סיפור שהתרחש בהיכל הכולל בהוד השרון שעמד בזמנו בראשותו של הגאון רבי עזרא ברזל זצ״ל:
בוקר אחד כאשר עשרות האברכים היו שקועים בלימוד, נכנסה להיכל אישה יחד עם בתה, והלומדים כמעט ולא הבחינו בה רק כאשר נשמע קולה המתייפח של האישה, הרימו את ראשם מן הגמרא ושאלו אותה לרצונה.
הרב אליהו קירשברג שהיה אז אברך בכולל מספר: לתדהמת הנוכחים, החלה האישה לתאר את הצרה הגדולה שנחתה על משפחתה, כאשר הבת הזו, והצביעה על הילדה שעמדה לצידה, חלתה במחלה קשה, והרופאים חיוו את דעתם שבדרך הטבע אין מזור למחלתה.
"כל מה שאני רוצה לבקש מכם הוא, שתתנו לי רשות לנקות את בית המדרש, לשטוף אותו, לצחצחו ולהבריקו! מקובלת אני מבית אבא, שבמרוקו, שזה דבר גדול מאוד, וברצוני להוכיח לבורא עולם שאני אוהבת אותו ומייחלת לישועתו. אם אנקה את הבית שלו, את הדירה בה שוכן הקב״ה, אולי ירחם עלינו אלוקים ואצליח לעזור בכך לילדתי האומללה", כה היו דבריה של האישה שיצאו מלב כואב.
האברכים שהתרשמו מאוד מהאמונה העזה המפעמת בקרבה, הודיעו בשמחה, שבעוד כמחצית השעה מסתיים סדר לימוד, ואז הם נוסעים לבתיהם, ובחפץ לב יאפשרו לה לנקות את בית המדרש.
למחרת, מספר הרב קירשברג, כאשר חזרנו לכולל כמעט ולא הכרנו את בית המדרש, המקום היה כל כך נקי ומצוחצח, עד שאפשר היה להרגיש בחוש שהאישה והבת השקיעו בניקיון מאמצים רבים, ולא ויתרו גם על הפינות הקטנות, ועשו כל שלאל ידן על מנת שהכולל יצוחצח ויוברק.
לא עברו ימים אחדים, והשתיים נראות שוב בפתח בית המדרש ופניהן לא היו להן עוד. אושר ושמחה נראו על פני האם, שבישרה לאברכים, שבבדיקה שנעשתה לילדה לפני שעתיים, נדהמו הרופאים להיווכח שהמחלה חלפה כלא היתה.
"הרופאים שאלו, כיצד עשינו את זה, ובאיזה בית חולים ביקרנו? וכשאמרתי להם את האמת שניקינו את בית המדרש היו הרופאים המומים", סיפרה האם, ולא נרגעה עד שהרימה תרומה גדולה לקופת הכולל, וביקשה לפרסם את הדברים כדי להוכיח לכל העולם, מה רב ועצום שכרו של המכבד את ביהמ״ד. (דברי חיים ע״פ עלינו לשבח).
(גיליון קדושת בתי מקדש מעט)