מחר, יום ו' בניסן, יחול יומא דהילולא של הרה"ק רבי אהרן ראטה זצוק"ל בעל 'שומר אמונים'. תלמידיו וחסידיו העידו עליו דבר פלאי: מטבעו היה חולה וחלוש, משקלו לא היה עולה על 40-30 ק"ג, רוב היום היה שוכב במטה מחמת חולשה, ושני אנשים היו צריכים להובילו בשביל הקצר מביתו לבית המדרש. בשעה שכתב ספריו לפעמים לא היה בכוחו להחזיק את העט, והיה צריך לכתוב בעפרון, וגם זה היה כמה פעמים נופל מידיו תוך כדי כתיבה. היה רגיל לומר שיסוריו מספיקים לעשרה גוים… כי היה מרגיש דקירות ושאר חולשות באופן תמידי, ושנים רבות הקיא את כל מה שאכל.
אולם, כשהגיע זמן התפלה בביהמ"ד, ביקש מקודם שיכניסוהו לפתח ביהמ"ד, וכשהגיע לברוך שאמר, קפץ פתאום ממקומו ועמד על עמדו, והתחיל להתפלל בכח גדול, עד שלא היה אפשר להאמין שהוא זה האיש ששכב עד לפני זמן מה בלי כוחות כלל. וכך נשאר בכוחו עד כשעה אחר התפלה, בישבו עם התלמידים אחר התפלה בשתיית לחיים ושיחת חיזוק. והיה רגיל לומר: "אם הייתי מכה עכשיו על השולחן, הוא היה נשבר לשתיים. בשעת התפלה נתנו לי כח כמו שמשון הגבור"…
בספר 'עובדא דאהרן' מובא סיפור שסיפר רבינו עצמו, שבצעירותו כששהה בעיר מאקאווא ערך פעם סעודת 'מלווה מלכה' עם כמה חברים, ושרו ורקדו בהתלהבות גדולה בשעות הקטנות של הלילה.
עבר שם ברחוב יהודי פשוט וגס שעבד באיזה מלון, ובשמעו את שירת החסידים באמצע הלילה החליט להיכנס ולראות את התנהגותם כדי שיוכל אחר כך לצחוק ולהתלוצץ מהם בפני חבריו. אך לאחר שנכנס התחילה השירה לחולל בו מהפך, הרהורי תשובה תקפו אותו, ולבו החל לנוקפו על כל מעשיו.
לפתע ניגש אליו רבינו, אחז אותו בידו ומשך אותו לתוך המעגל. וכך הם המשיכו לשיר ולרקוד עוד שעה ארוכה, עד שאותו איש הרגיש שלבו הזדכך והתהפך לטוב. לאחר מכן ישב איתו רבינו והורהו דרך תשובה, עד שקיבל עליו לשוב ממעשיו הרעים. ומאז והלאה למד איתו רבינו יום יום שיעור במשנה ובגמרא ובספרי יראה במשך כשנה… [טוב עין הוא יבורך, יישר כח להרה"ח ר' חיים טובי' פוקס שליט"א על הסיוע בכתיבת המאמר]
(הרה"ג רבי אברהם ישעיה קובלסקי שליט"א, גיליון 'מתיקות הדף היומי')