"התהלך לפני והיה תמים" (יז, א)
בגמ' בב"ק (צז:) איתא, "איזהו מטבע של אברהם אבינו, זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מצד אחר".
ונראה לפרש, דהנה האדם רגיל לדמות בצעירותו שיש לו עוד זמן רב ושנים הרבה עד שיזקין, ולבינתיים יוכל לבלות זמנו ולחיות כרצונו, ומדמה שעד שיבואו ימי זקנותו הוא עוד יתעורר לשוב בתשובה שלמה, ולזה רמז אברהם אבינו במטבע שלו, שאע"פ שצד אחד של החיים הוא בחור ובתולה. מ"מ ברגע אחד מהפכים את המטבע ורואם שהמציאות השתנה לגמרי והנה האדם כבר נעשה זקן, ומזה יתעורר האדם שימי חייו רצים לפניו במהירות, ובקושי ישים ליבו עד שימצא עצמו בגיל זקנה ושיבה, כשכבר יעמוד קרוב ליום דין וחשבון על כל מעשיו, ועל כן יזדרז עכשיו לשוב בתשובה כשכוחו במתניו, ולא יחשוב שהחיים לפניו ליהנות בתענוגי העלם הזה, וכמו שנאמר (קהלת יא, יט) "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט".
חשבון הנפש אצל הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל
מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל היה הולך מידי יום ביומו לטייל באיזה גן או יער שקט לצורך בריאותו, ולפעמים הייתי מלווה אותו ושמעתיו עושה חשבון הנפש ומצייר לעצמו איך הקב"ה ישאל אותו ביום הדין על מעשיו ומה הוא ישיב על כל דבר, וכך היה הולך ומונה את מעשיו ומוסר דין וחשבון מתוך פחד הדין, ולפעמים היה אומר "רבונו של עולם, אם תשאל אותי למה לא פעלתי מספיק עבור הילדים ביער שרובם בלי חינוך חרדי, אשיב לך שאני כבר פתחתי ישיבה וגם תלמוד תורה מלבד הישיבה, ואי אפשר לי יותר, שטירחת הישיבה עלי ואני מרגיש שאיני יכול עוד", וכך היה ממשיך לחשוב ולדון האם הקב"ה יתבע ממנו שעליו לפעול עוד" עד שהיה מגיע למסקנא שעשה כפי יכולתו והקב"ה בוודאי לא יתבע ממנו עוד, וכפי הנראה למד כן מרבו החפץ חיים שכידוע היה עורך בכל יום חשבון נפש והיה מכין עצמו כל חייו ליום הדין.
בשנות המלחמה היה מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל מעורר ביותר להיזהר בשתי מצוות שמזלזלים בהם ושכרם רב מאוד.
האחד הוא קריאת 'שנים מקרא ואחד תרגום' בנחת עם פי' רש"י, אשר על זה אמרו חז"ל (ברכות ח:) "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו". וכיון דהוי סגולה לאריכות ימים א"כ בוודאי נכלל בזה סגולה להינצל מאימת המוות במלחמה.
והשני, הוא הזהירות באמירת מאה ברכות גם בשבת, שזהו סגולה גדולה להינצל מכל צרה, וכדאיתא בטור (או"ח סי' מ"ו) שדוד המלך תיקן מאה ברכות כדי לבטל המגיפה שהיתה בימיו. ורבינו הרוקח (הלכות ברכות סי' ש"כ) הוסיף דמאה ברכות אינם סגולה רק להינצל ממגיפה, אלא זהו סגולה כללית להינצל מכל הקללות שבפרשת כי תבוא, ונכלל בזה סגולה להינצל מכל צרה.
