מספר הגאון רבי גדליה הוניסברג שליט"א: זכינו בסייעתא דשמיא שנים רבות ללמוד אצל מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל בשיעור יומי, וגם בליל שבועות השיעור נמסר כרגיל. השיעור החל בסביבות השעה 11:00 בלילה וכאשר סיים ללמוד אתנו היה הולך לישיבה קטנה פוניבז' לדבר עם בחורים בלימוד. לאחר שסיים ללמוד עם הבחורים בפוניבז' הקטנה הלך לישיבת גאון יעקב ושם נשאר לתפילת שחרית כוותיקין. בתוך כל זה הספיק אף לומר את כל התיקון. איך? אני לא יודע… בנוסף היה הולך במשך שנים בחג אחר הצהרים לומר שיעור ב'ארחות תורה'.
ברבות השנים נחלש רבינו ולא היה בכוחו ללכת את כל הסיבוב הזה. שנה אחת אמר לנו: "רבותי, השנה אין את הכוחות ואני לא מצליח", ושאל היכן להתפלל בשבועות בבוקר. הציעו ביכ"נ באזור ביתו.
לפני התפילה הגיעו בני הבית ומקורביו שליווהו וכבר הלכו כברת דרך לעבר ביהכנ"ס, לפתע נעצר רבינו, הרהר לרגע, סובב את הראש ואמר: "חוזרים להתפלל בבית".
הדברים נאמרו בנחישות ואף אחד לא ההין אף לשאול מדוע. מיד התארגנו להביא מגילת רות וכל שאר הדברים. לאחר התפילה שאל אחד הנכדים: סבא, תגלה לי מה הסוד, מה סבא סבר בתחילה ומה לבסוף?
אמר לו רבינו: "בהתחלה באמת חשבתי ללכת לביהכ"נ והתחלתי ללכת, כי כבר היה קשה לי ללכת רחוק כמו כל שנה. פתאום באמצע הדרך חשבתי, איזה עליות לתורה יש בשבועות, יש עליה של עשרת הדברות, יש עליה חשובה של מפטיר. היכן שאני אבוא, יראו אדם זקן כמוני וירצו לכבד בעליה. אבל עכשיו אני מגיע פעם ראשונה לביהכ"נ בו יש לאנשים חזקות על העליות האלה, יוצא שיתנו לי עליה של מישהו אחר. מסתמא הוא יוותר לי שאני יותר זקן ממנו, אבל אולי תהיה לו מעט חלישות הדעת. מה אני צריך את זה שלמישהו ייגרם ממני חלישות הדעת קצת? לכן אמרתי נחזור לבית, כאן אני לא לוקח לאף אחד כלום".
והדברים מבהילים.
מגזין 'במה' bama.org.il