זו הייתה תעלומה של ממש, כמעט שינוי סדרי בראשית בארץ מרוקו הגדולה, אף אחד מאנשי מרוקו לא ידע איך להסביר את השינוי הזה, אנחנו חוזרים אחורה שלש מאות שנה בדיוק, אל סיפור מופלא שמספר רבינו האור החיים הקדוש בעצמו בספרו 'פרי תואר', שימו לב למציאות הברורה שהשתנתה לפתע מול עיניהם הנדהמות של אנשי מרוקו שלא ידעו כי בעיר סאלי שוכן לו קדוש ישראל רבינו חיים בן עטר שרק בגללו ובכוחו אירע הנס הנפלא, מתברר כי במשך שנים רבות וארוכות הייתה מרוקו ארץ מוכה בארבה.
מדי שנתיים או שלש שנים היו פושטים על מרוקו נחילי ארבה עצומים ואוכלים את כל השדות של מרוקו, אנשי מרוקו כבר היו רגילים לזה, הנה הבחינו המרוקאים שהארבה הפסיק להגיע, שנה ועוד שנה וכך הלאה. עשרים שנה חלפו ונחילי ארבה לא מגיעים למרוקו. אף אחד לא ידע מה הסוד. מה קרה לארבה שהפסיק להגיע? ואז מגיע רבינו האור החיים הקדוש ומגלה מסוד ה' ליראיו את הסיבה השמיימית שהארבה הפסיק להגיע, וכאן אנחנו צריכים להכיר את שולחן האכילה של יהודי מרוקו, כפי שניתן לשער, בכל פעם שהארבה הגיע ואכל את כל השדות של מרוקו היו בני המקום חייבים למצוא תחליפים לרעב שפקד אותם, אחד מהתחליפים היה לא פחות מאשר הארבה עצמו.
היו נוהגים לתפוס את החגבים המעופפים ואוכלים. בעיני רבינו האור החיים הקדוש הדבר לא מצא חן, וכשהגיעה הבצורת של שנת תפ"א, ורבינו האור החיים הקדוש ראה את הקהל נוהג היתר באכילת הארבה, ירד לרבינו לעומקו של עניין ובירר שהלכתית אסור לאכול את החגבים הללו, וכי האוכל אותם כאוכל שקצים ורמשים. רבינו האור החיים הקדוש הרעיש הרבה על האיסור הזה והאיסור שלו התקבל על בני סאלי עירו, ובפרט על יראי ה' שבהם.
פעם אחת היה דבר נפלא:
היה אדם אחד שהמשיך לאכול מאותם חגבים, והראו לו בחלום שהוא היה אוכל שקצים ורמשים. מגיע רבינו האור החיים הקדוש ובספרו פרי תואר הוא מספר שמהרגע שהוא פרסם את האיסור והחכמים הצטרפו לאיסורו שוב לא הגיע ארבה למרוקו. וזה לשונו של רבינו, הטו אזנכם לדברים הנפלאים:
'וגדול הנס האחרון שעשה ה', שתמיד דבר רגיל היה לבוא מין זה לשנים או לשלושה שנים ולא אחר טפי מארבעה. ובשעה שפרסמתי איסורם וחכמי העיר הטו אזנם ואסרום, מאותה שנה לא נראו עוד במערב למעלה מעשרים שנה", לימים חזר רבינו וכתב את הדברים גם בפירושו הגדול על התורה, בפרשת שמיני, "והנה מיום שנשמעו דברי במערב ופירשו מהם הרבים לא נגע ה' עוד במכה זו ולא נראו זה יותר מי"ב שנה, כי תורה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות".
האמת היא שרבינו האור החיים הקדוש לא הסביר את הקשר בין הדברים: מה הקשר בין האיסור של האכילה לבין כך שהארבה לא הגיע יותר למרוקו? הוא רק מציין שהמצוות והמעשים טובים הם כתריס בפני הפורענות, אבל רבינו התפארת שלמה, בענייני חנוכה, מגלה לנו את עומק הסוד, כשמתוך כך הוא מסביר לנו הלכה חשובה בהלכות חנוכה. אומר התפארת שלמה: הארבה זו מכה, זה מגיע מכוחות הרע והטומאה, מדוע באמת הגיע מכת ארבה למרוקו? בגלל כוחות הרע, מי נותן לרע את הכוח שלו? העבירות שבני ישראל עושים!
אומר התפארת שלמה: כשבני ישראל אכלו את הארבה ונהנו מזה, זה עצמו נתן את הכוח לרע להזיק להם ולהביא עליהם את המכה הזו, ברגע שהם הפסיקו לאכול מזה – ירד הכוח של הרע ולכן הארבה כבר לא היה לו כוח לבוא ולהזיק. אומר התפארת שלמה:
בחנוכה אנו יודעים שהנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד! למה באמת אסור להשתמש בנרות? אומר התפארת שלמה: כי אם נשתמש בהן לצרכים גשמיים, לענייני עולם הזה – כוחות הרע והטומאה יוכלו לשאוב מזה כוחות, לכן אנחנו פורשים מהשתמשות בזה – וכך זה נשאר בתוך הקדושה.
ויש בזה מסר חשוב עבורנו:
עלינו להרבות בתורה ובמצוות ולפרוש מהעבירות – רק כך לא ניתן כוח ביד כוחות הרע ורק כך נזכה לכל הטובות והברכות.