אליעזר (לייזר) רוט
מחנכים ומשפיעים בישיבות ובתלמודי התורה, תוהים לא פעם אודות עניין סיפורי הצדיקים. ברור לכל שסיפורי הצדיקים הם כלי חינוכי ממעלה ראשונה, אבל לעיתים מתלבט המחנך אם לספר סיפור כלשהו, מתוך תהייה אם תהיה בו תועלת לצעירי הצאן אשר ישמעו אותו בשקיקה, ובגלל שהסיפור עוסק בדמויות הוד במדרגות שאין אנו יכולים אפילו לדמיין עליהן, אולי הסיפור לא יניב את התועלת הרצויה…
על כך נביא מעשה מיוחד במינו שסיפר על עצמו המשפיע והמחנך הנודע הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א, אשר נודע בשערים כוחו בסיפור סיפורי צדיקים בהתלהבות וברשפי אש קודש, לחזק לבבות נשברים ולאמץ ברכיים כושלות בעבודת ה', ומסיפור זה נלמד רבות אודות כוחם של סיפורי הצדיקים, וכך מספר הגר"א טויסיג שליט"א (בתרגום חופשי מאידיש, מתוך דרשה לפרשת ויצא תשפ"א):
"הדבר אירע כשהייתי אברך צעיר לימים, והזמינו אותי למקום מסוים, כדי לתת דרשה שתעסוק בעניין תפילה.
"במשך שעות רבות עמלתי לקבץ ולאסוף רעיונות, וארטים וסיפורים. הכנתי פתקים רבים שיסייעו לי בזמן אמירת הדרשה, ולאחר הכנה רבה אכן התייצבתי ונשאתי דברים בפני בחורים רבים. דיברתי בחמימות ובהתלהבות אודות ענייני התפילה וגודל שגב מעלתה.
"בתוך הדברים סיפרתי סיפור מופלא מהרבי הקדוש רבי אורי 'השרף' מסטרעליסק זיע"א, שאחר הסתלקותו הגיע בנו לרבי הקדוש מרוזין זיע"א, והרבי מרוזין ביקש ממנו שיספר כמה עובדות מאביו הקדוש.
סיפר בנו של השרף דבר נפלא: "בכל יום לפני שהיה הולך להתפלל, כל יום, היה אבינו הקדוש אוסף אליו את אמא ואת הילדים, ואומר לנו:
"ילדים יקרים ואהובים, אתם יודעים שעכשיו אבא הולך להתפלל, ומאחר ובתפילה אני מרגיש מתיקות וערבות נפלאה וכיסופים גדולים לבורא כל העולמים, ייתכן שבתפילה היום תצא נפשי מרוב דבקות וגעגוע לבורא עולם, ייתכן שלא אשוב עוד לכאן ואסתלק מהעולם בתפילה שאני עומד להתפלל.
"לכן אספתי אתכם ילדים אהובים, אני רוצה להיפרד מכם, למקרה שלא אשוב לראותכם בעודי כאן עלי אדמות…
"בנוסף, אספתי אתכם מסיבה נוספת", היה אבא זצ"ל אומר, "כי אני רוצה שתדעו שיש לי בחדר ארגז ובו חידושי תורה. אם אסתלק חלילה מהעולם הזה, אני רוצה שתדעו שהחידושים האלו הם לא החידושים שלי! אלו חידושיו של מורי ורבי הרבי הקדוש רבי שלמה מקרלין זיע"א, אם תדפיסו את החידושים הללו, שלא תטעו חלילה להדפיסם כאילו הם היו החידושים שלי".
"שמע הרבי הקדוש מרוזין את הסיפור מפני בנו של ה'שרף' והתפעל עד מאוד. יש אומרים ש'הרוזינער' התפעל מהחלק השני של הסיפור עוד יותר מהחלק הראשון…
"כך סיפרתי את הסיפור בפני אותם בחורים בדרשה ההיא, ולאחר מכן המשכתי עוד בסיפורים ובאמרות טהורות מצדיקי הדורות, עד שסיימתי את דברי הנלהבים.
