הלכות ערב פסח שחל בשבת
תמצית הלכות ערב פסח שחל בשבת, מתענית הבכורים ביום חמישי, ועד לקידוש של ליל הסדר והדלקת נרות יו"ט, בקיצור נמרץ ובשפה ברורה ונעימה, מאת הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א, רב בביהמ"ד של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, ומח"ס 'ילקוט הליכות'.
א. תענית בכורים ביום חמישי או שישי.
כתב הטור [סי' ת"ע] הבכורות מתענים בערב פסח, זכר לנס שניצולו ממכת בכורות. כשחל פסח במוצאי שבת, מתענים הבכורים ביום חמישי י"ב ניסן. בשו"ע [שם ס"ב] הביא ב' דעות אם צריך להתענות כלל, והרמ"א הכריע להחמיר. גם אלו שמתענים בכל שנה בשנה זו מקילים לצאת בסיום. [שו"ת מהר"ש הלוי ס"ג, חק יוסף שם סק"ב]. מאידך יש מחמירים לעשות סיום גם בערב שבת לצאת דעת כל הראשונים. [בקונטרס ערב פסח שחל בשבת להג"ר יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, וכך נהג הרה"ק מהר"א מבעלז זצ"ל].
ב. בדיקת חמץ בליל שישי או לי"ג ניסן.
בודקים את החמץ בליל י"ג ליל שישי, ומברכים ואומרים אחר כך את הנוסח כבכל שנה, אלא שבשנה זו משאירים כמות החמץ שצריכים לאכול עד סוף זמן אכילת חמץ בשבת בבוקר. [שו"ע ונו"כ סי' תמ"ד ס"א].
ג. זמן שריפת חמץ בערב שבת י"ג ניסן.
בערב שבת י"ג ניסן, שורפים את החמץ לפני שעה שישית כבכל שנה, כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים. ובדיעבד יכול לשרוף כל ערב שבת עד זמן קבלת שבת. [שו"ע הרב שם ס"ה].
ד. צריך להפריש חלה מהמצות בערב שבת.
צריך לזכור להפריש חלה מהמצות בערב שבת, כי בשבת ויום טוב אסור להפריש חלה, ונוהגים לשרפן בשריפת חמץ. [ילקוט הליכות].
ה. שלא לאכול חמץ בערב שבת לאחר שריפת חמץ.
מותר לאכול חמץ גם לאחר שריפת חמץ בנוסף לשלש סעודות דשבת. [בה"ל שם ד"ה ומשיירין]. מאידך לדעת כמה גדולים אין לאכול חמץ לאחר שריפת חמץ כי אם מה שחייבים בסעודות שבת, כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים. ולדעת כולם צריך להזהיר על שמירת החמץ שלא יתפזר בבית. [תמידים כסדרם].
ו. שלא לבשל חמץ בכלים שיצטרך להדיח בשבת.
כתב השו"ע [שם ס"ג] דנוהגים שלא לבשל חמץ לכבוד שבת בכלים שיצטרכו להדיח בשבת, כי לא הותרה הדחת כלים בשבת רק כשהוא לצורך שבת, ובדיעבד, כתב המשנה ברורה להתיר ההדחה רק על ידי נכרי. מאידך בכלים שיכול לזרוק לאשפה, מותר. [ילקוט הליכות].
ז. שלא לאכול חמץ חם מכ"ד שעות קודם לסוף זמן אכילת חמץ.
אלו שיש להם סתימות, כתרים, קוביות, בשינים, ראוי שלא יאכלו חמץ חם מכ"ד שעות לפני זמן איסור אכילת חמץ. [שו"ת מנח"י ושבה"ל]. וכתב המשנה ברורה [שם] דהמנהג לאכול חמץ קר בסעודות שבת, ומאכלי שבת החמים בכלים של פסח. ובשער הציון [סק"ד] הוסיף שלא לערות רותחים מכלי פסחי לכלי חמצי אלא כשאין בדעתו להשתמש בכל הפסח בכלי זה. ויזהר שלא יגע בכלים של פסח רק לאחר שטיפת הידים מחשש חמץ.
ח. מותר להאכיל מצה לקטנים בערב שבת וליל שבת.
