יחיאל ורטהיימר
————————-
היה זה לפני קרוב ל-30 שנה. קבוצה קטנה של אברכים חדורי מוטיבציה יצאה לדרך, במסגרת מה שנקרא אז וגם היום 'פרויקט טורונטו'.
הפרויקט נתמך והוקם על ידי אנשים מהקהילה היהודית בטורונטו. הוא הפך להיות פרי טיפוחיו של רבי דוד הופשטטר שליט"א, שפיתח והרחיב את הפעילות, הקים את ארגון 'אחינו' ועד מהרה הוקם גם ארגון 'דרשו' שחולל מהפכה אדירה בעולם התורה, בזמן שארגון 'אחינו' המשיך במלאכת הקודש וחולל גדולות ונצורות בתחום הקירוב מחד, ובתחום החינוך במקביל.
אחד מאותם אברכים צעירים ונמרצים היה הרה"ג רבי שמואל הורביץ, אז היה אברך כולל וגם כיום הוא עדיין אברך כולל. זאת, למרות שמטבע הדברים הוצעו לו הצעות שונות בתחום החינוך והקירוב, הן בארגון 'אחינו' עצמו והן על ידי ארגונים אחרים, אבל הוא תמיד העדיף להישאר אברך כולל מן המניין בשעות הסדרים, ופעיל 'אחינו' בשעות של בין הסדרים, ואכן זכה שהתקיימה שאיפתו.
שאלנו את הרב הורביץ, כיצד הגיע בכלל לפעילות זאת ומה ראה ביום בהיר לצאת אל השטח ולהתחיל לקרב לבבות לאביהם שבשמים, לשכנע את תלמידי בתי הספר התורניים, להירשם דווקא לישיבות ולא ללימודי המשך בחטיבות הביניים ובתיכונים.
"תמיד היתה לי משיכה לתחום הזה של שיחות עם נערים, להשפיע עליהם", אומר הרב הורביץ. "היה לי הבנה לנפש שלהם. זה משהו פנימי, בטבע של האדם, כך ברא אותי הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו. מישהו ממכרי הבחין בזה, והוא הכיר גם את מנכ"ל 'דרשו' כיום, שאז ריכז את הפעילות של פרויקט טורנטו. הוא 'הלשין' עלי, והרכז הזמין אותי לפגישה.
"בתוך זמן קצר מאוד, מצאתי את עצמי בעשייה. התחלתי להסתובב בבתי ספר של החינוך העצמאי, בהמשך גם בתי ספר של מעיין החינוך התורני של ש"ס. זה כולל הגעה לכתה, מסירת שיחה מעניינת בפני התלמידים, היכרות אישית עם כל תלמיד בכתה ח', יצירת קשר חברי ועוד.
"לשם כך עושים מה שצריך. לפעמים זה אומר לשחק עם הילדים בהפסקה, לפעמים זה להתלוות אליהם לטיול השנתי ולעשות שמח באוטובוס, ולפעמים זה לשבת עם ילד לשיחה בארבע עיניים, לדבר איתו בצורה רצינית על התכלית שלו בעולם, מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול וכו'.
"מעבר לכך, כמובן שחובה לפגוש את הורי הילדים. אתה לא יכול לרשום ילד לישיבה בלי שההורים יסכימו, ואתה לא יכול לצפות שהם יסכימו רק בגלל ששכנעת את הילד שלהם שהוא בסך הכל נער צעיר מאוד.
"הפגישות האלו לא תמיד קלות, לפעמים הן מתסכלות מאוד. אבל ב"ה יש לא מעט הצלחות. היו תקופות שהתבקשתי להסתובב במדרשות, זה סוג שונה של עבודה, זה נערים מרקע אחר, בדרך כלל אין להם שום רקע תורני, אבל מצד שני מדובר בנערים שכן רוצים להתחזק ביהדות, כן רוצים לקבל על עצמם עול תורה ומצוות, לכן הם באו מלכתחילה למדרשה מיוזמתם ומרצונם החופשי.
