באחד השיעורים שמסר בפני מגידי שיעורים ואישי חינוך, גילה רבי שלמה לשומעי לקחו, איך רבו רבי יצחק אייזיק שר זצ"ל, לימד אותו מה זה כבוד!
באותם ימים רוב הבחורים לומדי התורה זכו להקים את ביתם בגיל מאוחר, לאחר ששערות לבנות כבר החלו לבצבץ מראשם. מעמדם של בני הישיבות לא היה מרומם כפי שהוא היום, והציבור הרחב לא רכש הערכה יתרה לחובשי ספסלי בית המדרש. באותה תקופה נערות רבות רצו להנשא לבחור בעל מקצוע שיבא הביתה פרנסה יציבה ומרווחת. בנות רבות לא רצו לקל 'ישיב'ע בוחער' כחתן!
והנה התדפק שדכן על שערי הישיבה ובאמתחתו ההצעה הראשונה בעבור הבחור שלמה הופמן, ששמו יצא לתהילה בקרב רבותיו וחבריו.
השדכן בירר למי יש לגשת בנושאים אלו, והנוכחים הפנו אותו כמובן לראש הישיבה רבי יצחק אייזיק שר. השדכן פנה לראש הישיבה ושטח בפניו את פרטי הצעתו הנכבדה. היה זה שידוך נוצץ ומיוחס. הנערה המדוברת היתה בת ליהודי חשוב שכיהן כרבה של עיר גדולה בחוץ לארץ.
ברם, רבי אייזיק אשר סבר נחרצות כי שידוך זה לא יניב תועלת לצמיחתו האישית של רבי שלמה, פנה אל תלמידו בדרך רמיזה ושאל: "אמור לי בבקשה שלוימלה, מה עדיף לך? האם לכהן כרב ראשי בעיר גדולה ולשמש כראש לשמונים אלף איש שיהנהנו לך בראשם ברחוב ויצחקו עליך מאחורי הגב, או ללמד בכולל שלי שבו שנים או שלושה אברכים יוכלו להבין ולהנות מסברא טובה היוצאת מפיך?"
רבי שלמה, שכאמור לא ידע דבר בנוגע להצעה רמת היחס, היה מופתע מעצם העלאת הנידון ובחר ברגע כמימרא באפשרות השניה.
רק לאחר זמן נודע לרבי שלמה כי שדכן פלוני פקד את הישיבה והציע לו נכבדות את בתו של רב ראשי בעיר גדולה.
*
כיצד רבי אייזיק גירש אותי בערב יום כיפור…
בתום חופתו של רבי שלמה, הוא ניגש בפנים מוצפות אושר להתברך מרבו רבי אייזיק שאמר לו על אתר: "אתה חושב שעכשיו גמרת, גם אני חשבתי על עצמי כך בעת חתונתי, אך דע לך כי רק עתה התחלת!"
במשך שנים לאחר מכן, שמר רבי שלמה על קשר הדוק ומתמיד עם רבו רבי אייזיק אשר הדריכו במשעולי החיים. רבי אייזיק לא היה מדבר תיאורטית, לא היה אומר סתם כך 'מהן חובותיך לאשתך', אלא תובע חשיבה עצמית והתבוננות מעשית.
גישה זו מובילה לעובדה המדהימה הבאה, שבה קינח רבי שלמה את השיעור שמסר בפני מחנכים בין כסה לעשור בשנת תשס"ב.
וכה היו פני הדברים: האם סיפרתי לכם אי פעם כיצד רבי אייזיק גירש אותי הביתה בערב יום כיפור? סיקרן רבי שלמה את קהל מאזיניו.
בתקופה בה נפתחה ישיבת סלבודקה בבני ברק, התגוררתי בבת-ים. בהתקרב יום הכיפורים, התבוננתי סביב והגעתי למסקנה כי אין לי מה לעשות ביום הקדוש בבת-ים המנוערת מדת. לפיכך הבעתי את רצוני בפני רעייתי והצעתי שאולי אסע לבני ברק, כדי לשהות ולהתפלל ביום הקדוש בישיבת סלובדקה, במחיצת מורי ורבי יצחק אייזיק שר זצ"ל. רעייתי שבאותה עת היתה זמן מה לאחר לידה ומטופלת בילדים רכים, ניאותה והביעה את הסכמתה כאשה כשרה העושה רצון בעלה.
בערב יום הכיפורים, השכמתי קום כדי להגיע מוקדם לבני ברק ולהספיק להיפגש באופן אישי וביחידות עם מורי ורבי ראש הישיבה.