עבודת חשבון הנפש של הגר"ח מבריסק
שמעתי מפי אחד מבאי ביתו של מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל, שהגר"ח אמר לו פעם "מיד כשאני קם בבוקר אני עושה חשבון מה בדיוק עלי לעשות היום ואיך למלא כל רגע ורגע כרצונו יתברך, ובלילה קודם השינה אני עושה חשבון בשנית לבדוק האם אכן מילאתי את חובתי ועשיתי את שהיה מוטל עלי לעשות".
וידוע שהגר"ח היה לומד בכל יום ארבעים דפים בבקיאות מלבד כל עומק עיונו, והיה מתעסק הרבה בגמילות חסדים, ומ"מ לא נתן מרגוע לנפשו על ידי גודל התמדתו ומעשיו הטובים, אלא היה עושה חשבון הנפש מידי יום לבדוק את מצבו, והיה חושש שמא יש בידו הנהגה שלא כדין ח"ו.
סיפר לי הגאון רבי אברהם קלמנוביץ זצ"ל מארה"ב, (רב העיר ראקווא, וראש ישיבת מיר בארה"ב), שהיה לו שאלה חמורה הנוגעת לפיקוח נפש, ונסע לעיר בריסק להתייעץ עם הגר"ח מבריסק, ובירר שהגר"ח נמצא בעיר ודפק בביתו ואך לא פתחו לו, וראה שבית הגר"ח סגור והתריסים נעולים, וצעק מאחורי הדלת ה"ראקווער רב נמצא כאן לענין נחוץ, נא לפתוח את הדלת", והגר"ח לא השיב לו מאומה, ואח"כ צעק עוד בקול גדול יותר, ולא עזר לו מאומה, עד שצעק "הראקווע'ר רב נמצא בשביל ענין של פיקוח נפש", ואז בא הגר"ח ופתח לו את הדלת והכניס אותו לחדרו בכבוד.
וכשנכנס לבית הגר"ח שאל את הגר"ח לפשר הנהגה זאת שהוא נסגר ומתבודד בחדר והלא עיני כל ישראל נשואות אליו, והשיב לו הגר"ח, עפ"י מה שכתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות דעות ה"א) "אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך מקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפניה גייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום, ואם היו רעים וחטאים שאינם מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגן הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות", ע"כ. והרי מבואר שאם האדם נמצא בסביבת אנשים רעים, צריך הוא לברוח למדבר, אלא מה יעשה שאינו יכול ללכת מדבר, ועל כן מידי זמן הוא מתבודד בתוך חדר לבד, ואז הוא בודק עצמו אם הושפע מאנשי הרחוב הנגועים בדעות כוזבות. ועורך דין וחשבון האם באמת רק רצון הקב"ה בלבד מעניין אותו בלא שום התחשבות מה יאמרו עליו בני אדם, והאם הוא מפחד מאימת הדין על כל שיחה ושיחה, והאם אין לו שום חשבון של כבוד, ולכן לא פתח לו את הדלת משום שבא בדיוק בזמן הזה שערך חשבון הנפש, אבל כששמע שבא בשביל עניין של פיקוח נפש לא היה לו ברירה והיה מוכרח לפתוח לו.
הוי מרגלא בפומיה דמרן הגרי"ז זצ"ל, דברי הרמב"ן על הפסוק (דברים י י"ז) הא-ל הגדול הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", דלכאורה תמוה מה שייך כלל קבלת שוחד אצל הקב"ה, וביאר שם הרמב"ן (בפסוק ט"ז) שאין הכוונה לשוחד ממון אלא ל"שוחד מצוות", שאם עשה אדם הרבה מצוות ומעשים טובים או שלמד הרבה תורה, אין הקב"ה מוותר לו על עבירות אחרות שעשה מחמת שהוא צדיק או ת"ח גדול ועושה חסדים, כי על הכל יביא אלוקים במשפט.
