הוא רק מרטט הרי רק הוא שומע כעונה ומשתחוה וכורע לעבר כיסו לראות מי הוא זה ואיזה הוא המחפש אותו כל כך דחוף, וממשיך להתנועע בדביקות כאשר ביד אחת הוא מסתכל בצג לראות, ולפעמים יאמר נו, נו, נו. כלומר אני באמצע התפילה, ולפעמים ילחץ על מתג המכבה עד שיכבה, כללו של דבר את הכוונה בתפילה הוא איבד בדרך.
לאחר שמונה עשרה הוא מיד מצלצל לאותו אדם שאינו יודע מי הוא לשאלו מה רצה ובמה יוכל לעזור לו, אך לגודל אכזבתו היה זה מהבנק שביקשו להודיעו על האוברדראפט החורג בחשבונו וכי עליו לסור מיד לבנק לסדר הענינים. ובלבו חושב אילו ידעתי זאת לפני התפילה לכל הפחות הייתי שופך דמעתי לפני ה' שימציא לי פרנסתי בריוח ולא בצמצום בנחת ולא בצער וקודם שאצטרך ומשפע בריכה עליונה. אך יש לפעמים שכשחוזר לעבר המצלצל עונים לו שהיה טעות…
לאחר שחרית רוצה לסעוד פת שחרית ומיד מניח את הטלפון לידו וכמעט כל דקה או שתיים מציץ לעבר הצג האם צלצל אדם ויתכן שלא שמע את הצלצול, ועובר כל כמה זמן על כל השיחות הנכנסות והיוצאות לראות האם יש חידושים.
כשגמר סעודת פת שחרית ובירך ברכת המזון היה בלחץ מסויים שמא בדיוק באמצע ברכת המזון יצלצל לו אדם והוא אינו יכול להשיבו, על כן גמר בדעתו למהר קצת בברכת המזון שמא יקדימנו אחר.
יצא לשוק בסברתו ותחב את האוזניות לתוך אוזנו להיות מוכן ומזומן תיכף ומיד לענות לכל הנדכאים שמסתמא מצלצלים אליו לבקש עצתו וברכתו ורוחב תבונתו, וחייב לענות לכולם, כי אם לא, מה הבריות יאמרו עליו. ובודאי צריך להתעדכן בכל החדשות שבעולם, מה אמר אלמוני ומה הגיב פלמוני, מי הרויח ומי הפסיד, וכששמע את הויכטיגע נייעס מיד הוא מצלצל לחברים שלו להודיעם על כן, תוך כדי שמדגיש כי הוא ראשונה או בין עשרת הראשונים על "האירוע". מי ידמה לו ומי ישוה לו…
וכך נמשך כל היום הגלות הגדולה והשעבוד הנורא לפלפון, עד שאם שכחו את הפלפון בבית נהפך עליו ראשו מרוב דאגה, וכשיבוא לביתו ידמה למצוא עשרות שיחות נכנסות שביקשוהו ואיננו. ומי כבר מדבר במכשירים משוכללים (כשרים) שיש בהם הודעות בכתב ובעל פה, חשבונות הבנק ואימייל. וכו'. הרי רוב היום וחצי הלילה יושב שקוע עד חטמו במכשיר ובקושי מציץ מן החרכים להתבונן מי המדבר אליו. אנשים מבוגרים מאבדים את הקשר עם הסובבים אותם בהיותם שקועים ראשם ורובם במכשיר, הוא עסוק שעות רבות לשלוח הודעות סרק לכל הידידים המקובצים באותו קבוצה, וכל היום חונן את המכשיר לראות היש תגובה או אין ומה יענה להודעות חבירו.
לפני זמן לא רב הייתי בדרך עם נהג חרדי שיש בידו מכשיר כשר אבל מלא בחכמות (חיצוניות), ומה מאוד התפלאתי לראות אותו עוצר כל חצי שעה, ולמה, משום ששמע במכשיר קולות וברקים של הגעת הודעות המיילים, והיה מוכרח לראות מי הוא זה ומה הוא זה ששלחו לו, האיך יוכל להמשיך בנסיעה אם ממש ומיד לא יבדוק ולא יענה לחבירו. שאלתי אותו הלא תדע שכך לא נגיע למחוז חפצינו עד שנה, והוא בשלו, אני חייב לראות ולענות אין ברירה. לפני זמן לא רב היו תיכף ומיד מסדרים לו תור לרופא והיה נותן לזה כמה כדורים להרגעה, אבל כיום הוא נחשב למשכיל ומתורבת.
