* לאיזו מטרה מותר לעשות 'עירוב תחומין'? * האם צריך להחליט על תחוּלת 'עירוב התחומין' לפני כניסת השבת? * אילו ילדים נכללים מאליהם ב'עירוב התחומין' של אמם?
עשיית 'עירוב תחומין' – צורתהּ ומטרתהּ
* בעת הנחת המזון של 'עירוב תחומין' במקומו, יש לברך: "ברוך… אשר קידשנו במצוותיו וציונו על מצות עירוב". וחובה לומר בשעת הנחת המזון, או לאחר מכן: "בזה העירוב יהא מותר לי לילך (למחר) ממקום זה אלפיים אמה לכל רוח". והמעָרב עבור מספר שבתות, יפרט את השבתות שעבורן הוא מערב, וכגון: "לכל שבתות השנה".
* אין מערבים עירוב תחומין באמצעות הנחת מְזון שתי סעודות במְקום העירוב, כי אם לצורך מצוה; ובשעת הצורך, ניתן להקל.
* דוגמאות לצורך מצוה, שמותר לעשות עירוב תחומין עבורו: א. השתתפות בברית מילה, או בסעודת מצוה, כגון, סעודת שבע ברכות. ב. שמיעת שיעור תורה, או תפילה במנין.
זמן עשיית 'עירוב תחומין'
* חכמינו ז"ל אסרו לעשות 'עירוב תחומין' בזמן 'בין השמשות'. ובדיעבד, אם עירב בזמן בין השמשות – לדעת השולחן ערוך, העירוב חל; ולדעת רוב הפוסקים, העירוב אינו חל.
* אם המזון של עירוב תחומין הונח במקומו ביום, אך נאכל בזמן בין השמשות – לדעת השולחן ערוך העירוב חל; ויש מהראשונים שסוברים שאינו חל.
* מי שטרם החליט אם הוא חפֵץ בעירוב תחומין, רשאי לעשות את העירוב, ולהחליט בשבת עצמה אם הוא חפץ בו; ובשעה שהחליט כי הוא חפץ בו, והעירוב חל למפרע מכניסת השבת. אך במקרה כזה, אינו רשאי לברך על עשיית העירוב.
* שני ימים טובים של גלויות, או שבת ויום טוב רצופים – יש לעשות עירוב תחומין בנפרד עבור כל אחד מהם. ולפיכך, אם מערב באמצעות שהייה במְקום העירוב בזמן 'בין השמשות', צריך שישהה שם בין בכניסת היום הראשון, ובין בכניסת היום השני. ואם מערב באמצעות הנחת מְזון שתי סעודות במְקום העירוב – יכול להניח בעֶרב היום הראשון את אותו המזון עבור שני הימים. וכשלא עשה עירוב תחומין בערב היום הראשון עבור היום השני – יכול לערב עבור היום השני באותה צורה שבה עירב עבור היום הראשון.
'עירוב תחומין' עבור אחרים
* יכול אדם לעשות 'עירוב תחומין' עבור אחֵרים, בתנאים הבאים: א. שכמוּת המזון תכיל מְזון שתי סעודות עבור כל אחד מאלו שעבורם עושה את העירוב. ב. שיזַכה להם את המזון על ידי אדם אחֵר. ג. שיפרט לאחר הנחת העירוב עבור מי מניחו. ד. שיודיע להם לפני כניסת השבת.
* העושה עירוב תחומין עבור אשתו וילדיו, אינו צריך להודיעם על כך לפני כניסת השבת, כי מסתבר שיסכימו למעשי הבעל והאב, כך שבכניסת השבת כבר ידוע לנו כמעט בוודאות כי הם מסכימים לעירוב.
* אשה שעירבה עירוב תחומין, או שעירבו עבורהּ – כל ילדיה שמתחת לגיל שש, נכללים מאליהם בעירוב זה, כיון שהם נטפלים לאמם ונחשבים כביכול כחלק מגופה לעניָן זה.
* ילד מעל לגיל שש, דהיינו מתחילת השנה השביעית לחייו – אינו נכלל בעירוב תחומין שמערבת אמו לעצמה, אלא יש צורך לערב עבורו בנפרד. ואביו יכול לערב עבורו אף עבורו בעל כרחו.