אליעזר (לייזר) רוט
ר' יצחק בורדיאנסקי (שם בדוי) הוא יהודי חסידי ששיבה כבר נזרקה בזקנו. הוא כבר לא צעיר, ובשל העובדה שהוא מתגורר בעיר הממוקמת במרחק רב מירושלים ובני ברק, הוא כמעט אינו יוצא מהשכונה בה הוא מתגורר.
"יש לי כאן את כל מה שאני צריך", הוא נוהג לומר, "מקווה, בית כנסת ומרפאה למקרי הצורך חלילה. יותר מזה איני זקוק לדבר וחצי דבר", לבריתות ובר מצוות של נכדים הוא נוסע עם אחד מבניו המתגורר לידו, וכבר הרבה מאוד שנים שלא ראה אוטובוס מבפנים.
אבל ביום 'שושן פורים' של אחת השנים האחרונות, הוא שינה ממנהגו, השכים קום והתפלל כוותיקין, אסף יחדיו כמה מני מגדים וצירף אותם אל בקבוק היין היוקרתי שרכש בשמים מרובים, הגיש לרעייתו שעטפה אותם כדת וכדין, כדי שיחול עליהם דין משלוח מנות לכל הדעות והשיטות, ויצא אל תחנת האוטובוס הסמוכה לביתו, משם נסע באוטובוס פנימי אל התחנה המרכזית וממנה לירושלים עיר הקודש.
כבר ב'שער הגיא' ניתן היה להרגיש את האווירה הפורימית. נכון, הוא עדיין לא ראה ילדים מחופשים לכהן גדול ומרדכי היהודי כמיטב המסורת של האימהות הירושלמיות הידועות והמפורסמות בכישרון התפירה המשובח שלהן, הוא גם לא שמע צלילי מוזיקה רועשת הבוקעת מטנדר של ישיבה בני ברקית שכבר עשתה אתמול קופה מכובדת בעיר התורה והחסידות, וכעת באים שלוחיה לעשות השלמת הכנסה בעיר הקודש והמקדש. אבל הוא כן הרגיש את הפורים בגלל פקקי התנועה האדירים.
בהקשר זה הוא נזכר בפסוק בתהילים 'עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים', שפירושו שמפאת הדוחק הגדול שהיה בכניסה לירושלים כשעלו ישראל לרגל, היו עומדים זמן רב בשערי העיר הבנויה אשר חוברה לה יחדיו, ומזמרים זמירות שירות ותשבחות.
גם ר' יצחק שר וזימר בלב נרגש ובלא קול.
נכון, הדרך קשה, הוא כבר לא בגיל שבו אנשים נוהגים לנסוע לירושלים כדי לחוות את הפורים מהצד. הוא מסוג האנשים שהפסוק 'אשרי יושבי ביתך' שגור על לשונם בכל פעם שמישהו מזמין אותם לשבת או סתם כך לארוחת צהרים במקום המרוחק יותר משני קילומטרים מביתו.
אבל הפעם הוא נוסע להודות לאיש ולמוסד שהעניקו לו את אחת המתנות היקרות בעולם. הם נתנו לו במתנה בן תלמיד חכם…
התנועה התקדמה באיטיות, אבל ר' יצחק לא שת לבו לכל זאת. הוא ישב בסבלנות מרובה, שיקע את עיניו בספר שלקח עמו, וזמזם לעצמו נעימה חרישית.
בתחנה המרכזית של ירושלים הוא ירד, התמתח קלות, והחיש פעמיו לעבר התחנה שבה נאמר לו שהוא ימצא את האוטובוס שיוביל אותו למחוז חפצו.
אחרי שירד מהאוטובוס השלישי להיום (ולעשר השנים האחרונות…) הציץ בפתק הקטן שהוציא מכיסו, ואיתר את הכתובת המדויקת, טיפס במדרגות ונקש על הדלת.