לפנים זאת בישראל (לפני כמה שנים בודדות) כאשר נסעו יחדיו קבוצת אנשים ברכב מאורגן או באוטובוס ישבו ושוחחו בנעימות אחד עם השני, זה דיבר בכה וזה בכה, נקשרו קשרים בין רחוקים שנהפכו לידידים ונתהדקה החבורה. כיום אפשר לראות אנשים יושבים באוטובוס אחד אחד ליד השני בקירבה פיסית אבל רחוקים כרחוק שמים וארץ, כל אחד בדד יושב עם מכשירו בידו שקוע בשרעפי מחשבתו לראות את כל ההודעות ולהיות "מענטש" לשלוח תיכף ומיד תגובה, משלוח הודעות איש לרעהו.
ומה מאוד משובב הלב לראות בכמה מושבים באוטובוס כמה אברכים יראי ה' אשר ב"ה לא נודעו למכשירים אלו, ונחשבים לפאנטיים מרוב חוסר השכלתם, ודווקא הם יושבים בניחותא ומשוחחים איש לרעהו בשלום ובשלוה גמורה.
בבית אלו שיש להם את המכשירים (הכשרים) אין להם ולא לבני ביתם מנוחה, כשם שהוא עסוק בעבודתו ובנסיעתו עם ההודעות, כך הוא עסוק בביתו, אין לו זמן לא לבני ביתו ולא לילדיו, הילדים מחכים בקוצר רוח שיבוא הביתה וידבר אליהם וישמע מה שעבר עליהם היום מה אמר הרבי בחיידר איך היה היום, והוא מגיע הבית עצבני ומתוח מרוב עבודה ויגיעה ומאמץ מקריאת ההודעות ושליחתם, ועדיין המכשיר מרקד בתוך ביתו להביא עוד ועוד הודעות, הוא כבר מחובר לכמה קבוצות חשובות, וכל מה שנעשה בכל החצרות הוא מקבל תיכף ומיד ידיעה על כך, והילדים מחכים ומחכים לאבא שירים עיניו אליהם ויחונן אותם במבט מלטף וישוחח עמם, והוא אומר, רק שניה, עוד דקה, "מיין קינד" יש לי פה כמה הודעות חשובות שאני צריך לסדר, "שעפאלע" אני כבר אתך.
הוא רק לא יודע שהילדים לא יחכו עליו תמיד , רק לאט לאט ירפה הקשר בינו וביניהם, קודם הוא לא ירגיש, ובמשך הזמן יתרחקו ממנו קצת, כי כבר נכנסו ליאוש ונתרגלו בלעדיו, הם התרגלו שהרגע והדקה הפכו ברבות הימים לשעות רבות, עד שחס ושלום ימצא עצמו פתאום שואל "ק י נ ד ע ר ל ע ך א י י כ ם"…. ומי יודע אם לא איחר את הרכבת.
שמעתי מידיד נאמן שהתודה לפני כי משהפך להיות נציג ציבור והוכרח לקנות מכשיר רב פעלים (כשר), הרי שבתוך זמן קצר הפך להיות משועבד כעבד נרצע אל אדוניו למכשיר, והקשר שלו לילדים שקודם קניית המכשיר אינו בדומה לקשר עם הילדים שאחרי המכשיר.
סיפר לי יהודי כי לאחרונה הוא קיבל את שוק חייו, וכך סיפר לי, מכיון שהוא סוחר גדול ונוסע הרבה מביתו לארצות המזרח הרחוקות לעשות חיל בעסקיו, וגם חשב בדעתו שהוא צריך את המכשיר רב הפעלים, ולאט לאט התרפה הקשר עם הילדים, יום אחד חזר לביתו אחר שכבר לא היה בבית כשבוע ימים, והנה לגודל הפתעתו ואכזבתו, הוא נכנס לבית ומוצא את הילדים משחקים על הרצפה בשקט, והם אפילו לא מרימים את הראש לומר לו שלום עליכם, ומי כבר מדבר שלא מקפצים ומרקדים סביבו, באותו רגע הכה בו ברק ההבנה כי רח"ל איבד את הקשר עם הילדים. וביקש מכל מי שיש בידו עצה ותחבולה להחזיר את הגלגל אחורנית…
וכל זה רק מבחינת הכפייתיות, כאשר מדובר במכשירים הכשרים, אבל במכשירים הטמאים, כאן כבר מדובר ממש בפיקוח נפש ודאי. בבחינת שריפת נשמה אבל גם הגוף אינו קיים.
,אין ביטוח לאף אחד
במדרש (ילקו"ש בראשית רמ"ז מ"ד) מובא מעשה שמזה רואים את גודל הנסיונות בעולם הזה, ושאין ביטוח לאף אחד, אומר המדרש, כיון שעמדו דור המבול ועבדו ע"ז היה הקב"ה מתעצב, מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו, רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו, א"ל ועולם מה יהא עליו, אמרו, רבונו של עולם היינו מסתפקין בו, אמר להם הקב"ה גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם, אמרו לו תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך, א"ל רדו ותדורו עמהן, מיד קילקלו וכו', שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה, עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה, וכו'.
נורא נוראות! מלאכים לא עמדו בניסיון, ואנו היכן עומדים?…