היה זה לפני כ-13 שנים, בבית משפחת פ. בבני ברק, בשעת ערב נעימה. הרב פ., ראש המשפחה, ישב וסעד את ארוחת הערב, כשלפתע חש כאב עז מפלח את בטנו, כאילו חרב חדה ננעצת בו. הוא ניסה להרגיע את הכאב במשככי כאבים, ומשאלו לא הועילו – פנה לחדר המיון בבית החולים, לבדיקה דחופה.
בבית החולים התברר שיש לו אבן קטנה בקיבה, והאבן הזו נעה ומסתובבת בתוככי הקיבה, מייסרת אותו בכאבים עזים. הרופאים הציעו טיפול תרופתי שספק יועיל, ואם לאו – אין מנוס מניתוח. הוא החל בטיפול, אולם הכאבים התחזקו. הוא חש שכאשר אינו תחת השפעת משככי כאבים – חייו אינם חיים. הוא לא מסוגל להתרכז, מתקשה להירדם, נע ונד בבית כאחוז תזזית. הרופאים הבינו כי אין מנוס, וקבעו מועד לניתוח.
בשבת שלפני הניתוח, יושב הרב פ. בסעודת השבת יחד עם כמה מבני משפחתו, ולפתע אחד מהם שואל אותו האם בשכונת ילדותו התגוררה אישה מוזרה בשם 'רחל לאה', והאם הכיר אותה. זכרונותיו הפליגו לאחור אל מחוזות ילדותו, אכן כן – היתה גם היתה אשה כזו, היא נחשבה כאינה בריאה בנפשה, ולא מעט פעמים נהגו הילדים לבצע מעשי קונדס על חשבונה. הוא הוסיף ונזכר עוד, כי במשך תקופה מסויימת אותה 'רחל לאה' נטפלה לאמו ע"ה, ומתוך שגעונותיה רדפה אחריה וצעקה בגנותה. והוא – כילד, ומבלי שהתבקש כמובן, לחם את מלחמת אמו והשיב ל'רחל לאה' זו מנה אחת אפיים, רדף אחריה והציק לה במידה גדושה ובלתי נעימה…
לפתע, הדבר היכה בו כברק: רגע, מהיכן נזכר אותו בן משפחה לשאול על 'רחל לאה' ההיא דווקא עכשיו? מה טעם עלה שמה בזכרונו? מהו צירוף המקרים הזה, שהוא יושב בסעודת שבת כמה ימים לפני ניתוח מורכב, ומישהו מזכיר לו על אישה בה התעלל בילדותו?!
ואם לא די בכך, כמהלומת פטיש אימתנית הכתה בו המחשבה: הלא השם 'רחל לאה' מוכר לו היטב. זה שמה המלא של אשת נעוריו, אשר נפטרה עליו בטרם עת, הותירה אותו אלמן כאוב ומצולק. רגע, יכול להיות קשר בין הדברים? היתכן שהאסון שפקד את 'רחל לאה' רעייתו, נגרם או קשור ל'רחל לאה' בה התעלל בנעוריו? ומה הקשר להיזכר בזה בדיוק עכשיו, רגע לפני הניתוח בקיבה?!
הוא חש שראשו סחרחר עליו, ביקש לצאת לאוויר הפתוח ולשאוף אוויר צח. מוחו הוטרד במחשבות קשות, צירוף השמות והמקרים – לא נראה לו מקרי כלל. שעות אחדות התהלך ולבו בל עמו, וביום ראשון בבוקר שם פעמיו אל מורו ורבו, כ"ק האדמו"ר בעל ה'באר יעקב' מנדבורנה זי"ע, שפך את לבו בפניו, וכשעיניו זולגות דמעות שאל: 'האם כל מה שעובר עליי הוא כפרה לאותו חטא נורא, כשציערתי את 'רחל לאה' האומללה?! האם בתחילה נפטרה עליי רעייתי בטרם עת בטרגדיה נוראית שהרסה את חיי, ועדיין לא כופר החטא ונגזרו עליי ייסורים נוספים? מה עליי לעשות?!'