"הפעילות הזאת מאוד מאתגרת, מאוד מעניינת, ולפעמים מאוד מפתיעה. אני זוכר מקרה שבו פנה אלי נער אחד שביקש לעבור ללמוד בבית ספר חרדי, ולאחר מכן הוא רצה להירשם לישיבה. נכנסתי בעובי הקורה, בדקתי את הרקע שלו, ובתוך זמן קצר התברר לי שמדובר בילד גוי לכל דבר ועניין, אמא שלו גויה ואין לו שום קשר לעם ישראל.
"התחלתי לחקור, איך קרה שהביאו גויים לארץ, בעלייה ממדינות חבר העמים. התברר לי שמדובר בתופעה רווחת, הסוכנות נותנת להם אישורים בקלות, הם יכולים בקלות להערים על המערכת, ואני בספק גדול אם הם בכלל מערימים עליה או שהמערכת היתה זאת שמלכתחילה נתנה להם את האפשרות לבוא לארץ למרות שהוכחות היהדות שלהם היו מזויפות בצורה מאוד ברורה.
"נכנסתי כל כך חזק למחקר הזה, עד שבמשך תקופה הושיבו אותי בבית הדין של הגר"נ קרליץ זצ"ל, כמומחה לענייני יוחסין, וכל זה בא כתוצאה מהעבודה השוטפת שעשיתי כפעיל 'אחינו'".
דמעות בעיני הבריון
"במשך השנים הגעתי לעשרות בתי ספר תורניים", מוסיף הרב הורביץ. "באשקלון, בקריית מלאכי, בקריית גת, ברמת גן, בירושלים כמה וכמה בתי ספר, בחולון, בנתניה, בחדרה, איפה לא!
"רק אתמול התקשר אלי רב של אחד היישובים הסמוכים לבית שמש, שיש לו במושב בחור צעיר שרוצה להיכנס לישיבה. הרב מוכן לעזור לו, אבל ההורים מאוד מתנגדים, והבחור טוען שתפקידו של הרב לשכנע את ההורים שיסכימו, כי חשקה נפשו בתורה ולהורים אין זכות מוסרית למונע ממנו להיות גדול בתורה.
"הרב, עמד אובד עצות. הוא לא יודע איך מטפלים במקרים כאלו, איך משכנעים את ההורים, ואיך עוזרים לילד. כמובן שבמושב יש מקרים כאלו, אבל זאת פעם ראשונה שהוא נתקל בכזאת ניגודיות בין עמדת הילד לעמדת ההורים, והוא רואה שהוא לא מצליח לפתור את הבעיה לבד.
"כמובן שאנחנו נרתמים, לומדים את התיק, פוגשים את ההורים ומשתדלים לעשות מה שאפשר. צריך הרבה מאוד סייעתא דשמיא.
"היה לי פעם אבא אחד שהיה ענק, גובה של יותר משני מטרים, רחב גרם, עב בשר, ממש הר אדם. הוא הסתכל עלי ככה בעיניים זועמות ואמר לי: הרב שמואל, תשמע טוב, אם הבן שלי יעז להוציא את הרגל ממפתן הבית כדי ללכת לישיבה, אני נועל אותו במחסן וזורק לו כל יום אוכל מהחלון, עד שיהיה בן 18. שמעת? הבן שלי לא ילך לישיבה ולא יהיה חרדי…".
"אני רוצה לבשר לכם שהילד של אותו אבא, לא רק שהוא חרדי, הוא למד ופרח בלימודים. בחתונה שלו השתתפתי כמובן בשמחה רבה. אבא שלו הגיע אלי, התכופף ונישק לי את היד. היו לו דמעות בעיניים, הוא אמר לי: "אני זוכר איך דיברתי כששמעתי שהבן שלי רוצה ללכת לישיבה", הוא הודה, "אבל היום אני יכול לומר לך שהייתי נותן את כל אשר לי כדי ששאר הילדים שלי ילכו גם הם לישיבה. לצערי כבר מאוחר מדי עבורם. הבן הזה שלמד בישיבה, הוא הבן הכי טוב שלי מכולם! אני שמח ומאושר שלא הצלחתי למנוע זאת ממנו".