ופעם אחת בהיותי אצל הגר"י אברמסקי זצ"ל, נכנס אליו יהודי תמים ששימש כטייס בחיל האוויר, וסיפר שבכל יום הוא מפציץ את הגרמנים ומציל הרבה מסכנת נפשות, ושאל אותו הגר"י אברמסקי ומה עם יידישקייט? ענה לו היהודי "אני שומר שבת, ומתפלל בכל יום, וגם מקפיד לאכול רק אוכל כשר, אבל לפעמים אני מוכרח לחלל שבת כי שולחים אותי בחיל האוויר להפציץ את הגרמנים גם בשבת", הוסיף עוד ואמר "לפעמים תוך כדי שליחותי בחיל האוויר אני גם מעשן כדי להפיג את הלחץ מהמלחמה, ואני בטוח שאחרי שהקב"ה רואה איך אני מוסר את נפשי בשביל עם ישראל יום יום, הקב"ה יוותר לי על עישון סיגריה בשבת שנעשה באופן שאינו קבוע".
הגר"י אברמסקי זצ"ל השיב לו בפיקחותו ואמר לו כך: "כאשר תעלה לעולם העליון תמצא שם שני ספרים, ספר אחד של זכויות ששם יהיה כתוב זכויותיך, ושם תמצא את מצות הצלת נפשות ושאר זכויותיך ומצוותיך, וספר שני של עבירות ששם יהיה כתוב שאתה מחלל שבת, ודע לך נאמנה, שלא תועיל הצלחת הנפשות שבספר הזכויות להפחית בכי הוא זה מחומר העבירה האיומה של חילול שבת שנרשמה בספר העבירות, שאין מצוה מכבה עבירה – כמו שאין עבירה מכבה מצוה.
עבד ה' אמיתי
דכירנא שבשעה שהגיע הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצ"ל לעיר לונדון, הזמינוהו לדבר בבית הכנסת לפני תפילת מוסף, אך בדרכו לבית הכנסת נודע לו שבבית כנסת זה ישנם אנשים המחזיקים בדעות כוזבות, והחליט להשמיע שם דעת תורה לתקן הפירצה, עד שבאמצע הדרשה נעשה במקום מהומה גדולה, והגבאי יחד עם רוב מתפללי בית הכנסת יצאו מבית הכנסת באמצע דרשתו לאות מחאה על דבריו והלכו להתפלל מוסף בחוץ – בפרוזדור, והוא נשאר רק עם ציבור קטן (עד שבקושי נשאר לו מניין להתפלל מוסף אח"כ), ומ"מ לא נרתע ממחאתם והמשיך בדבריו כי הרגיש שזה ורצון ה'.
ואח"כ אמר לנו שאף שבא ללונדון כדי להתרים אנשים שיתמכו בישיבתו – ישיבת ברנוביץ, ועל ידי דבריו הפסיד הרבה תומכים לישיבתו, מ"מ אינו מתחשב בזה, ומשום שמלבד שהוא "ראש ישיבה" הרי הוא בראש ובראשונה "עבד ה'", וכיון שידע שיש צורך להעמידם על האמת, דיבר מה שהיה צריך לדבר – וכמתבקש מעבד ה', ומה עוד שבאמת לא הפסיד מזה שום דבר, שהלא הכסף מסור ביד הקב"ה, ויצא ללונדון לקיים את רצון השי"ת ולקיים את חובתו – חובת השתדלות, וכיון שהיה מוטל עליו חובה לדבר אל עשר צריך תיקון, בוודאי לא יפסיד מכך, ולא עלינו להיכנס בהדי כבשי דרחמנא מהיכן יזמין ממון לקיום הישיבה, כי מובטחים אנו שהוא ית"ש יעשה לתורה שלא תשתכח מישראל.
וזהו לימוד לדידן לא להתבונן לא ימין ולא שמאל מה יאמרו עליו, ולא לחשב חשבונות אם כדאי להימנע בכדי שלא לבוא לידי הפסד וכדו', אלא לדבוק ברצון השי"ת בלבד.
