מקור השם: "בין המצרים" – "כל רדפיה השיגוה בין המצרים" ( איכה א, ג)
עפ"י ספרי המחשבה החסידות והקבלה זמן המסוגל ביותר להתקרב לבורא יתברך כנרמז בפסוק: "כל רדפיה השיגוה – בין המצרים". ובפרט שבתות בין המצרים מעלתם גדולה משאר שבתות השנה, שאין בהם מנהגי אבלות כלל (מאור ושמש פרשת דברים).
השנה תשפ"א, חלים תענית י"ז בתמוז וצום תשעה באב בימי ראשון בשבוע, ארע לאחרונה לפני 13 שנה – תשס"ח על כן, השנה, אין דין "שבוע שחל בו תשעה באב", ואף לבני אשכנז, בכל עניין הנוהג רק ב"שבוע שחל בו תשעה באב" כגון קציצת ציפורניים, והשתתפות בסעודת מצוה בבשר ויין – לכל מי שירצה ועוד, כדלהלן] – מותרים עד שבת ח' אב, כמו כן, השנה, לא תיאכל "סעודה מפסקת" לקראת צום "תשעה באב", ובסעודה שלישית אוכלים, אפילו "כסעודת שלמה בשעתו". בדפים שלפניכם הלכות ומנהגים המותאמים לימי "בין המצרים" תשפ"א.
תענית שבעה עשר בתמוז
רמב"ם תעניות פ"ה: "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה וכו' ובזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב" חמשה דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז: א. בשנת ב' תמט נשתברו הלוחות הראשונים. ב. בבית ראשון בטל התמיד. ג. בשנת ג' תתכ"ט הובקעה חומת העיר בבית שני. ד. אפוסטומוס הרשע (משרי יון) שרף ספר תורה בבית שני. ה. הועמד צלם בהיכל.
תחילת הצום: עלות השחר, לבני אשכנז – 3:44 לבני ספרד – 4:09
המעוניינים לקום לאכול קודם עלות השחר, צריכים לעשות תנאי לפני הליכתם לישון במוצאי שבת – "איני מקבל עלי התענית עד עלות השחר". לעניין שתיה : בני אשכנז, אף אם לא התנו – רשאים לשתות (משנ"ב) בני ספרד, מלשון השולחן ערוך משמע, שהתנאי מעכב אף לעניין שתייה. מותר להתחיל באכילת פת עד חצי שעה לפני עלות השחר, ותוך החצי שעה אין לסעוד יותר מ"כביצה" פת (56 גרם). לבנות ונשים אין איסור, בכל יום, לאכול בחצי שעה שלפני עלות השחר – דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל – בספר משנת אברהם.
חולים, תשושי כוח וזקנים שלדעת רופא הצום עלול להזיק לבריאותם, לא יתענו, ובכלל זה, מעוברות (לאחר 40 יום להריון) מניקות – עד 24 חודשים אחר הלידה אפילו הפסיקו להניק, וכן מפלת כמניקה (שו"ע תקנא מ"ב, ג כה"ח ודע"ת שם). כל שאינו צם: אוכל מהבוקר בצנעה אך לא בשר ויין ושאר מעדנים. קטנים – אינם צמים, אך אין לתת בידם ממתקים, אא"כ לקחום בעצמם (ברכי יוסף).
שטיפת הפה: מותרת לאסטניסט (רגיש) אפילו עם משחה, ויש לפלוט הכול. ולגר"ע יוסף זצ"ל יש להימנע מלהכניס לפה בבת אחת רביעית מים (86 סמ"ק), ויש לפלוט הכול. בליעת תרופות: מותרת , לגרש"ז אויערבך זצ"ל אפילו עם מים הנצרכים לכך, לגר"ע יוסף זצ"ל עדיף בלא מים, לדעת בעל שו"ת ציץ אליעזר, יש לפגמם, כגון עם תמצית תה סמיכה. ושמעתי מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שדי לפורר קצת מהכדור למים.
