וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים (כ"ד, ב')
ובגמרא (בבא בתרא ס', ע"א): "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר, ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה".
לכאורה, עלינו להבין, מדוע הדגיש בלעם דוקא את העובדה הזו, שפתחי אהליהם של ישראל אינם מכוונים זה כנגד זה? מה מיוחד במעלה זו, מבין שלל מעלותיהם של ישראל, עד שהיא זו שגרמה לבלעם התפעלות מיוחדת?
את התשובה נבין על פי המעשה הבא:
בפאתי העיירה גרודנא, שכן מפעל לייצור טבק. המפעל היה בבעלות יהודית, ואף העסיק מאות יהודים באגפיו השונים. היה זה מפעל חשוב עבור הכלכלה הפולנית, ואף היה אחראי על אספקת חלק ניכר מהתצרוכת המקומית, עובדה אשר גרמה לשלטונות לגלות בו ענין רב.
כך, ביום מן הימים, גילה מי שגילה, כי המפעל שובת יומיים בכל שבוע: ביום ראשון – שהוא יום המנוחה הלאומי, וביום השבת – היום הקדוש ליהודים. עובדה זו, לא מצאה חן בעיני השלטונות אשר חששו מפני פגיעה באספקה השוטפת של תצרוכת הטבק של איכרי המדינה, ולפיכך יצאה הוראה רשמית אשר חייבה את הפעלתו של המפעל ברציפות, ששה ימים בשבוע, מיום שני – ועד לאחר יום השבת.
משמעותה של גזירה זו, אילו יצאה אל הפועל, היתה, חילול שבת המוני על ידי מאות יהודים, והשבתת קדושת השבת אצל אלפי בני משפחותיהם. מציאות שכזו, עלולה היתה להשפיע בעקיפין על קדושת השבת באזור כולו, ותוצאותיה מי ישורון!
לפיכך, רבנים ועסקנים ששמעו על הגזירה, מיהרו לשלוח משלחת דחופה אל רבם של כל בני הגולה – מרן ה'חפץ חיים' זיע"א, כדי לבקשו כי יכנס בדחיפות אסיפת רבנים בוורשה הבירה, בכדי שזו תמחה בממשלה הפולנית על החלטתה ותפעל לביטולה.
היה זה בערוב ימיו של ה'חפץ חיים'. באותם ימים, שמיעתו כבר היתה כבדה, ותגובותיו קצרות. לאחר שהוצע בפניו העניין כולו, הוא נאנח מעומק ליבו, הניד בראשו ואמר: "אכן… יש לכנס אסיפת רבנים בגרודנא!"…
השלוחים, אשר סברו כי דבריהם לא הובנו כהלכה, חזרו והסבירו כי הינם מבקשים שתתכנס אסיפת רבנים בוורשה, בכדי למחות בממשלה הפולנית. אולם ה'חפץ חיים' רק נאנח שוב ואמר: "אכן, יש לכנס אסיפת רבנים בגרודנא!"…
גם בפעם השלישית, כאשר שבו השלוחים והסבירו את המצב, תוך שהם מדגישים כי המפעל אמנם נמצא בגרודנא, אולם ההוראה הגיעה מגבוה, מהממשלה שמושבה בוורשה – לא שינה ה'חפץ חיים' מדבריו: "אכן, יש לכנס אסיפת רבנים בגרודנא!", הוא חזר בשלישית.
לא נותרה לשלוחים ברירה, כי אם לחזור אל משלחיהם ולהביא בפניהם את תשובתו של ה'חפץ חיים'. ולנוכח הוראתו הברורה של גדול הדור, מי יכול לסרב? ואכן, בלית ברירה החלו העסקנים שוקדים על כינוסה של אסיפת רבנים בגרודנא, על פי הוראתו של ה'חפץ חיים', כאשר אף ה'חפץ חיים' עצמו, חרף זקנותו המופלגת, מטריח את עצמו להשתתף באסיפה לצד מאות רבנים מכל רחבי המדינה.
עם הגיע ה'חפץ חיים' לגרודנא, הורה הוא לאסוף את תושבי העיר לכנס מיוחד, שיוקדש לנושא של חיזוק היהדות ושמירת השבת, בעודו מתבטא ואומר: "אם בשמים נגזרה הגזירה על גרודנא, הרי שאין הדבר תלוי אלא ביהודי גרודנא, שהרי הגויים אינם מצווים על שמירת השבת!"…
ואכן, יהודי העיר התכנסו וקיבלו על עצמם גדרים בשמירת השבת, ולאחר מכן – הורה ה'חפץ חיים' לקרוא אליו את בעלי מפעל הטבק המדובר, ולדרוש מהם לקבל החלטה ברורה, כי במידה ואמנם ידרשו על ידי השלטונות להפעיל את המפעל בשבת – הרי שהם לא יצייתו להוראה, בכל מחיר, גם אם הדבר יהיה כרוך בסגירתו של המפעל לצמיתות.
לאחר שהתקבלה התחייבות מצידם של בעלי המפעל, הורה ה'חפץ חיים' לכנס את מאות עובדי המפעל, וגם מהם הוא דרש התחייבות, כי יהיה מה שיהיה, הם לא יסכימו בשום אופן לעבוד ביום השבת, אפילו אם ימצאו את עצמם כשמטה לחמם נשבר!
רק לאחר שעובדי המפעל התחייבו אף הם כדרישת ה'חפץ חיים', הורה הכהן הגדול מראדין כי הגיעה השעה למעט השתדלות… הוא ציווה לשלוח משלחת בת שנים או שלשה חברים לוורשה, בכדי לבקש מהשלטונות את ביטול הגזירה. ואמנם, לאחר שיהודי גרודנא עשו את שלהם – נשאה ההשתדלות פרי, והגזירה התבטלה…
הרי לנו, כי הגוי אינו יכול לפגוע ביהודי – אלא כאשר היהודי פותח לו פתח! כל עוד היהודי מבצר את עצמו בין חומות הדת, ומקפיד לאחוז היטב בדרך אבותיו – הגוי לעולם לא יוכל להזיק לו!
ומכאן, תשובה לשאלתנו, על פי דרכו של בעל ה'כלי יקר' שהיה אומר כך:
אחת הסיבות לכך שישראל נמנעו מלכוון את פתחי אהליהם זה כנגד זה, היתה בכדי למנוע כל חשש של עין הרע. מעתה, הבין בלעם היטב, כי כל עוד ישראל אינם מניחים פתח לעין הרע שתשלוט בהם – אף הוא לא יוכל להטיל בהם עין הרע ולהזיקם, ועל כן הדגיש נקודה זו!
(מתוך הספר 'ללמדך', במדבר, מאת הגאון רבי מרדכי פרוינדליך זצ"ל)