סימן תל' סעיף א'
- שבת שלפני הפסח נקראת שבת הגדול, ומבאר המ"ב שזה משום שביציאת מצריים י' בניסן היה היום שבו קשרו עם ישראל את השה למיטה, והיו המצרים שואלים אותם מדוע הם קושרים את אלוהיהם ואמרו להם שזה משום שהם הולכים לשחוט אותו, והיו שיניהם קהות ולא היו רשאים לומר להם דבר, והיות והעשירי בניסן היה אז שבת, לכן קבעו אותו לעולם לשבת הגדול, ואף שהנס היה גם בשאר הימים, מ"מ אומר הב"י שעיקר הנס של הקהיית השיניים היתה בשבת. והתוס' כתבו טעם נוסף לפי שבאו בכורי האומות ושאלו למעשיהם של ישראל כשהלכו לקנות את השה, ואמרו להם זבח הוא לה' שיהרוג את בכורי מצרים, והלכו לאבותיהם ולפרעה שישחררו את בנ"י ולא שמעו להם, ולכן עשו הבכורות מלחמה עם הוריהם והרגו מהם הרבה, שנאמר " למכה מצרים בבכוריהם", החזקוני כתב טעם נוסף לפי שבשבת זאת עשו עם ישראל את המצוה הראשונה שנצטוו והיא לקיחת השה, השבלי הלקט כתב טעם נוסף לפי שיש דרשה בביהכנ"ס ואז האנשים מגיעים מאוחר לבית אחרי חצות, והיום הזה נראה להם כיום ארוך, המהרש"ל כתב לפי שבאותו היום קוראים את דברי הנביא "הנה אנכי וגו' לפני בו יום ה' הגדול והנורא".
- המצרים ידעו שעמ"י שוחטים את הכבשים, וא"כ מה היה כעסם עכשיו, ואומר הב"ח שעמ"י אמרו להם שהקב"ה הודיע להם שאם ישחטו את השה שהוא אלהיהם למטה ה' ישחט את אלוהיהם למעלה, וע"ז היה כעסם.
- מה שלא נוהגים לעשות את הזכר לנס לפי התאריך אלא לפי היום, כתב הלבוש שזה משום שהנס בא ע"י שמירת השבת, שהיו המצריים תמהים כיצד הם מטפלים בשבת בבע"ח, והפרישה כתב שהמצריים היו תמהים על הקשר שהיו עושים ישראל למיטה בשבת, ולא ידעו שיש הבדל בין קשר של קיימא לקשר שאינו של קיימא. והב"ח והט"ז כתבו שבי' ניסן מלבד הנס של מצרים היה גם נס של בקיעת הירדן, ואם היו קובעים את הנס לפי התאריך, היו חושבים שעשו אותו על הנס שהיה בירדן, לכן קבעו אותו לשבת שידעו שחוגגים אותו על שם הנס שהיה במצרים.