שכר המעשים לאחר הגאולה תלוי בהתגברות הנסיונות קודם הגאולה
בהיותי אצל האדמו"ר הרה"ק בעל ה"דברי יואל" מסאטמאר זצ"ל, דיבר הרבי לפני קבוצה ממקורביו שבזמננו שאנו חיים בהסתר פנים, הרי אנו זוכים לשכר רב על כל קיום מצוה מתוך עמידה בנסיון ועל חינוך בנינו ובנותינו לקדושה ולצניעות, והוסיף שלאחר זמן ביאת משיח צדקנו שיתגלה כבוד שמים והיה ניכר לענין גודל גדולת הקב"ה, לא יהיו נסיונות תקיפים כמו שיש לנו היום בגלות בהסתר פנים.
ואחד ממקורביו שאל אותו, שאם כן נמצא שאנו מפסידים הרבה על ידי ביאת משיח צדקנו, שהרי הקב"ה משלם שכר כפי ערך הנסיון, ובביאת משיח שירדו הנסיונות נפסיד השכר וא"כ מדוע אנחנו מתפללים כל כך על ביאת משיח.
והרים האדמו"ר את קולו ואמר שאין שום ספק שבביאת משיח צדקנו רק נרוויח ולא נפסיד, וביאר שמי שחי עם אמונה טהורה, ועומד בנסיון גם בזמן הסתר פנים ומחנך את בניו ובנותיו בקדושה ובצניעות, הוא מוכיח שמצידו הוא מוכן לקיים מצוות השי"ת גם בזמני קושי, ולכן יקבל שכר גם לאחר ביאת משיח צדקנו כמו לפני ביאת משיח צדקנו, כי הקב"ה יחשיב לו מחשבה כמעשה וייתן לו שכר גם לאחר ביאת משיח צדקנו כאילו עמד אז בתוקף הנסיונות, ודווקא מי שלא עמד בנסיונות קודם ביאת משיח צדקנו, הוא לא יקבל שכר לאחר ביאת משיח כמו השכר שהיה יכול לקבל על מעשים טובים קודם ביאת משיח צדקנו.
מדריגה מיוחדת ביראת שמים הנתבעת מבני תורה
דבר נפלא רואים אנו בתפילת יהי רצון שבברכת החודש, שמתפללים שני פעמים על יראת שמים, בפעם הראשונה אומרים "חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא", ובפעם השניה אומרים "חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים", ולכאורה הדבר צריך ביאור מדוע כופלים תפילה על יראת שמים ב' פעמים.
ונראה בביאור הענין שהתפילה הראשונה היא על יראת שמים המחוייבת מכל יהודי, שצריך לפחד מהקב"ה ולירא מאוד מכל חטא, אבל לאחר מכן כשמתפללים "חיים שתהא בנו אהבת תורה" כבר צריך להתפלל שנית על "יראת שמים", ומשום שיראת שמים של בן תורה צריכה להיות בדרגה גבוהה יותר, שבן תורה צריך להיות דבוק ממש ביראת שמים כל היום, וכמו שאומרים בתפילת אתה חוננתנו במוצאי שבת "ומדובקים ביראתך", ולכן לאחר שמתפללים על "אהבת תורה" מתפללים שנית על יראת שמים בכדי לזכות להגיע ליראת שמים בדרגה הנדרשת מבן תורה.
ושמעתי שפעם הגיע אב אחד יחד עם בנו למרן הגאון רבי ברוך בערך ליבוביץ זצ"ל וביקש ברכה עבור בנו, ורבי ברוך בער בירך שבנו יהיה גאון וצדיק, והאב התחכם ואמר שאצלו העיקר שיהיה צדיק אבל שיהיה גאון אינו הכרח עבורו, והשיב לו רבי ברוך בער, אם בנך לא יצמח גאון בתורה גם לא יזכה להיות צדיק וירא שמים אמיתי, שאי אפשר להשיג יראת שמים אמיתי בלא לימוד התורה.
(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'ויגד משה' – ימים נוראים)