את הדלת פתח הרה"ח ר' שלמה שווימר, פעיל דומיננטי מאוד של ארגון 'אחינו'. הרב שווימר הכיר את ר' יצחק, לא מכבר התחתן בנו, בחור מלא וגדוש, חריף ובקי, משכמו ומעלה. הוא מפאר היום את אחד מהכוללים המפוארים והחשובים ביותר בעיר מגוריו, למרות גילו הצעיר, ולא בכדי. כולם יודעים שעדיו לגדולות, ושעם ישראל עוד צפוי לשמוע מהאברך הזה.
"מה אתם עושים כאן ר' יצחק", שאל הרב שווימר בהפתעה מוחלטת. "בואו היכנסו, אולי תרצו כוס קפה, או בעצם כוס יין??? תביאו לו יין", ביקש מבני הבית, "שישמח עמנו בשמחת הפורים כדת וכדין…".
הרב בורדיאנסקי הניח את משלוח המנות הכבד והמרשים על השולחן, בירך על הגפן, לגם מעט מהיין, לחץ בחוזקה את יד ימינו של הרב שווימר, והחל לברך ולאחל איחולים נלבבים ומרגשים, כשפיו אינו פוסק מלהודות להלל ולשבח במשך דקות ארוכות.
"אין לי מילים", הוא התחיל, ומיד הראה שיש בפיו מילים בלי סוף, "אני לא יודע איך אוכל להודות לך על המתנה העצומה שנתת לי. אני כל יום מודה ומהלל לקב"ה על כך שזיכה אותך ונתן לך לתת לי כזאת מתנה.
"אתה נתת לי את מוישי שלי! אחחח איזה אברך! הוא תלמיד חכם מופלג, מתמיד עצום וכולם אומרים לי שהוא עוד יהיה גדול בישראל. וכל זה בזכותך, בזכותך ר' שלמה! בזכות הקבוצה שהקמת ושטיפחה אותו כל כך…".
לא אחד ולא שניים
הסיפור עם מוישי בורדיאנסקי הוא סיפור עם התחלה משמחת, האמצע קצת פחות משמח, והסוף מעורר שמחה ותקווה בכל לב.
הוא היה ילד רגיל, כמו כל הילדים. בשיעורים הוא הקשיב, בהפסקות שיחק, בבית היה מתקוטט עם האחים, ולאחר מכן הולך לישון… כמו כולם.
כשהגיע לישיבה קטנה הוא החל לפרוח. הילד השגרתי הפוך לבחור מיוחד במינו. הוא השקיע, התאמץ, למד בכל הכח, היה חוזר ומשנן דפי גמרא עוד ועוד, חוץ מהנלמד בישיבה היה לו סדר לימוד של שבתות וימי בין הזמנים וכך סיים כמה מסכתות נוספות.
לא היה זה פלא כשהוא התקרב לסיומו של שיעור ג', כבר חיזרו אחריו ה'רשמים' של ישיבות רבות. הוא עצמו לטש את עיניו לישיבה מסוימת, שבה, כך שמע, יש ראש ישיבה מיוחד במינו שיודע איך להעמיד בחורים שיהיו תלמידי חכמים מופלגים. בישיבה הזאת יש בחורים איכותיים, כולם יודעים שבחור שמתקבל לשם הוא בר מזל.
מוישי נרשם, הוזמן מיד למבחן והתקבל על אתר. אכן, בחורים ברמה כזאת בדרך כלל נחטפים על ידי הישיבות הטובות ביותר, ומשכך לא טרח מוישי להירשם לישיבה נוספת. מבחינתו הנושא היה סגור וחתום, הוא הולך ללמוד בישיבה בה חשקה נפשו, ובעזרת ה' ימשיך לעשות חיל בלימודיו.
ואז הגיע הטלפון. עסקן בכיר בקהילה אליה משתייכת המשפחה, החליט שהשנה צריכים לארגן קבוצה. שכל בחורי החסידות ילמדו באותה ישיבה, כך הם יוכלו לשמר את הקשר ובעיקר כך אפשר לוודא שכל הבחורים יתקבלו לישיבה.
"אם כל אחד ילך למקום שהוא רוצה, מה שיקרה זה שחלק מהבחורים יתקבלו רק לישיבות מאוד לא נחשבות וחלק לא יתקבלו בכלל. חייבים לאגד אותם יחיד וכך נציע לישיבות הטובות הצעה ללכת כמקשה אחת: או שאתם מקבלים את כולם יחד, טובים ופחות טובים כאחד, או שאנחנו הולכים לישיבה אחרת".
אבא של מוישי, הלא הוא ר' יצחק מיודענו, לא התלהב. הבן שלו התקבל לישיבה הכי טובה בארץ, למה הוא צריך עכשיו קבוצות ו'דילים'…? אבל אז הוסבר לו שהאחיין שלו, שגם הוא באותו הגיל של מוישי, לא התקבל בינתיים לאף ישיבה, וכמוהו עוד שני בחורים מהקהילה, ולכן הוא לא יכול לאמץ את לבבו ולהתנהג בקשיחות כזאת. הוא חייב לשתף פעולה עם הצעד ולשלוח את בנו לישיבה שתקבל את כולם יחד…
כשמוישי שמע על כך חשכו עיניו, אבל הלחצים הלכו וגברו, עסקנים מבוגרים התקשרו אליו כדי לשכנע אותו, והוא בחור בן 16 לא יכול היה לעמוד בלחץ.
הוא הסכים.
ונשבר…
הישיבה אליה התקבלו לבסוף כל הבחורים יחד, לא היתה ברמה שלו. האווירה היתה משוחררת, הוא ישב בבית המדרש ומצא את עצמו בחברה שאינה לרוחו, וכך החל לשקוע עד שהוא איבד כל טעם בלימוד למרבה הצער…
שלוש שנים תמימות איבד מוישי באפס מעש. הוא לא מצא טעם בחיי החברה הריקניים והפוחזים, ומצד שני הרגיש ששאיפתו להיות תלמיד חכם כבר לא תתממש כי הוא לא לומד בישיבה שממנה גדלים תלמידי חכמים כמו אותה ישיבה בה שאף ללמוד.
עד שהוא שמע על הקבוצה של הרב שווימר… הצטרף אליה ו… נדלק מחדש!
הרעיון וביצוע
"הגעתי לזה דרך הפעילות שלי בארגון 'אחינו'", מספר הרב שווימר. "הייתי בקשר עם בחורים בכמה וכמה ישיבות, וראיתי שיש מחסור רציני במענה עבור בחורים משיעור ג' ומעלה, ואני מדבר על הישיבות החסידיות.
"החברים מתחילים להתארס. המשמעת מתרופפת מאוד, אווירת הלימוד נשחקת, הבחורים מרגישים אבודים ואין להם לאן ללכת.
"יש כמה פיתרונות לבחורים בגילאים אלו, אבל לא כל בחור רוצה ללמוד בישיבה של בחורים מבוגרים, לא כל בחור מתאים לסגנון של הישיבות הללו, ולא כל בחור יכול או רוצה לעזוב את הישיבה בה הוא לומד, כל אחד ונימוקו עמו.
"אספתי כמה בחורים כאלו, איכותיים אחד אחד, וריכזתי אותם בבית מדרש ירושלמי, ואנחנו יושבים כאן כל יום בשעות אחה"צ. אין תנאים מוקדמים, זה לא עולה כסף, לא צריכים פרוטקציה ולא צריכים נדיב שישלם עליהם סכומים גדולים כדי שנסכים לקבל אותם. זה פתוח לכל דורש.
"יש לנו שני תנאים: בלי כלים טכנולוגיים כאלו ואחרים, ורק מי שמתאימה לו אווירה חסידית תורנית. מי שזה לא מתאים לו, ממילא אין לו מה לחפש בקבוצה שלנו.
"הבחורים ממשיכים ללמוד בישיבה שלהם שבה למדו עד עכשיו. שם הם ישנים, שם הם בסדר בוקר ושם הם בלילה. אצלנו הם נמצאים רק בשעות אחה"צ, יש כאן כמה אברכים תלמידי חכמים שלומדים איתם בחברותות או בשלישיות ורביעיות.
