נהגו לעמוד בפסוק האחרון של סיום הספר (זר התורה, שולחן הקריאה ועוד, בשם גדולי האחרונים), ורצוי שהקורא יפסיק קמעא לפני הפסוק האחרון, מפני הרעש שנגרם בגין קימת כל הקהל, וגם שהקהל טרודים לקום ולא ישמעו את קול הקורא.
נהגו להכריז ולומר למסיים לקרות בתורה בסוף כל ספר – מחמשה חומשי תורה – "חזק" (ביאור הגר"א והגהות רעק"א בסי' קל"ט ע"פ הרמ"א שם שהוא ממס' סופרים).
יש שאמרו ג' פעמים "חזק", שהוא בגימטריה משה (חתם סופר ועוד), אולם מנהגנו הוא לומר פעמיים "חזק" ובפעם השלישית "ונתחזק", כלומר "חזק חזק" – לעולה לתורה, "ונתחזק" – גם הציבור, והוא ע"ש הפסוק (ש"ב י – יב): "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו" (ערוך השולחן).
טעם לאמירת "חזק", דסמכוהו על הפסוק בספר יהושע "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ" ואיתא במדרש עה"פ הזה: שכשסיים התורה אמר לו הקב"ה "חזק יהושע ואמץ יהושע" (רמ"א קל"ט, ועיין ב"י סי' קל"ט, ואבודרהם).
כמה טעמים לאמירת "חזק חזק ונתחזק". א) טעם שאומרים בסיום כל חומש חזק חזק ונתחזק הוא כמו בסיום מסכת שאומרים הדרן עלך שיחזור ולא ישכחנה, כך אומרים כאן, חזק שסיימת החומש, ויישר כוחך ושוב תתחיל (שו"ת מהר"מ מינץ סי' פ"ה) ב) מפני שהתורה מתשת כוחו של אדם. ג) לפי המשנה שאומרת שתורה צריכה חיזוק (פרי חדש סימן קל"ט ס"ק "א).
העולה לתורה לא יאמר "חזק" לפני הברכה, משום הפסק בין קריאה לברכה (שולחן הקריאה, קצות השלחן, לוח אר"י, ועיין באורחות רבינו שנהג שהעולה לתורה כן אומר 'חזק' – והטעים הגרח"ק שברכה אחרונה לא הוי הפסק כמו בברכה שלפניה כי אין עובר לעשייתן – אליבא דהילכתא גליון 21)
אם הבעל קורא עולה שביעי אחרון, והרי הוא מכריז 'חזק' אחר הקהל, יש שרצו לומר שגם כאן יאמר, אף שהעולה אינו אומר משום הפסק, מכ"מ כיון שבדיעבד לא חשיב הפסק א"כ אין ראוי לבטל המנהג שהבעל קורא מכריז אחר הקהל "חזק חזק ונתחזק" (קובץ בית אהרן שנה כ"ו אות א'), אולם בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סימן צ"ח) מצדד שהבעל קורא לא יאמר, אלא אחר יחזור בשבילו ויאמר"חזק".
גם אלו שאין נוהגין לעמוד בכל קדיש, בקדיש זה שלאחר קריאה"ת, כיון שנעמדו לאמירת "חזק" ישארו עומדים באמירת ה"חצי קדיש" כדין "קדיש שתפסו בעמידה".
(גיליון 'מאור השבת' ויחי תשע"ד)