בכל פרשה ופרשה בתורה הקדושה, ישנה ייחודיות שונה, לקחים ומסרים אחרים, ובוודאי כל אחת ואחת מהן הינה מגופי תורה, חשובה ונחוצה בפני עצמה. אך נדמה כי פרשת קדושים בולטת היא בחשיבותה, יסודותיה הן נשמת אומתנו, ובה צפון סוד קיומנו המבדילנו מכל האומות.
דברים נשגבים ביותר כתובים בזוהר הקדוש (דף פא עמוד א), נצטט את תרגומם:
"פרשה זו של קדושים תהיו היא כלל כל התורה כולה, כי בה כלולות בקצרה רוב מצוות התורה, והיא חותם האמת של הטבעת. בפרשה זו התחדשו בה סודות עליונים של התורה, כל הפקודות והציווים המופיעים בעשרת הדברות, הגזירות, העונשים והמצוות העליונות. וכאשר הגיעו החבריא קדישא [של רבי שמעון בר יוחאי] ללמוד פרשה זו, היו שמחים מחמת כללות התורה והסודות המרובות הנמצאות בה".
כך גם ה'אור החיים' הקדוש מציין זאת בלשון קודשו: "ולטעם זה דקדק לומר אל כל עדת בני ישראל, לומר, כי מצוה זו קדושים תהיו היא מצוה שישנה בכל אדם, שכל איש ישראל בקיימו מצוה זו קדוש יאמר לו, ואין הדרגה בישראל שתהיה נמנעת מהשגה זו".
מבואר, כי כל איש ישראל לפום דרגה דיליה, מחוייב במצוות הקדושה, וכל אחד מסוגל ויכול לרומם את מצבו ולהתקדש. הקדושה טבועה בנפשם של כלל ישראל, ומה שמוטל על האדם היא רק החובה לשמר את אותה קדושה, לא להממה ולחללה חלילה.
וזו הסיבה ששמחו התנאים בהגיעם לפרשת קדושים, כי כאן העידה התורה שכל העדה כולם קדושים, "דבר אל כל עדת בני ישראל". כל יהודי באשר הוא, בכל רמה שיהיה ובכל מצב שימצא, מסוגל וחייב לנהוג בקדושה. לא נדרשת לזה עבודה יוצאת מגדר הרגיל, אלא, כפי המובא בהמשך הפרשה, רק לשמור על פשטות התורה ולקיים מצוותיה כראוי, וכבר יגיעו לידי קדושה, וזו היתה סיבת שמחתם הגדולה, שכל יהודי ויהודי שייך אל הקדושה!
בספר 'לב שלום', מובא את שסיפר הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל, בעל ה'לב אליהו', כי בצעירותו, כאשר שימש כמשגיח בישיבה לצעירים בעיירה קלם, נקלעה הישיבה למצב כלכלי קשה ביותר, עד שרעבו לפת לחם ממש. רבי אליהו נחלץ חושים להציל את הישיבה מסגירה, ויחד עם רב העיירה, הגאון רבי אברהם יצחק פרלמן זצ"ל הי"ד, בעל ה'פני אברהם', כיתתו רגליים לקבץ נדבות להחזיקה.
כשעברו באחת העיירות הסמוכות לקלם, שמעו קריאות הצלה נואשות מפינה נידחת בעיירה. כשהתקרבו למקום גילו, לחרדתם, מאות יהודים כלואים במתחם סגור ומסוגר וסביבם גדר תיל גבוה, ומתחננים לפת לחם ומעט מים. זה כמה ימים שלא בא דבר מאכל לפיהם, סיפרו האנשים, כי אם לא ישיגו כדי קיום הגוף הרי שהם עומדים לגווע ברעב. כמובן, רבי אליהו ועמיתו מיד עזבו את המטרה אשר לשמה באו הינה, והחלו לפעול ככל אשר לאל ידם לסייע בשחרורם ולהביא לרווחתם.
כשעמד סמוך לגדר, ראה שם רבי אליהו מחזה מרטיט, אשר שנים רבות לאחר מכן היה חוזר ומספרו בהתפעלות מיוחדת; אשה ענייה מרודה, שאף היא עברה באקראי סמוך לגדר ושמעה את הזעקות, ניגשה אל הגדר, חתכה את לחמה הקטן והדל לשני חציים, והושיטה להם חלק אחד ברוחב לב!
מגיד המישרים הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל, כשהיה מספר ברבים סיפור זה בשם רבו רבי אליהו, היה משתף את השומעים בהרגשי לבבו הטהורים; מהיכן צומח כח כה מופלא באשה דלת אמצעים?! הלוא זה נשגב מבינת אנוש! אשה שאין לה לחם בבית, חותכת חצי מפיתה ומעניקה לצדקה?! הרי זה כמו שתחתוך מן הבשר החי, משארית חיותה עלי אדמות?
אין זה אלא מכח ה"קדושים תהיו כי קדוש אני השם". אלו הם כוחות אדירים, עוז ותעצומות בלתי מובנים, הטמונים בתוך תוכו של כל יהודי ויהודי, וכלולים באותה מתנה שהעניק לנו הבורא "קדושים תהיו".
רבי שלום הגדיר זאת כך: "כשם שהחמור לא יכול להיות אדם, כך היהודי לא יכול להיות סתם אדם. יהודי הוא קדוש! טבועה בו קדושה במעין קדושת השם יתברך, והיא המניעה אותו לנהוג אחרת מסתם בני אדם".
"קדושים תהיו כי קדוש אני השם!".
('מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא)