מנהג הצוֹם בערב ראש־השנה: מנהג עתיק עוד מזמן חז"ל, לצוּם בערב ראש־השנה, ובמדרש אמרו שגדולי הדור היו צמים בו, ובכך היו מתכפרים שליש מעוונותיהם. במשך הדורות 'הורחב' המנהג במדינות אירופה, ואף פשוטי העם נהגו לצום ביום זה, אנשים מגיל 13 ונשים מגיל 12, כביתר תעניות־הציבור; אולם בזמננו אין הכל צמים, ולכן יש שהורה כי המעוניין לצוּם עליו לקבל את הצוֹם בכ"ח באלול בתפילת מנחה. ואף מי שקיבל על עצמו לצוּם, יש הסוברים שמותר לאכול בסעודת מצוה של ברית־מילה, פדיון־הבן או סיום מסכת.
טבילה במקוה: הטבילה תֵּעשה לכתחילה משעה לפני חצות היום ואילך, ויש שנהג לטבול שלש פעמים.
תפילה בבית הקברות: בקשת רחמים בבית הקברות לזכות בדין בזכות המתים, ואין לבקש מהמתים עצמם להתפלל עבור החיים; ויש לתת צדקה לפני התפילה. בבית־הקברות יש לעמוד במרחק ארבע אמות (1.92-2.31 מטרים, לשיטות השונות) מהקברים.
[סימן תקפא, סעיף ב ו־ד וס"ק טז, כו ו־כז; ביאורים ומוספים דרשו, 33-35, 37, 39, 51 ו־56]
האם מותר להתפלל בקול ולבכות בתפילות ראש השנה?
בכל ימות השנה יש להתפלל את תפילת העמידה בלחש, כדי שלא לבלבל את המתפללים בעל־פה, אולם בימים הנוראים, בהם כולם מתפללים מתוך מחזור, מותר להתפלל בקול רם, אך גם בימים אלו ראוי להתפלל בלחש, ובכל מקרה אין להגביה את הקול יותר מדי, כיון שזהו מעשה 'נביאי הבעל' שהיו בזמן אליהו הנביא, וכן עלול הדבר לבלבל אף את המתפללים מתוך מחזור. ושליח הציבור רשאי להגביה את קולו, כיון שבכך נשמעת תפילתו כנדרש וגם מתעוררת כוונת הציבור.
בנוגע לבכיה בשעת התפילות – יש שכתב שנוהגים לבכות בתפילות הימים הנוראים, והוסיף שמי שמתעורר לבכייה רבה בתפילתו בימים אלו, אות היא כי באותה שעה הוא נדון למעלה, ויש שכתב שהבוכה בתפילתו – תפילתו נשמעת. וכתבו האחרונים שאף מי שאינו יכול לבכות, יתפלל בקול בוכים, ועל כך נאמר: "שמע ה' קול בכיי".
ויש שכתב שאין לבכות בתפילות ראש־השנה, וביארו בדעתו שאין לעורר בכי בכוונה תחילה, אולם מי שמרוב דבֵקותו בעת התפילה מתעורר לבכי רשאי לבכות.
[סימן תקפב, סעיף ט וס"ק כד; ביאורים ומוספים דרשו, 30]