הוראת בעל הבאר משה מדעברצין [הו"ד בנט"ג], שמותר להאכיל לקטנים מצה בערב שבת, הגם שנוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש ניסן, מכל מקום חשש התעסקות הקטן בחמץ גרע טפי. ובערב פסח ממש מעלות השחר, בקטן שאינו מבין מסיפור יציאת מצרים, מותר, ואם מבין כבר, כגון ששואל מה נשתנה, אסור. ולאחד ששאל להגאון רש"ז אויערבאך זצ"ל שבכל שנה נוהג להחמיר שלא לאכול מצה מר"ח ניסן, ועכשיו מפני חשש חמץ רוצה לאכול מצה עד ערב פסח, האם צריך לזה התרת נדרים, השיב, שכיון שאין המנהג מוסכם לכל הפוסקים די בהתרת נדרים ומסירת מודעה של ערב ראש השנה.
ט. איך ינהגו האוכלים את החמץ במרפסת או בחצר ושאר הסעודה בבית.
א. האוכלים את החמץ בחצר או במרפסת ורוצים לחזור לבית להמשיך באכילת בשר ודגים וסעודת שבת, יכוונו בעת הקידוש שרוצים לאכול החמץ במרפסת או בחצר, דדינם כחדר שני בבית אחד שבעת הצורך מועיל הכוונה בזה שייחשב לקידוש במקום סעודה, ונכון יותר שיוכל המקדש לראות את המרפסת או חצר. ומי שיכול גם לקדש במרפסת או בחצר, ודאי שזה יותר טוב. [ע"פ שו"ע רמ"א ובה"ל סי' רע"ג ס"א].
ב. וכתב בשו"ת חשב האפוד [ח"ג ס"י], דכשחוזרים אחר כך לבית לאכול את כל הסעודה, אין צריכים לברך על מה שאוכלים, לפי שאינו נחשב כסילוק מהפת, על פי הרשב"א דאפילו מי שמשך ידו מהפת אינו צריך לברך על דבר שבא להשביע כבשר ודגים, ובפרט בערב פסח שאינו מסלק עצמו מהפת אלא כדי להינצל מחשש חמץ.
ג. ובגמר הסעודה יכולים לברך ברכת המזון בבית. [והסכים לזה מחותני הג"ר אברהם שרגא שטיגליץ, מאידך עיין משכ"ב בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' מ"ח].
י. השכמה בשבת, אכילת ב' סעודות, זמן ההפסקה בין הסעודות, וסדר סעודה שלישית.
א. בשבת זו נוהגים להשכים, כדי שיוכלו להספיק לאכול ב' סעודות לפני זמן איסור אכילת חמץ, וזמנה המדויק מופיע בלוח שנה בכל עיר. אמנם אין חייבים לאכול פת בכל סעודה יותר משיעור כביצה.
ב. ויפסיק בין סעודה לסעודה זמן מה, לדעת הדרכי תשובה, רבע שעה, לדעת החזון איש, חצי שעה, והמהרש"ל בהגהות על הטור סי' רצ"א כתב, שנוהגין להפסיק מעט בדברי תורה או בטיול קצת.
ג. אולם כיון שלדעת הרבה פוסקים אין יוצאים ידי חובת סעודת שלישית כשאוכלה בבוקר, רק לאחר זמן מנחה גדולה, על כן יראה לאכול לאחר מנחה מיני פירות או בשר ודגים, ויכוין לצאת בזה ידי חובת סעודה שלישית, וטוב יותר שיאכל בשר ודגים. [ע"פ שו"ע רמ"א ומ"ב שם ס"א, נט"ג].
יא. שצריך לנקות השיניים, ואיך מנקים שיניים תותבות.
ינקה את שיניו מהחמץ הדבוק בהם, [בלא מברשת מחשש הוצאת דם מהחניכיים]. וכתב בשו"ת מנחת יצחק [ח"ח סל"ז] דמי שיש לו שיניים תותבות מותר לערות עליהם מים רותחים מכלי ראשון, לפי שאין צריך להכשירם כיון שלא אכל חמץ חם בכ"ד שעות האחרונים והבליעות נותן טעם לפגם, וגם דנראה כמדיחם לנקיון, ואין כאן משום איסור מתקן מנא.
יב. השלכת החמץ לבית הכסא או לאשפה, ולבטלו בזמן.
א. צריך להשליך את כל החמץ הנשאר לבית הכסא או לאשפה שברשות הרבים, ולומר את נוסח הביטול כבכל שנה, ויראה לעשותו עד סוף זמן ביעור חמץ, כל עיר לפי הזמן המופיע בלוח. [שו"ע ומ"ב שם סעי' ד-ה].
