"מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי, ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום" (עדיות פרק ה' משנה ו')
בשבוע שעבר, בוקר אחד כשפתחתי את העיתון הוכיתי בהלם מוחלט. פנים מוכרות הביטו אלי מהעמוד הראשון, מתחת לכותרת היה רשום, "הרה"ח ר' שמואל גוטפריד ז"ל". למעשה, הכרתי את פניו של היהודי בתמונה, אבל את שמו לא ידעתי. אמנם שמעתי במהלך השבוע שעבר שנפטר יהודי חשוב בשם ר' שמואל גוטפריד, אבל לא דמיינתי שאני מכיר את היהודי הזה היטב.
לפני כחצי שנה, נקלעתי למפגש אקראי במקום פלוני עם אדם פלוני ושוחחנו על דא ועל הא. אותו יהודי המתין לפגוש את ר' שמואל גוטפריד, וכשהגיע המשכנו לשוחח שלושתנו. מפה לשם, הדברים התגלגלו לשיח סביב סערה זוטא שהתחוללה בקהילה פלונית. במהלך השיחה, התעוררה סקרנותו של ידידי בנוגע לאחד האישים המעורבים בעניין, וניסה לברר זאת.
האלמוני ששוחח איתי ועם ידידי, לקח צעד אחורה, גווני פניו השתנו. "אתה רוצה לשמוע ממני לשון הרע ('לשון הרע')? את זה אני לא יכול לספק לך. מבחינתי אפשר לסיים את השיחה כעת". התקיפות שבה נאמרו הדברים, הוכיחה לי עד כמה מבחינתו מדובר בקו אדום בוהק של איסור תורה חמור, ושיש לבלום מיידית את השיחה.
אותו יהודי קיים בעצמו באופן המעשי והמהודר ביותר את דברי עקביא בן מהללאל, שענה לבי"ד שביקשו למנותו לאב בית הדין וחשש להיכשל במחלוקת: "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי, ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום".
תוך מספר שניות התפזרנו כל אחד לדרכו באי נעימות. אבל המחשבות המשיכו ללוות אותי. מעולם לא נכחתי בתגובה כה נחרצת לחשש לשון הרע המתגלגל תוך כדי שיחה. התגובה של אותו יהודי, המחישה עבורי בצורה חדה את חומר העניין והותירה בי זיכרון בלתי נשכח. למעשה, בעקבות אותו מעשה רציתי לברר אצל אותו יהודי מי הוא אותו אלמוני, אבל העדפתי שלא לעשות זאת כדי לא להעלות שוב את התקרית הלא-נעימה.
ביום שישי שעבר, שוב אותו אדם הביט בי מעל דפי העיתון והבנתי שאותו אדם, שאך לפני כמה חודשים העביר אותי שיעור בלתי-נשכח בהקפדה על הלכות לשון הרע, הסתלק במפתיע.
התמונה שלו העבירה בי צמרמורת. זה היה שוב אותו מבט פשוט ותקיף.
מבט שילווה אותי כל חיי. תמונה של יהודי שדי כדי להסתכל בה כדי להיזכר בעוון החמור של לשון הרע על יהודי אחר.
(המבשר פרשת ויחי י"ז בטבת תשפ"א)