הרב ישראל יעקב פרבר והרב יהודה לייב שטיסל, מח"ס 'המנהג'
המנהג בכל תפוצות ישראל הוא להרבות בשמחה ושחוק בימי הפורים, ויש מקומות שמתאספים ביום הפורים ואחד מן הקהל משמח בדברים במילתא דבדיחותא.
מנהג זה נהוג כבר מתקופת האמוראים, כמו שכתב היעב"ץ בסידורו בענייני פורים (שער יג, ט אות יז) שעניין ריקודין ושאר ענייני שמחה ושחוק שאין בהם חשש עבירה נמצא כבר בגמרא (סנהדרין סד:) וכפירש"י שם. וכן נהגו בדורות הראשונים, כמובא ב"נימוקי יוסף" עמ"ס מגילה (דף ז:) בשם הרמב"ם, שירבה בשחוק ובמילי דבדיחותא שמתוך כך לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
בטעם מנהגם של ישראל כתב הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל בספרו "ליקוטי מאמרים" (אות טז, עמ' עו), לפי שביום זה נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וכדרך שנאמר בתהלים (ב, ד) 'יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו'.
ויש שהביאו את דברי "ספר יצירה" (פ"ד) הכותב: "המליך אות ק' בשחוק ואדר בשנה" כמקור נאמן למנהג ישראל להרבות במיני שחוק בחודש אדר.
אמנם יש לציין כי היו מגדולי ישראל שדעתם לא היתה נוחה דעתם ממנהג זה, והיו נזהרים אף בימי הפורים שלא למלא פיהם שחוק, וכדברי ה"טורי זהב" (סי' תקס סק"ז) שאסור למלאות פיו שחוק אפילו בפורים, וכן הביא האור החיים הק' בספרו "חפץ ה'" (ברכות דף לא).
נהגו לעשות שחוק וליצנות מהמן ואחשוורוש
בספר "צדקת הצדיק" (אות רס) מביא, שהמנהג מימות קדם היה לעשות אותו השחוק וליצנות ממעשה אחשורוש והמן הרשע בדברי בוז וקלון, ומצינו כן מרומז ב"מגן אברהם" וב"פרי מגדים" בהלכות שבת (סי' שו ס"ק כב).
צדיקים פירשו את טעמו של המנהג ע"פ מאמר חז"ל שכל ליצנות אסורה חוץ מליצנותא של עבודה זרה, והליצנות שעושים בעניין המן ושאר הרשעים זו ליצנותא דעבודה זרה ממש (ספר "שבט מיהודה").
וכן מסופר על הרה"ק האהבת ישראל מויז'ניץ זצ"ל שאף שהיה נזהר שלא למלאות פיו שחוק, אולם בשולחנו הטהור ביום הפורים בעת שדרש ה'פורים רב' והיה עושה ליצנות מהמן הרשע, אז שחק בפה מלא באמרו כי כל ליצנותא אסורה חוץ מליצנות מעבודה זרה.
מינוי 'פורים רב' – על מה ולמה?
מנהג ותיק בהרבה קהילות בישראל למנות בחודש אדר ת"ח פיקח ושנון לרב לכהן כ'פורים רב', ויש שהרב המקומי היה מוסר סמכויות מסוימות לרב של פורים, שהיה מבדח את הקהל ביום הפורים באמרות נעימות ובמילתא דבדיחותא.
וכן המנהג גם בישיבות, למנות אחד מבחירי הישיבה היודע לפלפל ולדרוש בחריפות ובבקיאות, ותפקידו לשמח את הבחורים בחידודי דברים להרבות שמחת פורים.
העולם מטעימים את מנהג ה'פורים רב', שהוא כדי להרבות בשמחה ובששון. אולם בעל ה'ויגד יעקב' מפאפא זצ"ל אמר שהמקור למנות פורים רב אינו כמו שהעולם סוברים, אלא הוא מנהג מימים קדמונים שבעת שרב העיר רצה לקיים את ההלכה של 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע', וכיון ששיכור אסור להורות, על כן בירר לו תלמיד חכם אחד וביקש ממנו שלא ישתה יין כל יום הפורים, כדי שיהיה מוכן ומזומן להורות ולהשיב דבר ההלכה לקהל שבאים לשאול.
'פורים רב' בחצרות החסידים
מנהג הפורים רב נשתרש בחצרות החסידים, שהיו ממנים כל שנה פורים רב, כמו שכותב הגאון רבי יחיאל מיכל היבנר זצ"ל שכן המנהג אצל האדמו"רים מסטרעטין ("שו"ת הילולי דרבי" עמ' כא), וכן בספר "ספרן של צדיקים" (מערכת מ אות כט) מובא שהרה"ק רבי ירחמיאל משה מקאז'ניץ זצ"ל היה עושה קלפי וגורל מי יכהן כפורים רב מראש חודש אדר עד יום שני של פסח, וכן הנהיג כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע את מנהג הפורים רב בארץ ישראל.
ומנהגו של הדברי חיים מצאנז זצ"ל היה לעשות פורים רב, וכן היה מקבץ כמה אברכים טובים ת"ח וחסידים שהיו נקראים בשם 'פורים קהל', ודרכם היתה ללכת לבתי אנשים לבקש מהם מעות לצרכי צדקה והיו פוסקים שיתן כך וכך, והיתה להם הסמכות ליטול משכונות עד שישלמו את הצדקות ("דרכי חיים").
שפע של ישועות בכוחו של ה'פורים רב'
מצינו בספרי החסידות בגודל מעלת ה'פורים רב' שכוחו רב בהמשכת ישועות ורפואות לכלל ישראל, כמסופר על בעל ה'עטרת צבי' מזידיטשוב זצ"ל שהיה בוחר ב'פורים רב' וביקש ממנו שיבטל גזירות ועלילות על בני ישראל.
וכן מסופר על הסבא קדישא משפולי זצ"ל, שכאשר היה צריך לפעול אצל השלטונות היה מגייס ביום הפורים יהודים מחופשים וערכו פורים שפיל, ולפעמים היה ממנה אחד מהחבורה למלך והיה חורץ את המשפט כרצון הסבא קדישא, והיו לו בזה סודות גדולים.
מדוע אסור להוריד את הפורים רב מהשולחן
בהרבה מחצרות החסידים, במהלך עריכת השולחן של האדמו"רים משמח ה'פורים רב' באמרותיו וחרוזיו, ובתוך הדברים היה מכניס דברי מוסר לעורר את הקהל בענייני השעה, וכידוע שעל-ידי שמחה וצחוק מתקבלים ומתיישבים הדברים היטב באזני השומעים.
רבוה"ק מבעלזא היו מבקשים את ברכתו של ה'פורים רב' באמירת 'לחיים'. והמנהג בויז'ניץ שהפורים רב מזמר זמירות לפורים בנוסח 'שלום עליכם' ו'כל מקדש' בניגון של שבת, ואומר דברי תורה בדרך בדיחותא.
ומסופר שהרה"ק מראפשיץ זצ"ל אמר פעם שיש להקפיד שלא להפריע לאלו שנוהגים לעלות על השולחן ולבדח את השומעים, כדי לקיים 'אל תפל דבר מכל אשר דיברת'…
להארות והערות ניתן לפנות ל"מכון המנהג": [email protected]