הרה"ק רבי אברהם מסלונים זיע"א, בעל 'יסוד העבודה' נולד בשנת תקס"ד בערך, במשפחה חסידית אצילה, ענף מגזע מלכות בית דוד אביו הגאון רבי יצחק מתתיהו, ששימש דיין וריש מתיבתא בעיר פינסק קרלין והיה מיוצאי חלציו של רבינו המהרש"א הקדוש. רבי יצחק מתתיהו היה חסיד מקושר אל הרה"ק רבי אשר הגדול מסטולין זיע"א ואף הביא את בנו רבי אברהם להסתופף בצלו ולקבל את ברכתו.
סיפר נכדו הרה"ק רבי משה מידנר זצ"ל להרה"ח רבי יצחק מתתיהו לוריא ע"ה, כי רבי יצחק מתתיהו בימי חורפו, לפני שנתמנה לדיין בעיר פינסק קרלין, הייתה פרנסתו מצויה לו מחנות לממכר מצרכי מזון, אשר ניהל ביחד עם שותף פלוני מבין החסידים. פעם אחת אירע להם שחלפו בסביבה גדודי צבא וקצינים גבוהים בעיצומו של יום השבת, ויש שאומרים שהיה זה ביום שישי בין הערביים, אחרי שהם כבר קיבלו את השבת, וביקשו מהם למכור להם דברי מאכל עבור החיילים הרבים.
סירבו השותפים ואמרו לקצינים כי בשל קדושת השבת אין הם יכולים לעוסק במקח וממכר. נענו הקצינים ואמרו: אם אין אתם יכולים למכור לנו – ניקח את דברי המאכל בעצמנו. הכריחו הקצינים את השותפים למסור לידיהם את מפתחות החנות, ואכן הם לקחו מתוכה כמויות של מצרכים עבור החיילים. אותם קצינים היו אנשים מהגונים יחסית ולא הייתה בדעתם לגנוב את המאכלים מהשותפים, ולכן אחרי שבת חזרו ובאו אליהם, החזירו להם את המפתחות ושילמו להם על הכל במיטב כספם.
היה רבי יצחק מתתיהו בצדקותו ובחסידותו דן עם שותפו, כיצד יעשו עם המעות שהרויחו באותו שבת, האם לחלק אותם צדקה לעניים או שמא ראוי שלא להנות מהם כלל ולהשליכם בנהר. וכפי הנשמע, נפלה ההחלטה לזרוק את כל הכסף בתוך הנהר, שלא להנות ממסחר כביכול שנעשה בעיצומו של יום שבת קודש.
נוסף לזאת החליטו השותפים, שבשל מאורע זה שכמעט באה תקלה לידם, ראוי להם לסגור כליל את בית מסחרם ולחפש לעצמם מקורות פרנסה אחרים, וכך עשו: החנות נסגרה! כיון שנשאר רבי יצחק מתתיהו מחוסר פרנסה הוא החליט לפנות לתחום הרבנות ונסע לתור לעצמו מקום מתאים בו יוכל להורות הוראה בישראל. כיון שהגיע לקהילת פינסק הסמוכה לקרלין, נודע לו כי דרוש כאן מורה הוראה, הוא הציע את עצמו, ולאחר שתהו על קנקנו בחרו בו ראשי הקהל לכהונת דיין דמתא.
בתקופה זו של אחרי סגירת החנות, בשעה שהיה רבי יצחק מתתיהו מחפש ונודד בעיירות אחר מקום מנוח לכף רגלו, הוא הביא את בנו היניק רבי אברהם, שאז היה ילד כבן שש או שבע שנים, אל בית ידידו החסיד רבי שמואל זצ"ל רב קהילת רוש וביקש ממנו שהילד ישהה אצלו והוא ישים עינו עליו. אמר רבי יצחק מתתיהו לרבה של רוש: חס אני על בני אברהם, הלא הרבי רבי אשר הגדול מסטולין הבטיח שהוא יזכה לגדולות מעניני קדושה, ולכן אין כדאי שאטלטלהו עמי בדרכים, שהרי כך מרומז בדברי הכתוב 'והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה' – מי שרצונו להשאר בטהרה, עליו שלא להיות בדרכים, שכן דרך העולם שבדרכים באים לידי קולות והנהגות מסויימות שאין נוהגים כך כששוהים בבית.
על הפסוק (במדבר ב לד): 'וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו', היה הרה"ק מדעעש זיע"א מפרש בספרו 'מעגלי צדק', שאת כל המנהגים הטובים שהיו בני ישראל מתנהגים בביתם, בפרט אותם מנהגים שהם ממנהגי אבותיהם הקדושים, כך גם היו מתנהגים בהיותם בדרכים, ולא הניחו דבר שלא נהגו בו.