הגעתי לבני ברק ועל פי המתוכנן נכנסתי תחילה הישר לביתו של רבי יצחק אייזיק שר. ראש הישיבה סקר את דמותי ועיניו נקרעו לרווחה, אחוזות תדהמה. "מדוע באת הנה?!" שאל בנימת תוכחה.
"באתי לכאן לקראת יום הכיפורים, מפני שעז רצוני להתפלל בישיבה, ומלבד זאת אני מעוניין לבקש סליחה ומחילה מראש הישיבה"…
"על מה אני צריך לסלוח לך?" הגיב רבי אייזיק בשאלה, "האם פגעת בי? וכי היתה לך סיבה לפגוע בי? ואפילו אם נניח שהיתה לך סיבה לעשות זאת, האם היית מעז לפגוע בי?!"
כאן שינה רבי אייזיק את מהלך הדברים ושאל אותי: "האם קיבלת רשות מרעייתך לבוא הנה?!"
"אמרתי לה שאני נוסע לישיבה", מלמלתי נבוך.
"אמרת לה"… צלף בי רבי אייזיק. "ואולי רעייתך לא תחוש בטוב במהלך הצום הארוך ותזדקק לעזרתך?! ואולי גם היא תרצה ללכת לשעה קלה להתפלל ביום הכיפורים, בעת שלא יהיה לה מי שיחליף אותה? זה נקרא שהיא נתנה לך רשות?!"
בעודי מנסה לעכל את הביקורת הנוקבת המוטחת לעבר, המשיך רבי אייזיק בשבט תוכחתו: "האם ביקשת ממנה סליחה כפי שביקשת ממני עכשיו? הרי בה ודאי פגעת, דווקא לפניה יש לך על מה להתנצל… היזכר נא שמא בהזדמנות כלשהי, התעכבת כמה דקות לאחר התפילה כדי לשוחח עם ידיד, בזמן בו אשתך העייפה והמותשת מעבודות הבית וטיפול בילדים המתינה לך בציפייה בעודה סמוכה ובטוחה כי הנך מתאחר משום שכרגע אתה יושב ולומד בהתמדה במשך עוד מספר דקות"…
לאחר כמה רגעים של שתיקה רועמת ניער אותי רבי אייזיק משרעפיי והורה לי ברורות: "קח את חפציך ושוב הביתה. כאשר תפגוש את רעייתך, ראשית כל תבקש ממנה סליחה, מחילה וכפרה, ושאל אותה האם היא זקוקה לך"…
כמדומני, חתם הרב שלמה את סיפורו שהיתה זו פגישתי האחרונה עם מורי, רבי יצחק איזיק שר זצ"ל, והמסר המהדהד והמפלח שנבע ממנה, נותר קבוע בליבי לעד!
*
עזוב תעזוב עם אשתך
ישוב היה רבי אייזיק עם קבוצה מתלמידיו ושוחח עימם בעניני בין אדם לחברו. והנה לפתע, בלי התרעה מוקדמת, הפנה ראש הישיבה את מבטו לאברך צעיר מבין היושבים ושאלו: "האם אתה עוזר לאשתך?"
"וודאי בוודאי!" הזדרז האברך להשיב, "אני מסדר את הדגים לפני שבת, כפי שמובא בגמרא, רב ספרא חריך רישא, רבא מלח שיבוטא"…
"שאתה צדיק הנני יודע", נענה ראש הישיבה בחיוך, "אבל מה בנוגע ל'עזוב תעזוב עמו', מה לגבי עזרה ממשית בבית, למשל כשעומדת לפני רעייתך ערימת בגדים גבוהה לגיהוץ?"…
כהמשך לדברים, יש בנותן טעם להביא את דברי רבי שלמה הופמן, אשר היה מצטט את המשגיח רבי מאיר חדש שהיה אומר לתלמידיו: "כדאי לך להתייחס לכל מה שרעייתך רוצה, כך גם כשאתה תרצה דבר מה היא תיתן לך!"
לשמע ההצעה התכליתית תמהו המאזינים: "ביזנ'ס?!"
"אכן כן!" הפתיע רבי שלמה את שומעי לקחו ותכף ביאר את כוונת דבריו, "כפי שדיברנו כמה וכמה פעמים, בכל מידה מורכבות מידות נוספות. כפי שימי סיפרת העומר מדורגים במידות 'חסד שבגבורה' ו'הוד שביסוד' וכן הלאה על זו הדרך בשאר דרגות ה'ספירות' המפורטות בסידורים, כך כל ענייני העולם משולבים ומורכבים זה בזה. והחכמה היא להרכיב ולשלב הכל במיזוג הנכון ובאיזון המתאים!"
(מתוך 'בנין נפש האדם')