נגיעה במאכלים ביום הצום: לדעת פרי מגדים מש"ז תרי"ב עפ"י הט"ז "אין לגעת במאכלים שלא לצורך, שמא יבוא לאכול". הטועה ואכל או שתה – ימשיך בתענית ואין צריך להשלים תעניתו. ולמשנ"ב אף אומר עננו ועולה לתורה במנחה. טעה וברך על מאכל – בשדי חמד (בשם נחפה בכסף) "שב ואל תעשה" (ויאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד) ויש אומרים שבצום דרבנן עדיף שיטעם מעט, שלתשובת הרמב"ם, ברכה לבטלה איסור לא תישא וגו' והצום אינו אלא מדרבנן. רחיצה – אין לרחוץ כל הגוף בבת אחת במים חמים דרך תענוג. (פרי מגדים ועפ"י הט"ז).
אמירת עננו – בני ספרד – בשחרית ומנחה בני אשכנז – רק במנחה. השוכח עננו – אינו חוזר ויכול להשלים באלוקי נצור וכו' העומד לסיים התענית אחרי מנחה, רשאי לומר עננו כל עוד צם, ולבני אשכנז בשינוי: "ביום צום התענית הזה" במקום: "ביום צום תעניתנו". כמו כן, בני אשכנז אומרים "אבינו מלכנו" בשחרית ומנחה אפילו כשאין צמים. ואף כשמתפללים ביחידות.
חצות היום – 12:42 זמן מנחה גדולה – 1:18 סיום הצום – 8:09
ויש נוהגים – 8:19
אחר הצום מותרים בבשר ויין, ויש מגדולי הדורות שכשהיה בשר אכלו בשרי, לזכור את נבואת זכריה:
פרק ח, י"ט: "כה אמר ד' צבא' צום הרביעי (תמוז) וגו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה
לימים טובים ולמועדים והאמת והשלום אהבו"
זהירות מסכנה בימי בין המצרים
כמבואר בשולחן ערוך תקנ"א ובאיכה רבה, במשך שלשה שבועות אלו שולט בשעות הצהריים "קטב מרירי" ["מקטב ישוד צהרים" (תהילים צ"א) צהרים – אותיות מצרים]. בין השעות הרביעית והתשיעית של היום בין השעות:10:21 – 4:16] (משנה ברורה תקנ"א, ק"ב).
על כן יש להיזהר בדברים הבאים
א. אין לכעוס על הבנים והתלמידים ובוודאי שלא להכותם בשעות אלו.
ב. לא ללכת יחידי במקומות שוממים מחוץ לעיר אלא לצורך מצוה (ערוך השולחן שם וחזון איש דינים והנהגות כ, ה)
ג. אין ללכת בין חמה לצל, היינו לאורך קו בו מסתיים צל ומתחיל אור השמש.
ד. להימנע מפעולות כירורגיות, כולל עקירת שן, ניתוחים, בדיקות חודרניות וחיסונים לתינוקות וכדומה בשעות אלו. פרט לצורך דחוף או בדיקת סוכר.
ה. אף שטיולים מותרים עד ר"ח מנחם אב, מכל מקום, יש להימנע ממסלולים ל"מיטיבי לכת" או פעולות שיש בהם סיכון. ("סנפלינג", "אומגה" וכדומה).
ו. אין איסור לרחוץ בים או בבריכה עכ"פ עד ר"ח אב (לבני אשכנז) או עד "שבוע שחל בו" (לבני ספרד) – השנה, עד שבת "חזון" ח' אב לצרכי בריאות – מותר לרחוץ (הגר"ח קנייבסקי שליט"א בתורת המועדים ס"ג, ב ושכן נהג החזון איש לרחוץ בים עד ר"ח אב.
