בתקופה האחרונה נאלצתי להיכנס לבידוד למשך תשעה ימים, ויום אחרי שיצאתי מבידוד נדרשתי לחזור ולהיכנס לעוד בידוד של שישה ימים נוספים, לאחר שנחשפתי לחולי קורונה מאומתים.
ישבתי בבית, בין ארבעה קירות, והיה לי הרבה מאוד זמן לחשוב על עצמי ועל החיים שלי. נכון, כמו כולם גם אני כבר 'זכיתי' להיות בבידוד כמה ימים בגל הראשון ועוד כמה ימים בגל השני, אבל עכשיו, בגל השלישי זה תפס אותי הרבה יותר חזק, וחידד אצלי את התובנות של הגלים הקודמים…
אנחנו הרי יודעים שכל מה שקורה לאדם, נועד ללמד אותו משהו. שום דבר לא קורה בחינם. גם כשכל העולם כולו מתמודד עם מגפה או התפרצות של וירוס או איך שלא נגדיר את המחלה הזאת, זה לא אומר שגם אני חייב להינזק ולהיכנס לבידוד. יש אנשים שזה פשוט עובר על ידם ולא קרה להם כלום.
אז אם אני נאלצתי להיכנס לבידוד, זה בא ללמד אותי משהו.
אבל מה?
חשבתי על זה, ואז הבנתי…
זה בעצם מבחן שנועד לסייע לי להבין מי אני ואיפה אני נמצא בעולם הזה. כשאני קם בבוקר ומתפלל מוקדם, רוצה להספיק קריאת שמע עם ברכותיה בטלית ותפילין, לפני סוף הזמן הראשון של קריאת שמע, אני עושה את זה בגלל שאני ירא שמים ומדקדק במצוות, או שאני עושה כמצוות אנשים מלומדה??
וכשאני מתפלל תפילת שמונה עשרה במשך שבע דקות בבית הכנסת, זה בגלל שיש לי הרבה בקשות ואני מכוון בתפילה, או שלא נעים לי להיות מהחצי שמסיימים להתפלל ראשונים ואני מעדיף להיות מהחצי שמסיימים אחרונים?
כמובן שאדם מאמין, שומר תורה ומצוות, בוודאי יהודי חרדי שהתחנך וגדל כל ימיו על ברכי ההלכה ולימוד התורה, לא יפרוק עול בגלל שבוע או שבועיים בבית, אבל הוא כן יכול להרגיש איך מתרופפות להן כמה הנהגות פה ושם, וזאת הזדמנות נהדרת לבדוק מה אני עושה בגלל שאני באמת רוצה לעשות ומאמין וחושב שכך צריך להתנהג, ומה אני עושה בגלל שלא נעים לי מהסובבים אותי או כי אני חפץ בשידוכים טובים יותר לילדים שלי וכדו'.
ובאמת זאת מתנה נפלאה שקיבלנו מהקב"ה, נכון שיש לה גם חלקים פחות נעימים, ואני לא נכנס עכשיו לכל חלקי הקורונה. אני מתייחס כרגע לסוגיא הזאת של עצירת שטף החיים וכניסה לבידוד. אדם יכול לבלות את כל ימי חייו בלי לדעת מה הוא עושה מתוך מחשבה ורצון אמיתי ומה הוא עושה מסיבות אחרות.
"בא נגיף הקורונה ונתן לך כזאת בובמה שלימדה אותך מה עשית בגלל שאתה רוצה, ומה עשית בגלל שפשוט התרגלת, עכשיו תתחיל לעבוד בהתאם לתוצאות הבדיקה…"