"הבחורים ניגשו אלי אחרי הדרשה להודות לי ולשאול שאלות, ואז אירע המעשה… לפתע הגיח יהודי שישב עד עכשיו בעזרת הנשים ולא ידעתי שהוא נמצא שם ומקשיב לדברי.
"אקדים ואומר, אותו יהודי היה תלמיד חכם מופלג וירא שמים מרבים. אין לי צל של ספק שהוא התכוון לשם שמים, ואני מעיד שגם בשעת מעשה ידעתי והבנתי שהוא מתכוון לשם שמים ושאין כוונתו להרע לי חלילה וחס. אבל הוא עשה זאת בדרך לא נכונה, ובמקום לומר לי את אשר בדעתו לומר לי בצד, ובדרך של כבוד, הוא החל לצעוק עלי לעיני הבחורים שהיו שם, כשבעים בחורים, ובייש אותי לעיניהם.
"אתה חושב שהדיבורים האלו יכולים לפעול משהו בלב הבחורים?", הוא צעק עלי, "מי אתה בכלל שתספר סיפורים כאלו נשגבים על ה'שרף' מסטרעליסק. אתה מחזיק באיזשהו קצה של המדרגה המופלאה הזאת שאתה יכול בכלל לדבר על זה? איך אתה יכול לספר סיפור שאין לך שום שייכות ושום נגיעה אליו???
"אודה ולא אבוש", מספר הגר"א טויסיג שליט"א, "יצאתי משם עם דמעות בעיניים. מיהרתי הביתה, נכנסתי לחדר, נעלתי אחרי את הדלת ופרצתי בבכי תמרורים. שפכתי דמעות כמים מרוב צער על הפגיעה הקשה, ובעיקר התערער בי הביטחון. מי אומר שאני מסוגל לדבר בפני קהל? אולי באמת איני ראוי לכך… איך אני יכול לעמוד בפני קהל ולספר סיפורים כאלו נשגבים שאין לי שום קשר ושייכות לדרגה המופלאה של הצדיקים בהם עוסקים הסיפורים הללו!!!
"למחרת נסעתי לירושלים, שם במחוזות ילדותי שבשכונת בתי אונגרין, התגורר הצדיק הירושלמי הנודע רבי אליהו רוט זצ"ל, שעיטר את ירושלים בצדקותו וקדושתו, ושהיה נאמן ביתו ויד ימינו של הרבי הקדוש רבי שלמק'ה מזוועהיל זיע"א. את רבי אל'ה רוט הכרתי מילדות, באתי לפניו ושטחתי בפניו את הלבטים. עם דמעות בעיניים סיפרתי לו על המקרה המצער שקרא לי יום קודם לכן, וביקשתי ממנו שיורה לי דרך, האם אני באמת צריך לסכור את פי להימנע מאמירת דרשות, או שאולי אני צריך לומר דרשות ולא לספר סיפורים…
"רבי אל'ה ישב והקשיב. אחרי שכיליתי לדבר את דברי, הוא נענה לי וקרא לי בשם הילדות: "אהרל'ה", הוא אמר לי, "תמשיך לומר דרשות, ותמשיך לספר סיפורים!!!".
אחרי שנתן לי את ההוראה החדה והברורה, הוא גם הסביר לי מאיפה הוא לוקח את הפסק שלו…
"בתקופה שקדמה להקמתה של המדינה", סיפר לי רבי אל'ה, "היתה בירושלים עניות גדולה מאוד, אנשים היו ממש רעבים ללחם. לתנועה הציונית היו תקציבים גדולים, והם ניצלו את הכסף כדי לסחוף ילדים ונערים מבני היישוב הישן בירושלים, להעביר אותם לצד שלהם. הניסיון היה עצום, הילדים היו רעבים ללחם, ומעבר לכביש חיכה להם שפע גשמי, בתנאי שרק יוותרו על עולמם הרוחני.
"מה עשה הרבי הקדוש מזוועהיל? הוא קיבץ קבוצה של אברכים יראי שמים, ונתן לכל אברך כסף, כשבתמורה הוא דרש מהם דבר אחד: לאסוף קבוצות של ילדים ובני נוער, ולספר להם סיפורי צדיקים. זהו! זה כל מה שהם התבקשו לעשות, לספר סיפורים על תנאים ואמוראים ועל צדיקי הדורות.