רחיצה בים ובבריכה
התפשט מנהג, שמי שלא רחץ בים לפחות פעם אחת קודם י"ז בתמוז לא יתחיל בימי בין המצרים. לדעת מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א – אין לזה כל מקור בהלכה. וכן הוא ב"הליכות שלמה" ו, עמ' 13 ודעת הגרח"ק שליט"א בספר קרא עלי מועד, ש"מנהג זה בטעות יסודו". ושמעתי ממרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שכך נהגו בירושלים, בזמנים שנסיעה לים הייתה אירוע מסעיר ומרגש וחששו לדברי "יסוד ושורש העבודה" שראוי להימנע מלהתענג בימים אלו. וודאי שמותר לשחות בים או בבריכה לצורך בריאות. מכל מקום, אין להיכנס לים סוער. ולהיזהר בבריכה מקפיצות ראש בפרט בין השעות 16:16 – 10:21
מנהגי אבלות (מי"ז תמוז עד משנכנס מנחם אב)
מכניסת "ימי בין המצרים" נוהגים ארבעה עניני אבלות לבני אשכנז בלבד: 1) איסור תספורת וגילוח 2) איסור נישואין לכל עדות ישראל – כולל בני ספרד : 3 ) איסור ריקודים ונגינה 4) הגבלות בברכת שהחיינו.
איסור תספורת וגילוח
זמנו: לבני אשכנז – מי"ז בתמוז. לבני ספרד – רק בשבוע שחל בו תשעה באב, השנה – עד שבת חזון ח' אב. אמנם, בכף החיים, שגם לספרדים ראוי להחמיר מר"ח אב, וכן לשון בן איש חי (א') דברים י"ב: " ראוי להחמיר מראש חודש אב והמיקל עד שבוע שחל בו אין גוערים בו" הערה: מותר לבן אשכנז לספר בני ספרד בימים שמותר להם.
בני ישיבות בני ספרד, הלומדים בישיבות אשכנז – מותרים להסתפר ולהתגלח, כמנהגם, ואין בכך משום "לא תתגודדו" (הליכות שלמה לגרש"ז אויערבך זצ"ל י"ד, ו). האיסור: לאיש – כל שיער, פרט לשיער שפה עליונה, המעכב את האכילה, שמותר לגלחו, עד שבוע שחל בו. אישה נשואה מותרת לספר שיער היוצא מתחת כיסוי הראש, משום צניעות (משנ"ב תקנא, י"ב).
נערה לצורך פגישת שידוכים בשעת הצורך מותרת אף להסתפר עד ר"ח אב (הגרש"ז אויערבך זצ"ל הליכות ביתה כ"ה הערה ע) , אולם לאחר שהשתדכה (וורט) בשעטו"מ אין יותר היתר.
קטנים משהגיעו לחינוך (גיל 7 – 6) אין מספרים אותם. ויש מחמירים אף לפני כן – מצד עוגמת נפש לגדולים. ובמקום הצורך יש להקל לקטן שלא הגיע לחינוך עד שבוע שחל בו (פמ"ג וחיי אדם) המקפידים לספר קטן בעשיית "חָלַקֶה" ביום מלאת שלש שנים – ,מותרים לקיים המנהג (קובץ מבית לוי ג, עמ' כ)
היתרים מיוחדים: בעלי הברית – המוהל, הסנדק ואבי הבן מותרים להסתפר כבר בליל הברית עד שבוע שחל בו (שער הציון, ד ) ובמצב של ניוול גדול יש להקל גם לקווטאר (חת"ס) הברית בשבת – מותר להסתפר מערב שבת, ובשבט הלוי שכיום לא נהגו להסתפר.
הפסד ממון – כשייגרם הפסד (פיטורין) יש להקל עפ"י חכם, עד שבוע שחל בו (אגרות משה ד, ק"ב וה, כ"ד).
