פרק חמשה עשר: כתיבה אישית
סיפר שר התורה, מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: ראיתי בילדותי את אבי זצ"ל מוציא הרבה ספרים, והשתוקקתי גם אני להוציא ספרים. לכן גם אני כתבתי מחברת בהלכות סוכה, שכלל בתוכה קובץ של דברים פשוטים ששאלתי את מרן החזו"א זצ"ל. באתי למרן החזו"א לבקש הסכמה, וכתב לי החזו"א: "כתב יפה מאד".
"בילדותי" – כך סיפר הגר"ח קניבסקי שליט"א- "כתבתי חיבור וקראתי לו בשם "שיח השדה", וכשראה זאת החזו"א אמר על כך בחיוך: "שיח השדה טרם יצמח", כלשון הפסוק (בראשית ב).
עוד סיפר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: "בילדותי כתבתי מחברת, וקראתי את שמה "קדש קדשים" ואבי זצ"ל ראה את זה וגער בי מדוע קראתי למחברת בשם זה [שאינו מן הראוי לקרוא שם זה]
מה דעתכם? ילד צעיר מחליט שגם הוא כותב חידושי תורה. אביו הגדול ודודו הקדוש מנמיכים את רצון המעוף שלו בחיוך סלחני. אך הנער הצעיר ממשיך וכותב, מחדש חידושי תורה כפי רמתו ומכאן ממשיך הוא לכתוב ולחדש, למצוא את חלקו האישי בתורה הקדושה. את ההמשך כולנו מכירים. המחבר הצעיר, מרן רבי חיים קניבסקי, ממשיך וכותב, ממשיך לפלס את סגנון לימודו האישי בתורה הקדושה ומוציא לאור עשרות חיבורים, שכולם מצויים בכל ארון ספרים תורני. חלקם נחשבים כספרי יסוד מיוחדים במינם בהבנת התורה הקדושה, בעיון ובבקיאות מופלאה, בהלכה ובפסיקה.
את הספר 'שבת אחים' כתבו התאומים אליהו דוד רבינוביץ' ואחיו צבי יהודה רבינוביץ', בהיותם פחות מגיל בר מצוה. שני הילדים, שישבו וסידרו את כל שמות התנאים והאמוראים בש"ס, בשילוב חלוקה מרתקת לסעיפים ותתי- סעיפים, מקורות, הערות והארות, הוסיפו בשער הספר ציור ילדותי של ילד, ועליו כתבו בחינניות מתוקה ש"זה ציור המחבר"…
הציורים של האחים הללו לא זכו להיכנס לרשימת הציורים הטובים ביותר בעולם.. אך מאז ועד סוף חייהם הם לא הפסיקו לסלול לעצמם דרך בלימוד התורה ולכתוב עשרות חיבורים. אחד מהתאומים, אחד ומיוחד מגאוני ישראל, הגאון האדר"ת זיע"א, רבה של מיר, פוניבז' וירושלים, כתב כמאה ועשרים ספרים (!!) בכל חלקי התורה וגם אחיו, רב ואב"ד ראגולי, נודע בשערים בתורתו וחיבוריו המופלאים.
כן, הכל החל מחיבור שכתבו יחדיו בגיל כה מוקדם.
מעלות רבות ישנם לכתיבה תורנית, בה אתה כותב הערות והארות בהם עסקת במהלך לימוד הסוגיה, קושיות קצרות, הרהורים ותהיות אישיות שלך בדף הגמרא, או יושב ומסכם את הסוגיות, וכמובן, העלאת חידושי תורה שהתחדשו לך, על הכתב.
ספרים רבים נכתבו על מעלת כתיבת דברי תורה, אך ישנם גם כמה נקודות מיוחדות במעלת הכתיבה, היכולות להוסיף לנו, טעם והנאה בלימוד התורה.
- "וקנה לך חבר"- כבר המליצו המושלים שהחבר הטוב ביותר של האדם הוא ה"קנה". קנה הקולמוס של ימים עברו והעט של ימינו אנו.
בית המדרש רועש וגועש, וטוב שכך. החברותות עימם אתה לומד מהווים בעבורך כר נרחב לדיונים וויכוחים, בירור וליבון, שאלות ותירוצים. כעת, כשאתה יושב לבד עם עצמך, רק אתה, הדף והעט, תוכל להביע לעצמך את ההבנות שלך, ורק שלך, בסוגיה. הנה, זאת ההזדמנות שלך, לפרוש כשמלה את תורתך שלך.
אי אפשר לרמות דף ועט:
כשאתה לומד סוגיה, קורא שוב ושוב את השקלא וטריא של הגמרא, דברי הרש"י ומשאם ומתנם של בעלי התוספות, הראשונים והאחרונים, נראה לך פעמים רבות שהבנת היטב. אך לא, לא תמיד הכל באמת מובן, ו"לבערך- אין ערך". כעת, כשאתה עדיין מול הסוגיה, יש לך תחושה שהכל פחות או יותר מובן, אך כאשר תסכם את הסוגיה או את הנושא הלימודי שלך, על הכתב, תוכל לגלות את נקודות התורפה שבהבנתך.
לדבר בערך אפשר, (בפרט כשמוסיפים תנועות ידים נמרצות ואולי גם מגביהים את הקול…), אך כשמנסים לסדר את הדברים על הנייר, מתגלים לפתע סדקים בהבנה. הקושיה לא מספיק ברורה, התירוץ אינו מלוטש דיו, ומה בעצם הווארט שלי?…- הכתיבה מועילה לסידור הדברים בראש, בדיוק ובהבנה.
