בעיר הבירה 'וינה' רבתי התגורר איש יהודי ירא אלקים מרבים, הוא היה 'יינן' במקצועו, במרתף ביתו החזיק יקב קטן שם ייצר יין משובח ומהודר, שהיה סוחר בו ומוכרו ליהודי העיר. ליין של היהודי יצאו מוניטין לתפארה, אך משום מה לא התפתח העסק יותר, הוא הסתפק במסחר המצומצם לבני וויען וגלילותיה, והפרנסה היתה מצויה בידו בריווח.
מלבד מסחר היין הטוב שהלך ב"ה למישרים, היה האיש גם מוהל מומחה מפורסם לשם ולתהילה, הוא נקרא תמיד למול את ילדי ישראל בוויען ובסביבותיה ונענה בשמחה. מן המשפחות העניות לא הסכים בשום אופן לקחת כסף, גם כשעבודתו היתה כרוכה בשעות רבות של נסיעות וכיוצא.
מנהג יפה נהג המוהל-יינן דנן, שאל כל ברית שהגיע הביא עימו בקבוק יין משובח, תוצרת עצמית, פרי עמלו הנאה, והעניקו במתנה לבעלי הברית.
שנה אחת בערב יום הכיפורים הגיע אליו לוויען יהודי כפרי מאחד מכפרי המחוז, וביקשו להגיע לביתו למול את בנו, שהיום הוא יום השמיני ללידתו. כשנקב האיש בשם הכפר התברר שמדובר במרחק של כמה פרסאות טובות מוינה. האם יש לך סוס ועגלה? שאל המוהל. לא! ענה האיש. כיצד אם כן נגיע לביתך, והיאך נעשה את כל הדרך מוינה הבירה ועד לכפר הרחוק?
נישט קיין פראבלעם פראבלעם! [זו אינה בעיה!] צחק הכפרי, אני עושה זאת ברגל פעמים רבות, בתוך שעתיים שלוש של צעידה רגלית מגיעים אנו היישר אל הבית!
חכך המוהל בדעתו, כיצד יצעד דרכא אריכתא שכזו הלוך וחזור, והאם יוכל להספיק לחזור לביתו שבווינה מבעוד יום, בטרם תשקע החמה ויתקדש יום הכיפורים. ולבסוף החליט לצאת לדרך במסירות נפש ויהי מה! כדי לקיים את מצות המילה בעיתה ובזמנה.
בטרם יצא המוהל לדרך שאל מן האיש את כתובתו המדויקת ורשמה לפניו, ולאחר מכן יצאו יחדיו אל דרכם הארוכה. אולם הכפרי שהיה אמון על דרכים אלו אץ רץ בקלילות באומרו שממהר הוא למלאכתו, ואילו המוהל שלא היה מורגל בהליכות שכאלו השתרך לאיטו לפי דרכו.
לבינתיים השיגו הכפרי והקדים לפניו, והמוהל המשיך בטרחת דרכו הקשה על פי הכתובת שבידו. כאשר סוף סוף הגיע המוהל אל הכפר החיש את צעדיו היישר אל בית הרך הנימול, אך להוותו לא היה איש בבית מלבד היולדת עם התינוק הקטן. היכן אבי הבן? שאל המוהל. יצא לעבודתו בשדה! ענתה היולדת, הוא ביקש למסור שאינו יכול להפסיד יום עבודה בשדה, ולפיכך מבקש מן המוהל לערוך את הברית מילה כראוי בלעדיו…
הבין המוהל היטב את אשר לפניו, שהמדובר כנראה בעם הארץ מדאורייתא ומדרבנן… שמלבד מה שצריך להזמין מוהל אינו יודע כלום… ואף בערב יום הכיפורים וברית המילה של בנו יוצא הוא למלאכת השדה… – אף על פי כן חשש לערוך כך את הברית לבדו, כאשר מנהג ישראל קודש שיהיה איש יהודי נוסף משמש בסנדקאות. כמפורש ברמ"א הלכות מילה (יו"ד סי' רסה סי"א): "נוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק, לתפוס התינוק למוהלו, ויפה כח הסנדק מכח המוהל כו', דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת" ע"כ. – לפיכך חשב המוהל, שבאם אין כאן מנין של יהודים בכפר הנידח והמרוחק, לכל הפחות נהדר אחר סנדק כשר שיחזיק את התינוק על ברכיו לעריכת ברית המילה.
יצא אפוא המוהל החוצה, הסתובב מעט בחוצות הכפר בחיפוש אחר איש יהודי לזכותו במצות סנדקאות, הוא תר וחיפש אנה ואנה אך לא נראה בכל הכפר שום איש יהודי, היה זה כנראה כפר נידח שרוב תושביו ערלים גמורים. נשא המוהל תפילה לפני השי"ת, להמציא נא לפניו סנדק טוב כדי שיוכל לערוך את ברית המילה על ברכיו.
