הרב טורק שליט"א
ראשית יש לזכור, שלהבדיל מהנאות העולם הזה, ההנאה מלימוד התורה מצריכה בתחילה הכנה והשקעה. הנאה זו יכולה להיות גדולה ועצומה עד לאין שיעור, "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה – היו משתגעים ומתלהטים אחריה"! אך כדי להגיע אליה יש לעשות את ההכנה הנדרשת. לכל ילד יש באופן טבעי יכולת להגיע לאהבת תורה, אם רק נוליך אותו במסלול הנכון בדרך לשם.
אחד הדברים הנדרשים כדי לאהוב את הלימוד, הוא להכיר בערך התורה; ודבר זה תלוי בעיקר בהורים וביחסם אל לימוד התורה. אם הילד רואה שהלימוד חשוב להם באמת, שהם מעריכים לומדי תורה ומייקרים אותם, נוצר בקרבו היחס הנכון אל התורה.
בנוגע לכך מצאנו דבר נפלא בתוספות (בבא בתרא כא, א ד"ה כי מציון), שהביאו בשם הספרי: "גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה – היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה".
בדברי הספרי הללו מבואר הסוד, איך אפשר לגרום שיהיה אדם "מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה". אם הוא יראה סביבו את החשיבות הגדולה שנותנים לעסק התורה והמצוות, אם הוא ירגיש את העסק הגדול שסביב מלאכת שמים, ממילא ירצה אף הוא לזכות בעצמו לדבר חשוב ויקר זה.
כשילד רואה את הוריו מעריכים את עסק התורה, מכבדים כל דבר תורה ומייקרים לומדי תורה, מתעורר בו חשק להיות תלמיד חכם בעצמו. גם אם יש אב שאינו יכול ללמוד הרבה בעצמו, אך הילד רואה שהשעה הכי יקרה לו ביום היא שעת הלימוד, הוא לומד ומפנים שלימוד התורה הוא עסק חשוב.
אחד מבניו של הגאון רבי שמחה קסלר זצ"ל, רבה הראשון של מודיעין-עילית, תיאר במאמר לאחר פטירת האב, כיצד הוא נטע בהם אהבת תורה:
כשראה רבי שמחה שאחד מבניו איבד קצת את החשק ללימוד, קנה לו גמרא חדשה שהיתה מיוחדת ללימודם המשותף בשבת קודש, דרך כך חידש לו את ה"גישמאק" בלימוד. וכשרצה ללמוד עם אחד מילדיו הקטנים וחשש כנראה שלילד אין חשק לזה, אמו לו: "הנה זמן רב שלא למדתי פרק פלוני אולי תסכים ללמד אותי כדי שאזכר בסוגיא". הילד התמים אץ רץ בתמימותו ללמוד עם האב, אך במקום לחוש מתלמד הרגיש מלמד, וכל שעת הלימוד נדמתה בעיניו כהזדמנות מיוחדת לסייע לאב הגדול בתלמודו. כמה תבונה מונחת בתגובה זו!
אחד מגדולי התורה בדור האחרון, (כמדומה היה זה הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, בעל ה'פחד יצחק'), סיפר בעת רצון מתי נולד בו החשק ללמוד ולהתעלות בתורה. היה זה ביום רגיל אחד מימות השבוע, כאשר הוא חזר לביתו בסיום הלימודים, וראה שעל השולחן פרוסה מפה לבנה, נרות דולקים בפמוטים, ואמו טורחת במטבח על הכנת מטעמים.
כששאל הילד את אמו מה יום מיומיים, השיבה לו בחיוך קורן: "מה יום מיומיים? הרי אמרת לי שהיום אתם מסיימים בכיתה את המסכת, ואנו כל כך שמחים ומאושרים מכך!"…
הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל, משגיח ישיבת קמניץ, סיפר מעשה מרגש ומאלף עד מאד:
באחת מערי רוסיה התגורר יהודי עשיר מופלג, רחים רבנן ומוקיר רבנן, רבי אברהם משה קפלן זצ"ל, אשר החזיק ישיבות שלמות על חשבונו. הוא זכה לשני חתנים גדולי עולם: הגאון רבי אברהם יצחק בלוך זצ"ל ראש ישיבת טעלז, ואחיו הגאון רבי אליהו מאיר בלוך זצ"ל, ששימש כר"מ בישיבת טעלז. כשלימים ירד עשיר זה מנכסיו, אמר: "מכל היהלומים שבביתי נותרו לפחות שניים אלו…"
כיצד זכה אותו יהודי לחתנים גדולי תורה? הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל אמר, שהיה זה בזכות כבוד התורה של אותו יהודי, בו הוא נוכח במו עיניו. וכך היה המעשה: ביום חורפי וגשום אחד הגיע רבי אלחנן לבית אותו הגביר, על מנת להתרימו לישיבתו. לפני שנכנס הוא ניסה להסיר את הבוץ ממגפיו, אך ללא הצלחה. כיון שלא רצה להכתים את השטיחים היקרים שבבית, הוא פנה בלית ברירה אל הכניסה הצדדית לבית, אשר הובילה דרך המטבח.
בנותיו של הגביר פתחו לו את הדלת, וכשראו מי הוא רצו מיהרו לספר לאביהן שרבי אלחנן וסרמן הגיע. הגביר הגיע בריצה, הכניסו ושאל בתימהון למה הוא לא נקש בדלת הראשית. רבי אלחנן השיב כמתנצל שלא רצה ללכלך את השטיחים בבוץ שעל מגפיו… כששמע זאת הגביר נתכרכמו פניו, והוא אמר לרבי אלחנן בקפידה: "הרב הורס לי את החינוך בבית! אני עמל כה רבות להחדיר בלב ילדי שהתורה חשובה מן הכל, והנה הם יראו כעת שהשטיחים חשובים יותר!"…
לא נחה דעת הגביר, עד שנטל את ידו של רבי אלחנן, והכניסו היישר אל סלון הבית כשמגפיו לרגליו, כדי שילכלך את הריצפה – ויראה לכולם כי שטיחים יקרים אינם יכולים להפריע לכניסה של גדולי תורה… כך הראה הגביר לבני ביתו הערכה לתורה מה היא, וכך זכה לחתניו ענקי התורה!
שמעתי על יהודי מסויים שהתלונן באוזני מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל על כך שלא הצליח במיוחד עם חינוך ילדיו, לעומת שכנו שראה הצלחה עצומה עם ילדיו. השיבו רבי שלמה זלמן: "ההבדל ביניכם הוא, שכאשר הגיע לפניך ילד עם הוראה או הנהגה של אדם גדול, מיד הפעלת את חוש הביקורת והראית לו את הסתייגותך ממנה, בפרט אם אותו הרב לא נמנה על החוג שלך. לעומתך, השכן שלך הראה תמיד התפעלות וכובד ראש ראויה כשמסרו לו הוראה או הנהגה בשם כל תלמיד חכם שיהיה. התייחסות זו הראתה לבניו את גודל הערכה שהוא רוחש ומכבד את התורה וחכמיה, ולדעתי היא זאת שעמדה לו להצליח עם חינוך הילדים".
(מתוך 'אוצרותיהם אמלא' וירא)