חתן – כל שבעת ימי המשתה מסתפר. אך לא לשבת העלייה לתורה (דגול מרבבה ,א) צורך רפואה – מותר כל בין המצרים (לקט יושר עמ' 97)
הערה: גזיזת ציפורניים מותרת השנה לכל העדות עד שבת ח' אב
נישואין ושדוכין
נישואין : בני אשכנז – אין נישאים כל ימי בין המצרים. בני ספרד – בארץ ישראל נהגו להינשא עד ר"ח אב, ולא עד בכלל (שו"ת יחווה דעת א, לו) אכן, השנה, ממילא – ר"ח בשבת. ובפרט אם כשידחו הנישואין, ידחו לזמן רב.
אשכנזים המשתתפים בחתונת בני ספרד: לעניין ריקודים – מן הדין מותרים אף לרקוד (אגרות משה שם) ויש שכתב שעדיף שייצאו האשכנזים בזמן הריקודים (שו"ת מנחת יצחק ד, פ"ד). נגינה – נגן אשכנזי רשאי לנגן בחתונת בני ספרד לפרנסתו (ביאור הלכה תקנ"א בשם הפמ"ג)
שידוכים – מותרים לכולם, אפילו בתשעה באב עצמו (שמא יקדימנו אחר) ובכף החיים שיש בני ספרד שנהגו שלא לעשות מסיבת "אירוסין" בימים אלו. בני אשכנז, עושים מסיבת "אירוסין" בכיבוד קל אפילו עד ר"ח אב ובשירה בפה בלבד. סעודת שבע ברכות – מותרת בשירה ללא נגינה ואפילו בליל י"ז תמוז (גדולי ירושלים) וכלשון שבט הלוי ג, קנ"ז: "ללא ריקודים וללא שמחה יתירה".
ריקוד נגינה ושירה
נגינה וריקוד אסורים כל ימי בין המצרים (משנ"ב תקנא, ט"ז מנח"י א, קי"א אג"מ או"ח א, כ"א) והאיסור אף לקטנים משהגיעו לחינוך גיל 7 – 6 (אג"מ ד, כ"א). אמנם ב"הליכות שלמה" י"ג, ג שהאיסור, ביסודו, במנגינות המביאות לידי ריקוד, ונכון להימנע גם מאחרות. מסיבת סיום סוף שנת לימודים – מותרת, בסעודה ונאומים, ובשירה בפה בלבד.
היתרים מיוחדים
- המתפרנסים מלימוד נגינה לתלמידים, אם יש הפסד ודבר אבד מצד התשלומים או איבוד זמן הלימוד – מותר. (שו"ת זכר שמחה, שו"ת מהר"ם שיק יו"ד, שסח ושו"ת ציץ אליעזר) אבל התלמידים בינם לבין עצמם בביתם אסור להם לעשות חזרות, כיון שבג' שבועות אין מצוי שייפגם כושר נגינתם (בצל החכמה ג, ס"א).
- הלחנה, עיבוד ועבודות אולפן לצורך מקצועי מותרים – עד רח' אב. 3.מותרת נתינת קצב להתעמלות (לא למחול אירובי) ומותרת תרפיה במוזיקה נהג עייף בדרכו מותר לשמוע נגינה שלא יירדם, אמנם למרן הגרא"ל שטיינמן זצ"ל עדיף שיחנה (בזהירות) בשולי הדרך וינוח. 4. לדעת רוב הפוסקים מותרת שירה בפה עד ר"ח אב. בפרט שירי רגש המעוררים לעבודת הבורא. או להרגעת תינוק, ומותר אף להשמיע לו ממשחק התלוי בעריסתו (מנהגי מהר"ש תלמיד המהרי"ל, תקכ"ג).
ברכת שהחיינו
לדעת השולחן ערוך והאריז"ל – אין לברך ברכת שהחיינו כל ימי בין המצרים כולל שבתות. להגר"א – מותר אף בימי החול. למשנ"ב, צ"ח ושער הציון, שם. וכן בכף החיים, שם, שבשלשת השבתות – מותר. וכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל – ואפילו על בגד חדש. כמו כן, ראש חודש אב, לעניין שהחיינו – דינו כשבת ומותר לברך שהחיינו (שעה"צ שם עפ"י הגרע"א) – השנה ממילא ראש חודש אב בשבת.
