"וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (בראשית ל"א, מ')
יש שאלה קשה על דברי הגמרא במסכת יבמות (דף ס"ג עמוד א'), וגיסי מרן הגר"ח קנייבסקי תירץ את הדברים בטוב טעם ודעת, ואפשר ללמוד מכאן יסוד גדול על ההקרבה הנפשית שצריכה להיות בכל בית יהודי.
הגמרא מספרת שם, שרבי יוסי פגש את אליהו הנביא, ושאל אותו: "כתיב 'אעשה לו עזר', במה אישה עוזרתו לאדם? אמר ליה, אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? – לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?!". שאלתו של רבי יוסי התמקדה בהגדרת העזרה שאשתו של אדם מגישה לו, ואליהו הסביר לו זאת על ידי הבאת דוגמא מהחיטים שהאדם מביא הביתה.
חיטים אלו הרי אינן נאכלות כמות שהן; יש כמה שלבים של הכנה עד שהן נכנסות לפיו של אדם. וכמו כן בפשתן, וביתר החפצים הגולמיים. הכנת השלבים הללו, והבאתם של הפריטים הנ"ל למצב שהאדם יוכל להשתמש בהם, היא- היא העזרה שאשתו של אדם נותנת לו.
פרימוס ישן-נושן
ויש לעיין בדברי הגמרא: וכי רבי יוסי לא ידע את דברי המשנה במסכת כתובות (דף נ"ט עמוד ב'), המלמדת על המלאכות שהאישה עושה לבעלה, 'טוחנת ואופה ומכבסת, מבשלת ומניקה את בנה, מצעת לו המיטה, ועושה בצמר', וכו': ואם כן, מה השאלה 'במה אישה עוזרתו לאדם'? הלא הם- הם הדברים שהאישה עוזרת בהם לבעלה!
כשהצגתי את השאלה בפני גיסי מרן הגר"ח, אמר לי "וכי אינך זוכר את המעשה שהיה עם החותנת שלנו?", גיסי התכוון לרבנית אלישיב ע"ה, והסיפור הוא כדלהלן (והובא כבר ב'עלינו לשבח').
העובדה שמו"ח מרן הגרי"ש משכים מידי לילה בשעה 3, ידועה כבר לכל. אבל לא רבים יודעים שחמותי הצדקנית, הרבנית אלישיב ע"ה, עזרתו בקודש של בעלה הגדול, היתה קמה כל לילה יחד עם בעלה, ברן יחד כוכבי שחר, ומכינה לו כוס קפה מהביל. היא היתה עושה זאת בפרימוס הישן נושן שהיה בביתם, ותהליך החימום של המים התבצע בצורה איטית ופשוטה מאוד. לא פעם שאלו בני הבית את האמא הגדולה, מדוע היא אינה קונה 'טרמוס', שבו אפשר לאחסן את המים החמים, ולשומרם בחמימותם עד שעת השימוש, דבר שיחסוך לה את הקימה בשעה כל כך מוקדמת: "הלא כך תוכלי, אמא, טרם עלותך על יצועך, להכין לאבא את המים בטרמוס על השולחן, ולהמשיך לישון עד הבוקר", אמרו.
את דברי תשובתה של הרבנית אלישיב ע"ה, יש להשמיע כיום בפני הדור הצעיר, שלמד לפנק את עצמו בדברי מותרות. "לא אוותר על מלאכת הקודש הזו", השיבה חמותי לבנותיה. "כל כולי חיה מהעובדה הזו, של שימוש תלמיד חכם גדול כמו אבא. זה מחיה אותי ומעניק לי קדושה ושפע של עונג רוחני, כמותו לא אוכל להשיג, אם אכין את המים בטרמוס כפי שהצעתן לי, בנותיי"…
זו גם היתה הסיבה, שהרבנית לא היתה מוכנה למסור את המלאכה הזו לאף אחד אחר, עד זקנה ושיבה המשיכה לשרת את בעלה הגדול בצורה זו, והיתה קמה יחד עימו, יבדל לחיים טובים וארוכים, ומכינה לו את כוס הקפה.
ללמוד מתוך מנוחה ושמחה
אבל היתה בקימה של הרבנית בשעה מוקדמת כל כך, מטרה נוספת, והיא, לעודד את בעלה בלימודו. "הרי אבא רואה שאני מתאמצת לקום בשבילו, ולהכין לו את כוס הקפה, ומזה גופא הוא מתעודד בלימודו, בראותו שגם אשתו מרגישה את עצמה שותפה לענין הלימוד", אמרה תמיד לבנותיה. "ובמילים אחרות", אמר לי מרן הגר"ח קניבסקי, "הוא-הוא פירוש הגמרא במסכת יבמות 'נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו'! בכך שהאישה קמה בשעה מוקדמת, משרתת את בעלה, היא מאירה את עיניו, ומעמידתו על רגליו, דהיינו שהיא מעניקה לו בסיס איתן ומוצק, ומאוששת אותו להמשיך בלימודו מתוך מנוחה ושמחה".
המשנה בכתובות, ביאר גיסי, מפרטת אמנם את המלאכות שאישה מחויבת לעשות לבעלה, אבל הגמרא ביבמות מבארת לנו מהי הדרך הנכונה לאישה, לעורר ולעודד את בעלה ללמוד תורה כשהוא חדור אושר וחדווה, ולהעמידו על רגליו. בכך שהיא מכינה לו את החיטין שהוא מביא מהשדה, ומבצעת לו את כל הדרוש, על מנת שיוכל ללבוש בגדים מהפשתן שהביא, היא מעמידתו על רגליו ומאפשרת לו ללמוד בשמחה.
(מתוך 'ברכי נפשי')