להוריד את המשא מהראש:
הסוגיה מורכבת מעשרות פרטים, קושיות ותירוצים, תובנות, הערות והארות ונקודות הטעונות בירור נוסף. כשאתה לומד ולומד, אוסף מכלול שלם של פרטים ונקודות, מוחך אינו פנוי לקבל נקודות חדשות, משום שאתה עסוק בשמירת הנושאים שעדיין לא פתרת, אלו הזקוקים לליטוש והבהרות. כדי 'לפנות לך מקום בראש', תוכל להיעזר בכתיבה. תרשום לך ראשי פרקים, תעלה על הכתב את רעיונותיך, תהיותיך וההבנות שהצלחת ליצור בסוגיה. כעת, כשהוצאת את מחשבותיך על הכתב, תוכל להמשיך הלאה, ללמוד ולחשוב. כשתסיים את ה'סדר' או את הסוגיה, תוכל לשוב שוב אל הדפים שכתבת. עכשיו תעבור על הדברים ותנסה לחדד, לשפוך אור חדש ולהעמיק עוד ועוד.
הסיפוק הגדול:
אתה כותב דברי תורה, שיעורים או סיכומי סוגיות ומסכתות, חידושי תורה ואפילו הערות והארות קצרות. בתחילה כתבת קצת. ואז דף מצטרף לדף, מחברת למחברת, והנה הקלסר עמוס וצריך לרכוש קלסר חדש. כך תתמלא בסיפוק טהור. הנה, כל מחשבותיך בסוגיות- מתועדות. אתה מרומם ונעלה עד לאין שיעור. ראה נא, ראה מה הצלחת להספיק ב'זמן' האחרון!!!
לא תמיד החיבורים הם פסגת ההבנה ועומק העיון. אך כשנער צעיר מבין שהקב"ה העניק לו חלק אישי מיוחד בתורה הקדושה, חלק השייך לו, מיום מתן תורה, לו ורק לו, הוא לא יפסיק לסלול את דרכו והבנתו האישית והפרטית בלימוד התורה, לכתוב ולסכם, לחדש ולהסביר, קובץ אל יד ירבה, קושיה תצטרף לתירוץ, הערה להארה, והנה תמצא את עצמך מחדש ביתר עומק, עד כדי כתיבת 'שטיקלאך תורה' איכותיים, מסודרים וטובים. כך תגדל לתלמיד חכם, בעזרת ה'.
קלסר כתבי התורה שלך ילוו אותך כל חייך, גם כשתלמד את אותה המסכת שוב בפעם הבאה וגם כשתתמנה בס"ד למגיד שיעור בישיבה הקטנה או הגדולה. אז תעבור שוב על דבריך ותגלה כמה טוב ונכון חידשת וכתבת. תמיד תוכל להוסיף, לפלפל ולדון. אין בית המדרש ללא חידוש. אך תופתע לגלות כמה טוב כתבת כבר אז, בהיותך בישיבה. וכן, אולי כדאי לך לשקול הדפסת קונטרס משובח מחידושי תורתך הערבים. כך תוכל לשוב ולסדר את דבריך, לעבור עליהם שוב ושוב, ללבנם ולחדדם. כשתרגיש שהגעת למיצוי יכולותיך בשלב הזה ודבריך ראויים להעלות על שולחן מלכים, תוכל לשתף אותם עם עוד עמלי תורה, דרך הדפסת דבריך לרבים.
הבה ונקרא את דבריו הנפלאים של ה"שבט מוסר", הגאון רבי אליהו הכהן זצ"ל (פרק כב):
"מה טוב ומה נעים שכל חידוש שיחדש האדם בתורה, אפילו חידוש קטן, להעלותו כרגע על הספר בדיו, למען יעמוד ימים רבים שלא ישכחהו. כמו שראיתי בספר אחד (עיין ספר חסידים סי' תק"ל) שאדם שאינו כותב חידושיו בתורה בעבור שהוא קטן בעיניו, עתיד ליתן דין וחשבון על זה, משום שאומרים לו: בפנקס הסחורות כותב אדם מה שחייבים לו וחייב לאחרים, ואפי' עד חצי פרוטה. וכי יותר חביב היה בעיניך חצי פרוטה שכתבת אותה שלא לשכוח לאבדה, מחידוש של תורה אפי' שיהיה קטן?! לכן צריך אדם לכתוב כל מה שמחדש בתורה שלא ישכח, ואפי' חידוש קטן… ויש תועלת גדול מחידוש אפילו קטן, לקשור עמו איזה ענין או לבוא להבין עמו ענין גדול. והוא משל לאבנים הקטנות שמשימין בבנין אבנים גדולות בין אבן לאבן להעמיד הבנין. ונמצא שהאבנים הקטנות גורמים בקיום הגדולות שלא יפלו ויעמוד כל הבנין הגדול. כך על ידי חידוש קטן נבנה בנין גדול. וזה מעשה בכל יום בין החכמים, ובפרט בין כת חכמים הדורשים רשומות, שע"י חידוש או הקדמה קטנה בונים מגדל אחד חזק בנוי לתלפיות, נחמד למראה ומתוק לנפש. לכן אין לבזות מלכתוב חידוש אפילו קטן… שהכל בכלל תורה הוא".
- "כתוב את הערותיך בספר מכורך". (אגרות חזון איש)
- "וכל אשר יחדש יכתוב ידו בספר ואל יהי בז להם, וכן יכתוב ידו כל אשר ישמע דבר חדש, שהרי כתבו המפרשים (ברית עולם על ספר חסידים סימן תקל) שעכשיו שאין בית המקדש קיים ואין קרבנות, הכותב חידושי תורה מכפר עליו כאילו הקריב קרבנות, ואסמכוה אקרא (תהילים מ ז) עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי". (פלא יועץ)
(מתוך החוברת 'גישמאק בלימוד' בהוצאת ארגון 'אחינו')