והנה נראה מרחוק הלך עני אחד משתרך בדרכו, כשהתקרב התברר שהוא איש יהודי, זקנו הלבן יורד על פי מידותיו, והוא ממהר לדרכו בקיבוץ הנדבות… סלח לי איש יהודי, ניגש אליו מהרה המוהל, שמא תואיל בטובך לשמש כאן בסנדקאות בברית המילה שאני צריך לערוך כאן? מה היא סנדקאות? שאל העני בתמימות. הסביר לו המוהל בקצרה על גודל ערכה וחשיבותה של מצות הסנדקאות, שבכל מקום מכבדים בה רק את הרב או את הרבי, והנה עתה נפלה לפניו הזדמנות פז לקיום מצוה רבתי זו!
אבל העני סירב להיכנס, הוא טען שחבל לו על זמן זה… הוא צריך לקבץ כאן את סכום המכסה היומית שלו… בכמה מסתכם הסכום היומי שלך? – הקשה המוהל. ברובל שלם! – ענה העני. אם כך, אמר המוהל, הבה נעשה עסקה בינינו, אתן לך אני את כל הרובל משלם, ואתה תוכל לשמש כאן כסנדק בלא שום הפסדים! – בליבו חשב המוהל שאת הרובל שהניח בקופתו עבור ההשתתפות עם הקהל בקניית ארבעת המינים לחג הסוכות הקרב ובא, יתן בשביל מצות המילה שתתקיים בהידור!
לכך כבר לא סירב העני, והסכים לשמש כסנדק בברית, לא לפני שרשם לעצמו את כתובתו של המוהל בווינה, כדי שיוכל להגיע לביתו לגבות את רובלו כמדובר. מיהרו השניים, המוהל עם הסנדק, אל בית הרך הנימול, ערכו את הברית כדת וכדין בשמחה רבה, ולאחר שהשאיר המוהל את תשורתו הקבועה של בקבוק היין המשובח בבית בעלי הברית, הזדרז לצאת חיש לדרכו הארוכה בחזרה אל ביתו אשר בווינה.
הוא הגיע הביתה בקושי ברגעים האחרונים של ערב יום הכיפורים, כולו מתנשם ומתנשף מעמל הדרך, ובדקות האחרונות של מעלי יומא רבא הספיק ליטול את ידיו ולחטוף כזית המוציא לסעודה המפסקת… והנה דפיקות נשמעות על הדלת, כשמיהרו בני הבית לפתוח, בפליאה על השעה המאוד לא נוחה של בין השמשות של יוה"כ… נראה בפתח איש הלך עני שזקנו הלבן יורד על פי מידותיו, הוא סירב לקבל את הנדבה שהציעו לו, ודרש לגבות את חובו, בטענתו שבעל הבית חייב לו רובל שלם!
כשיצא בעל הבית וראה שזהו אותו העני ששימש עימו היום בסנדקאות בכפר קיבלו בשמחה, הכניסו לביתו, ואמר הבה נמהר לשתות כוס לחיים לכבוד ברית המילה, בטרם יעריב שמשו של יום הכיפורים! התיישבו השניים יחדיו, ולאחר שהעניק בעל הבית לעני את הרובל המובטח מזג לו כוס יין משובח משופרא דשופרא של היקב, הם בירכו יחדיו על היין, והעני נהנה מאוד מטעמו המשובח והמופלא.
בברכתו לבעל הבית בירכו העני מעומקא דליבא: אברכך בזה, שהיין שמזגת לפני לכבודה של מצוה מבקבוק זה,לא יכלה ולא ייגמר מן הבקבוק עד שתסיים לחתן את בתך הצעירה! ותיכף נעלם האיש לדרכו.
עתה הבין המוהל למפרע, שכנראה אותו הלך עני לא היה אלא אחד מן הצדיקים הנסתרים, שבא לשמש בסנדקאות בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. – ואכן התקיימה ברכתו של הצדיק בשלמות, היין שבבקבוק התמלא תמיד יותר ויותר, והוא החל לשווק ממנו אל כל הערים הקרובות, קרנו של היקב הקטן עלתה בכבוד, ומכל עיר ועיר הגיעו לרכוש מן היין המשובח, שטעמו טעם גן עדן! האיש התעשר בעושר רב, ונעשה לאחד מן הגבירים הגדולים שבווינה. ואכן ביום חתונת בתו הצעירה באמצע החתונה נפל בקבוק היין פתאום לארץ, והתנפץ בקול רעש גדול, כדבר איש האלקים, ויהי לפלא!
ללמדך, מידת מסירות נפש למצוות ה', ובפרט למצוה חשובה כזו של ברית מילה. שאף כי נערכה ביום קשה ובמקום קשה, לא שת המוהל את ליבו לכל זה וקיים את המצוה בהידור ובשלמות, ביום הגדול של "ערב יום הכיפורים", שבוודאי מתאים מאוד להאי יומא עילאה כאשר מתקיים בנו ביום הכיפורים מקרא שכתוב (דברים כה,י) "ומלתם את ערלת לבבכם", שכנודע מכוונת ברית המילה כנגד ערלת הלב, ובתשובת יום הכיפורים מל ה' אלקיך "א'ת ל'בבך ו'את ל'בב וגו'" (שם ל,ו). – וכאשר עושה איש ישראל מצידו את המוטל עליו לעשות כרצון קונו, הרי מן השמים משלמים שכרו וגמולו מידה כנגד מידה, אף בדרכים מופלאות!
(טיב הקהילה)