שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים!
יחד, בעזרת ה', נזכה בזכות שעה זו לילדים מחונכים.
ואני רוצה היום לפצוח בסיפור,
סיפור שבעזרת ה', כל אחד מאיתנו יספר הלילה לילדיו הקטנים בטרם ירדמו על גבי מיטותיהם.
שימו לב טוב מורי ורבותי!
היום הזה היה יום פטירתו של הרמ"ק.
הרמ"ק בראשי תיבות: רבי משה קורדובירו,
הלא הוא אחד מגדולי מקובלי צפת בדורם של ה"שולחן ערוך" – מרן הבית יוסף, והאר"י הקדוש.
הוא היה תלמידו של ה"בית יוסף", ורבו של האר"י הקדוש.
כאשר הוא נפטר מן העולם בגיל ארבעים ושמונה בלבד,
הספיד אותו רבי יוסף קארו, מורו ורבו, ואמר:
"כאן אנו טומנים היום את ארון התורה".
כאשר התקרבו לכיוון הקבר, הסתפקו היכן לקבור אותו,
האם מימין, משמאל, קדימה או אחורה.
ואז האר"י הקדוש שהיה אחד מן התלמידים, ועוד אף אחד לא ידע את כשרונו ואת גודלו ואת קדושתו הנוראה,
אמר: "אני לא מבין מדוע אתם נעצרים!
הלא עמוד האש שהלך לפני המיטה, ממשיך הלאה ונעצר רק בקבר הפתוח דלהלן".
אז הבינו כולם שהאר"י ראה משהו שאף אחד לא ראה, למרות שהאר"י חשב שכולם רואים יחד איתו את אותו עמוד אש.
לקחו אותו למקום, טמנו אותו שם,
ובאותו רגע מינו את האר"י הקדוש להיות ממשיך דרכו, וללמד את בני הישיבה.
רבותי!
עולם חדש של מושגים אמור להיפתח בפני הילדים שלנו.
בגיל ארבעים ושמונה, גילאים שכיום בקושי מתחילים בהם את החיים,
לזכות ולהגיע לדרגות נוראות שכאלו!
להיות תלמיד שרואה את עמוד האש שהולך לפני המיטה של מורו ורבו,
לזכות לרמות רוחניות גבוהות כאלה מאנשים שהם לא הרבה רחוקים מאיתנו מבחינת לוח הזמנים.
הם לא לפני הרבה מאוד שנים.
אבל בכח של קדושה,
בכח של עמל תורה,
בכח של רצינות,
אפשר להגיע לרמות הגבוהות ביותר.
אם אלו יהיו השאיפות של הילדים שלנו,
על ידי הסיפורים שנחדיר בהם,
הרי שנזכה באמת לילדים גדולים, קדושים וטהורים.
בהצלחה רבה לכולנו באחד ממבחני החיים הקשים ביותר,
וברוכים תהיו!