"כל בחור לומד מה שלבו חפץ. זה מדהים! יש בחורים שלא נחשבים לשקדנים הגדולים בעולם, אבל תן להם משנה ברורה ביד והם ילמדו שלוש שעות ברצף. יש בחורים שאם תיתן להם ללמוד מסכת מסדר מועד הם יפרחו, תן להם נשים ונזיקין הם ילמדו, אבל לא באותה התלהבות. יש כאלו שאוהבים דווקא קדשים… כל אחד לומד מה שהוא רוצה, ויש פה קול תורה מדהים.
"בחלק מהזמן, יש לנו שיעור ב'דף היומי' מפיו של המגיד שיעור הרה"ג ר' ישי גולד, הוא מוסר את השיעור במתק שפתיו, הבחורים, מי שמעוניין, יושבים מרותקים אליו ולא יכולים לפספס אף שיעור. הוא ממש מחדיר בלב של השומעים את המתיקות העצומה שאפשר להרגיש בכל מילה ממילות הגמרא הקדושה.
"כך יושבים 30 בחורים, מגיל 19 ועד… ועד בכלל… הם נהנים מכל רגע, לומדים בהתלהבות ובשמחה, אף אחד לא עומד להם על הראש, אף אחד לא אומר להם מה ללמוד, אף אחד לא מכריח אותם ללמוד עם חברותא זה או אחר, או עם חברותא בכלל.
"הרי בחור בגיל הזה הוא כבר לא ילד. הוא כבר אדם מבוגר עם דעה עצמאית ועם רצון להיות בנאדם עצמאי. החבר שלו כבר התחתן ויכול להחליט באיזה כולל הוא רוצה ללמוד ומי מתאים לו כחברותא, אז בגלל שהוא איתרע מזלו ועדיין לא מצא שידוך זה אומר שאתה יכול לגרד אותו בבוקר מהמיטה בכח ולאחר מכן לרשום 'וי' או 'איקס' אם הוא איחר לתפילה חלילה??? זה כבר לא לעניין בכזה גיל, זה כבר אחרי השלב שבו מחנכים את הבחור, עכשיו אמורים לראות מה יצא מהחינוך שהוא קיבל כל השנים עד עכשיו…
"אז אצלנו הם מקבלים את העצמאות, את החופש להחליט מה הם רוצים ללמוד ואיך הם רוצים ללמוד. אני לא מחייב אותם לעשות שום דבר, אני רק מספק להם את התנאים שהם יוכלו ללמוד ולפרוח, והתוצאות פשוט מדהימות!!
"הבחור הזה, שאותו אנחנו מכנים לצורך העניין מוישי בורדיאנסקי, הגיע לכאן בלי שום שאיפה ורצון. המשגיח שלו בישיבה שלח אותו לכאן כי בישיבה הוא לא עשה כלום. אנחנו זיהינו את הפוטנציאל בסייעתא דשמיא, הצמדנו לו בחור קצת יותר מבוגר, בחור רציני שהתחיל ללמוד אתו, ובתוך זמן קצר מאוד ראית אותו מזנק קדימה והופך להיות בחור שקדן ורציני. זה היה מדהים, וזאת הדוגמה הקיצונית ביותר להצלחה של המקום הזה, למרות שהיו כאן הרבה מאוד סיפורי הצלחה ב"ה.
"לסיום אני רוצה לומר שאנחנו לא מבקשים תרומות, אנחנו לא מנסים לגייס כספים למרות שהפעילות הזאת עולה כסף, אבל אנחנו כן מבקשים, אם אתם רואים בחור שקמל בישיבה אל תוותרו עליו. לא פעם תגלו שעם קצת דחיפה הוא מתעורר לחיים, עם קצת 'שינוי מקום' הוא יכול לפרוח. אנחנו פתוחים לכל דורש, מי שרוצה לקבל פרטים יכול לפנות לארגון 'אחינו' ולבקש לדבר עם שלמה שווימר, אבל אני סבור שצריך לפתוח מסגרות כאלו בכל מקום, גם בבני ברק ובבית שמש ובאשדוד ובכל עיר ועיר, איפה שיש בחורים, צריך לתת פתרונות, כי כמו שאמרתי, הישיבות כבר לא יכולות לספק פיתרון מלא לבחורים בגילאים האלו".