שהחיינו על מצוות: מברכים גם בימים אלו – מילה (לבני אשכנז) פדיון הבן, על הולדת בת (שבט הלוי). ברכת הטוב והמטיב – מותרת בין בחול בין בשבת [על קניית שולחן וכסאות, מקרר חדש, רכב משפחתי] (שע"ת תקנ"א שו"ת אגרות משה או"ח ג, פ והגר"נ קרליץ זצ"ל ואפילו בשבוע שחל בו. קניית בגדים חדשים מותרת עד ר"ח אב אלא שבבגד שמברכים שהחיינו, ינהגו כנ"ל.
שהחיינו על פירות העונה
א. פרי שלא יימצא אחרי תשעה באב – יניחנו לשבת, יתקלקל עד שבת – יש לברך בחול (רמ"א ומ"ב).
ב. אכל פרי חדש ולא ברך שהחיינו – לא יאכל ממנו יותר, ויאכל אחרי בין המצרים מפרי חדש אחר, ויברך בכוונה לפטור הנ"ל (כף החיים) ג. ברך בטעות ברכת הפרי – על פרי חדש: לאבני נזר או"ח תכ"ח – יאכלנו בלי שהחיינו. לשע"ת וכה"ח – יברך שהחיינו. ד. מעוברת או חולה ר"ל, הזקוקים לפרי החדש מותרים בשעת הצורך לאוכלו. למשנ"ב – בלי שהחיינו. אמנם לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל – מברכים שהחיינו.
יש מקפידים באופן מיוחד בימים אלו לומר לפני ברכת המזון מזמור קל"ז: "על נהרות בבל" וכן נוהגים לדעת מג"א ומשנ"ב בכל ימות החול כל השנה – מקור חיים תקנא, י"ז.
שבת פרשת "פנחס" – מברכים חודש "אב"
הדלקת הנרות: ירושלים – 7:14 מרכז – 7:29 צפון – 7:24 דרום – 7:32
ההפטרה: דברי ירמיהו וגו' (ירמי' א), הראשונה מ"תלתא דפורענותא" – שלש הפטרות החורבן הנקראות בשבתות "בין המצרים".
ברכת החודש: המולד – בליל שבת שעה 9, 59 דקות ו 9 חלקים
ראש חודש אב יהיה ביום שבת קודש פרשת "מטות מסעי" יש המשנים בהכרזת ראש חודש: במקום "יחדשהו הקב"ה וכו' – "יהפכו" הקב"ה עלינו וכו' (כף החיים רפ"ד, מ"ב ותי"ז, ה). ויש אומרים כרגיל
יום חמישי כ"ח תמוז "ערב ראש חודש מוקדם" – תפילת "יום כפור קטן"
חל ערב ראש חודש ביום שישי, המתענים, מקדימים להתענות ביום חמישי (כף החיים תי"ז, כ"א) ויש המתענים ביום שישי (בן איש חי (ב) ויקרא, ד וכן משמע במשנ"ב תק"נ, י"א).
שבת פרשת "מטות מסעי" – חזק – ראש חודש אב
הדלקת הנרות: ירושלים – 7:13 מרכז – 7:28 צפון – 7:23 דרום – 7:29
ראש חודש אב שחל בשבת: מצוה להרבות בסעודת ראש חודש (או"ח תי"ט) וכשחל בשבת, עושים מאכל אחד יותר ממה שרגיל בכל השבתות, כדי שיהא ניכר כבוד ראש חודש (משנ"ב תי"ט, ב).
ההפטרה: "שמעו דבר ד'" ובני ספרד מוסיפים פסוק ראשון ואחרון מ"השמים כיסאי" בתפילת מוסף: "אתה יצרת וכו' " ואין אומרים "אב הרחמים" ולא "צדקתך צדק" אבות פרק ב
הערה חשובה: משבוע זה, זמן ה"שקיעה" מתחיל להקדים, מידי שבוע בכמה דקות, נא לשים לב !!