מעשה היה ב'אבי הבן' שכיבד את אחד מגדולי התורה בסנדקאות בברית המילה לבנו, ובכיבוד ה'קוואטר' כיבד יהודי פשוט.
הקוואטר נכנס עם התינוק, ולתדהמת כל הנוכחים, המשיך לצעוד עד ל… כסא הסנדקאות, ועלה והתיישב על הכסא, כשהתינוק עדיין אחוז בידיו…
אבי הבן הביט מתוך אי-נעימות בעיניו של אותו גדול שהוזמן לסנדקאות, והלה סימן לו בעיניו, בשפת רמזים אצילית ללא הוצאת הגה מהפה – 'אל תעורר שום מהומות, תניח לאיש להיות סנדק'…
אבי הבן ציית להוראת הגאון, והניח לאיש להיות סנדק.
לאחר הברית, אבי הבן ניגש לאותו גדול ושאל: "ילמדנו רבינו – וכי טובת התינוק לא היתה שדווקא כבוד תורתו יהיה הסנדק שלו על פני…?!".
"התינוק לא יפסיד כלל וכלל" – אמר לו הגאון – "וזאת משום שזכות המצווה שלא לבייש יהודי, תעמוד לו כל ימי חייו, ובעזרת ה' יהפוך לגדול בישראל…".
הפרט המרגש ביותר בסיפור הוא, ששמו בישראל של הרך הנימול נקרא "אריה לייב", וכבר משחר ילדותו הוא בלט בשקידתו המופלאה בתורה, ובמשך השנים, עלה והתעלה בתורה, יראת שמים ומידות נעלות, וצמח לאחד מגידולי הפאר של עולם התורה – הלא הוא הגאון רבי אריה לייב פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר ברכפלד! (אבי הבן היה הגאון רבי חיים זאב פינקל זצ"ל, בנו של הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר).
('אוצרות הפרשה' שופטים תשע"ט מתוך 'אחת שאלתי')