ב. בשעה חמישית החמץ עדיין אינו מוקצה אפילו שאסור לאכלו, דיכול להאכילו לבעלי חיים או ליתן לנכרי, אכן משעה שישית הרי זה מוקצה, ועל כן אם ימצא חמץ אחר שעה שישית, יאמר לנכרי לזרקו לבית הכסא או לאשפה. או יכפה עליו את הכלי, כדין המוצא חמץ בשבת ויום טוב של פסח, ויבערנו מיד במוצאי יום טוב. [שו"ע הרב ומ"ב שם]
יג. המחליף את בגדיו החמצים יחליפם מבעוד יום.
הרוצה להחליף בגדיו החמצים לבגדים אחרים, יחליפם מיד לאחר שהשליך את חמץ מבעוד יום, כדי שיהנה מהם גם בשבת ולא יהיה בכלל מכין משבת ליום טוב. [ע"פ כה"ח סי' תקכ"ט סקכ"ג].
יד. סידור הבית ונקיונו, שלא לסדר בשבת את השולחן לליל הסדר.
מותר לסדר הבית ולנקותו מפני כבוד השבת עצמו, אך אסור להכין את השולחן לצורך ליל הסדר כי אין שבת מכין ליום טוב, אך על ידי נכרי מותר. [דעת תורה ריש סי' תמ"ד].
טו. שלא לומר בשבת שהולך לנוח לכבוד ליל הסדר.
ראוי לנוח בשבת אחר הצהרים כדי שיוכל לערוך את הסדר ללא עייפות. [הנהגת הראשונים הו"ד בנט"ג]. מכל מקום אין לומר שהולך לנוח לצורך הלילה משום איסור הכנה משבת ליום טוב. [מג"א סי' ר"צ סק"א].
טז. להזכיר לנשים לומר המבדיל בין קודש לקודש.
נשים שלא התפללו מעריב בליל יום טוב, ולא אמרו ותודיענו, יאמרו ברוך המבדיל בין קודש לקודש, קודם עריכת השולחן לסדר, והדלקת הנרות, ועשיית מלאכות המותרות ביום טוב. ולענין אכילה ושתיה צריכות להמתין לקידוש. [מ"ב סימן רצ"ט סקל"ו].
יז. החלפת הפתילות לכבוד יום טוב. להכין את הפתיל צף מערב שבת.
א. צריך להכין אש דולק מערב שבת, כדי שיוכל להעביר ממנו אש במוצאי שבת לצורך הדלקת נרות יום טוב.
ב. וכתב הגאון רבי עקיבא איגר [בסימן תק"א בהגהותיו על הט"ז סק"ז] דמותר להוציא את הפתילות הישנות שכבו ולהחליפם לחדשות בליל יום טוב. [על פי מה שכתב הרמ"א בסימן תק"ט ס"ז דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ושמחת יום טוב. ולכתחילה טוב שינער את הפתילי צף הישנים לתוך האשפה, כי אין עושים גרף של רעי לכתחילה, ובדיעבד אם ניערם על השולחן, מותר לטלטלם לאשפה. שו"ת באר משה ח"ח סימן קס"ז].
ג. יש להכין את הפתילי צף בערב יום טוב. [ועיין בשו"ת שבט הלוי ח"ט סקכ"ח או"א, דאם לא הכין מערב יום טוב, מותר להכניס השעוה לתוכן ביום טוב. אמנם שמעתי מהגר"מ סירוטה, דפתילי צף שמחוברים יחד, אסור להפרידם ביום טוב משום איסור מחתך, ולפעמים גם הנקב אינו פתוח לגמרי, ואם לא הכינם מערב יום טוב, יכין נרות אחרים].
יח. כמה פרטים להלכה בסדר קידוש יקנה"ז – יין קידוש נר הבדלה זמן.
א. מברכים ברכת מאורי האש, על הנרות שהדליקו לכבוד יום טוב, שעיקרם להאיר. אם יכול לחבר ב' נרות יחד כדי שיהא לו אבוקה, יעשה כן. ויש נוהגים שלא לחבר ב' נרות יחד, אלא מברך עליהם כך. ואפשר לברך גם על נר יחידי. [מטה אפרים סימן ת"ר באלף המגן סק"ג, שש"כ פס"ב סי"ח, והעיר הגרש"ז אויערבאך דצריך עיון אם מותר להדליק אבוקה ביום טוב כשאין כוונתו להאיר אלא להידור אבוקה, שש"כ שם. ובקובץ מבית לוי הביא שבעל שבט הלוי בירך על הנרות שהדליקו לכבוד יום טוב ולא קירב הנרות זה לזה].
ב. אין מברכים על הבשמים, ואם טעה ובירך, אין זה נחשב הפסק. [מ"ב סימן תע"ג סק"ג, שש"כ שם סכ"א].