הרבי הקשיב לו בקשב רב, ועיניו נתכסו שרעפים. שאלות כאלה נוגעות לרבדים העמוקים והנסתרים ביותר של חשבונו של עולם, מי יודע מה קורה בשמי מעלה וכיצד מתנהל פנקס החשבונות שם. ובכל זאת, בתום הרהור ארוך, השיב לו הרבי: 'לכאורה, הדבר ברור כי יש קשר בין הדברים. עצתי לך לפעול לפייס את אותה 'רחל לאה', שאמנם אינה בין החיים, אולם יש דרך לפייסה גם בעולם העליון. הואיל ואתה כהן לא תוכל לפנות לקברה ולבקש את מחילתה שם, אולם תוכל להדליק נר לעילוי נשמתה במשך שבוע ימים, ובהדלקת הנר אמור את שמה המלא ותבקש את סליחתה. ואולי, אולי בזכות העובדה שאתה עושה טובה ונחת רוח לנשמתה בגנזי מרומים, היא תואיל להסיר את קפידתה מעליך!'
הרבי בירך אותו בחום, והאיש יצא את החדר בצעדים מאוששים ועצובים גם יחד. לפי התמונה המצטיירת, יש לו עצמו חלק לא קטן באסון הנורא שפקד אותו, כשאשתו הסתלקה מהעולם בטרם עת. אולם נראה כי לפחות עתה יש לו מה לעשות, אולי נפתח הפתח לרצות את נשמת אותה אשה אומללה, ולכל הפחות יימנעו ממנו צרות נוספות!
הוא שב הביתה, מיהר לברר את שם אביה של 'רחל לאה' ההיא, והדליק מיד נר נשמה לטובת נשמתה. בהדלקת הנר, זלגו עיניו דמעות של חרטת אמת, והוא ביקש את סליחתה מעומק הלב. דקות ארוכות עמד על יד השלהבת המרצדת, ביקש והתחנן כי תמחל לו על הפגיעה, שתסיר את קפידתה, שתפתח לו פתח לחיים מאושרים נטולי אסונות וייסורים!
48 שעות אחר כך, הוא התייצב לניתוח. רגע לפני הוכנס לצילום אחרון, המוודא שהכל נותר בעינו. ואז… הרופאים נתקפו הלם ואלם גם יחד. לאחר שבועות בהם הוא טופל תרופתית והדבר לא הועיל – דווקא שבועיים ללא כל טיפול העלימו את האבן כלא היתה. היא פשוט התאדתה מהקיבה ואיננה, בלי כל טיפול תרופתי!
כאשר סיפר לנו הרב פ. את הסיפור, הוסיף ואמר: 'טיפול תרופתי באמת לא היה, היה טיפול מעמיק בהרבה. האבן לא נעלמה סתם כך, הסיבה להיווצרותה נעלמה. אותה פגיעה נושנה נמחקה ואיננה, ולכן אין עוד טעם באבן המיותרת, המסיבה נזק וצער כה רב!'.
אחים יקרים, סיפורו של הרב פ. הוא תמרור אזהרה, ובד בבד נושא עמו מסר של חיזוק. הנה כי כן, מתברר כי פגיעה שלא נמחלת – עשויה לחולל נזקים נוראיים לאורך שנים, בכוחה לייצר אסונות ומכאובים קשים ומייסרים, גם בחלוף עשורים ממועד הפגיעה. ולא פחות חשוב – מתברר כי בכוח המחילה לנקות ולמחוק את הרושם של הפגיעה והצער, ולהשיב את האדם לחיים זכים ונקיים, נטולי קפידות מפגיעות ישנות!
(הרב אשר קובלסקי שליט"א, הובא בגיליון 'פניני בית לוי')