"היה לי מקרה אחר עם בחור שאבא שלו יושב בכלא. הוא מאוד רצה ללכת לישיבה, והאמא לא כל כך התנגדה, אבל האבא שמע על כך מהכלא והבהיר שלא יקום ולא יהיה. בשום פנים ואופן הוא לא מסכים שהבן שלו יהיה כזה 'דוס' עם בגדים שחורים.
"התנהלתי מול האמא, לא דיברתי ישירות עם האבא אבל אמרתי לה מה לומר לו ואיך לדבר על לבו, גם אמרתי לילד איך לדבר עם אבא שלו כשהוא הולך לבקר אותו או מדבר איתו בטלפון. ואכן הצלחנו ב"ה לרכך את האבא ולמתן את ההתנגדות שלו.
"אחרי תקופה שהילד כבר למד בישיבה, האבא שלח לי הודעה מהכלא, בה הוא אומר לי שאני מוזמן ללכת לאיזו מסעדה שהוא נקב בשמה, ולאכול שם ארוחה בשרית על חשבונו. הוא כבר ידאג לשלם לי, אני רק אגיד להם שהוא שלח אותי ולהזמין מה שאני רוצה…
"כמובן שלא הלכתי למסעדה, ולא רק מטעמי כשרות. אבל שאלתי ואמרו לי שהאנשים האלה כשמישהו רוצה לכבד מישהו בכבוד גדול מאוד, הוא עושה דבר כזה. זה סוג של הפגנת כבוד והערכה גדולה מאוד".
"מאותו יום נהפך לבבו של הבחור ההוא לטובה, הוא עלה והתעלה במעלות התורה והיראה, וכיום הוא מכהן כרב בית כנסת חשוב מאוד באחת מערי השפלה".
מעין זה מספר הרב הורביץ סיפור מדהים שאירע לו עם בחור צעיר שרצה ללמוד בישיבה, אבל הוריו סירבו בתוקף.
"ביקשתי פגישה עם ההורים והם הסכימו. נכנסתי אליהם הביתה, האבא היה נראה מאוד מפחיד. הוא היה בריון אמיתי, גבוה, רחב, שרירי, דיבור מחוספס, זה לא בנאדם שהיית רוצה להתעסק אתו.
"הם מאוד כיבדו אותי. הגישו לי תה בקערות חרסינה, כמנהג בני העדה הבוכרית, ואני כל הזמן העפתי מבטים חוששים לעבר האבא. פחדתי שהוא יעשה "פוו" ואני אעוף מהחלון…
"הוא אמר לי, "שמואל הבן שלי לא הולך לישיבה ולא לשום מקום. הוא הולך ללמוד בבית ספר לשוטרים בעכו. שם ילמדו אותו להיות בנאדם, לציית להוראות, הוא יגדל בנאדם שומר חוק וסדר, בנאדם שיהיה יעיל ויתרום לחברה.
"תקופה קצרה אחר כך, עוד לפני שהסתיימה שנת הלימודים, הלך אותו אבא לים ולמרבה הצער טבע למוות.
"הילד ראה את זה מול עיניו, והבין בדיוק מה הוא צריך לעשות. הוא נכנס לישיבה ולמד, אבל אחרי תקופה נחלש קצת והתלבט אם להמשיך אותו. לילה אחד הגיע אליו אביו בחלום, ואמר לו מחר יהיה לכם מבחן בפרשת השבוע, אני אגלה לך עכשיו את כל התשובות למבחן מחר, וכך תדע שהחלום אמת. ושתדע לך שאין לי בכלל שכר בעולם הבא, רק מה שאתה לומד, כל מילה תורה שאתה לומד משמחת אותי ועושה לי נחת רוח גדולה מאוד כאן בשמים.
"מאותו יום נהפך לבבו של הבחור ההוא לטובה, הוא עלה והתעלה במעלות התורה והיראה, וכיום הוא מכהן כרב בית כנסת חשוב מאוד באחת מערי השפלה".