"כל פעם אחרי שסיפרו סיפורים, הם היו מחלקים לכל ילד או בחור כוס שתיה עם רוסת עוגה או עוגיה.
"האמן לי", אמר רבי אל'ה כשהפעם בצבצו דמעות בעיניו שלו… "האמן לי שאותה פרוסתה עוגה שקיבלו ילדי ירושלים, היה ארוחת הבוקר, ארוחת הצהרים וארוחת הערב שלהם. חלקם לא הכניסו דבר לפה במשך כל היום חוץ מאותה חתיכת 'מזונות' שקיבלו בערב מהשליח של רבי שלמק'ה מזוועהיל זצוק"ל.
"גם אני הייתי אחד מאותם אברכים", סיפר רבי אל'ה. "רבי שלמק'ה אמר לנו שלא לדרוש ולא לתבוע מהילדים והבחורים שום דבר. לא לדבר איתם על שום דבר של מוסר וכדו', רק לספר להם סיפורים, וכך עשינו.
"אבל לילה אחד, אחרי שסיפרתי איזה סיפור מופלא ונורא על הרבי הקדוש המגיד מזלאטשוב זיע"א, הלכתי הביתה והיה לבי נוקפני. "איך אני מספר לבחורים הללו כזה סיפור נורא, אנחנו בדור הזה יכולים להגיע בכלל לכאלו דרגות מופלאות? האם אני עצמי יש לי איזשהו קשר ושייכות לסיפור פלאי שכזה? מי אני ומה אני שאספר כאלו סיפורים!!!".
"כך התייסרתי כל הלילה, ובבוקר הלכתי למורי ורבי, הרבי הקדוש מזוועהיל, ושטחתי בפניו את הלבטים שלי…
"רבי שלמק'ה הקשיב ברוב קשב", כך מספר ר' אל'ה רוט זצ"ל לגר"א טויסיג שליט"א, "ולאחר מכן אמר לי. "ר' אל'ה…", כשסיפר זאת ר' אל'ה, הוא נופף באצבעו כמו שרבי שלמק'ה נופף בעת שאמר לו את הדברים… "ר' אל'ה… שתדע לך שבסיפור סיפורי צדיקים אנחנו משיגים שלוש מטרות חשובות.
"המטרה הראשונה", כך אמר רבי שלמק'ה זצ"ל, "המטרה הראשונה היא שהשומעים יפנימו ויבינו עד כמה גדול הפער בינינו ובין צדיקי הדורות הקודמים. שיידעו שאותם שרפי מעלה קדושי עליון היו בדרגות גבוהות ומפלאות שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל. זאת מטרה חשובה בפני עצמה ורק עבורה לבד שווה לספר את הסיפורים הללו לצעירי הצאן ולכל אדם באשר הוא.
"המטרה השניה, היא לחזק את שומעים, ולא ייתכן שכשאדם אומר דרשה הוא לא מכניס חיזוק אפילו לזמן קצר, בלבו של לפחות אחד השומעים. הרי חייב להיות שלכל הפחות אחד מהשומעים עברה בלבו מחשבה של התעוררות והתחזקות לרגע קט, ובשביל זה לבד שווה לספר את הסיפור.
"המטרה השלישית היא לחזק את המספר. הרי כשאדם מספר סיפורי צדיקים בפני קהל, לא ייתכן שבלב שלו עצמו לא עבר איזה הרהור של התעוררות והתחזקות בעבודת ה', ולו לרגע קט, ובשביל אותה מחשבה לבד, שווה לכנס את השומעים ולספר את הסיפור.
"הראיה לדברינו", השלים רבי שלמק'ה את דבריו, "הרי אתה בעצמך מספר שאתמול סיפרת מעשה מהרבי הקדוש רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע"א, ולאחר מכן היו לך מחשבות של התעוררות במשך כל הלילה, מכוחו של אותו סיפור…".