רבים מידידיי בארץ ובתפוצות ביקשו סיוע להבין את המצב הקשה שאנו חווים כעת עם נגיף הקורונה, אשר עד לרגע זה לא נמצאה לו תרופה, והוא הולך ומתפשט על פני העולם כולו, רח״ל. העולם המוכר לנו מתמוטט. הכלכלה העולמית, שוק המניות ואינספור עסקים ועובדים בכל מגזר נפגעו קשה. היציבות בכל הקשור לעושר העולמי, וליכולת להתפרנס התערערה בצורה מדאיגה.
עם התפשטות הנגיף, כל מרכזי הבילוי והקניות שהיו פתוחים לציבור יום ולילה וגם בשבת קודש בעוה״ר, מושבתים כעת לחלוטין. טיסות מקומיות ומעבר לים, שהפכו להיות כה נפוצות בתקופתנו, אינן אפשריות עוד. דור שבו רמת המוסריות המסורתית הפכה לשריד של פעם מתמודד כעת עם "הרחקות חברתיות" מכוח חוקי הבריאות. ופעמים שיש צורך לעקוב אחר מקום הימצאות בני אדם מסוימים ע״י הרשויות, כדי למנוע התפשטות המחלה, תוך פגיעה בפרטיות ובחופש התנועה של בני אדם אלו.
הורגלנו לבטוח במומחיות הרופאים וברפואות המצויות בזמנינו, ובצדק, שהרי על ידם הצליחו להאריך חיי האדם מעל ומעבר לממוצע תוחלת החיים בתקופות עברו. בידי הרפואה מצויים כיום גם מגוון של בדיקות חדשניות כמו צילומי רנטגן, סריקות מגנטיות ואולטרה סאונד, שהפכו את המערכות הפנימיות בגוף האדם לספר פתוח. ברם, עם הגעתו של הנגיף החדש ה׳קורונה׳, ביטל הקב״ה כל אפשרויות ההצלה. אין די בתי חולים, ואין די מיטות אשפוז לחולים החדשים, אין חיסון או תרופה ידועים עבור הווירוס, ובני אדם בכל רחבי העולם נופלים חולים – באופן טרגי, ורבים מהם מתים. גם האנשים החסונים ביותר מבחינת בריאותם אינם מוגנים מן הנגיף ועומדים תחת אימה גדולה ממחלה ומן הגרוע יותר. וכמובן שגם המנהיגים הגדולים בעולם, אנשי הצבא ושועי עולם אין להם מפלט מן הסכנה.
והשאלה הנפוצה היא: מה זה עשה ד׳ לנו? מה נדרש מאתנו בימים טרופים אלו?
לא נביאים אנו ולא בני נביאים, ואין אתנו מי שידע להבין ולהשכיל את עומק מחשבתו יתברך בהנהגתו עלינו בתקופה קשה זו, ואולם עם זאת, יכולים אנו להשיג מעט הבנה מעשית חשובה, מתוך כמה מאמרי חכמינו ז״ל, כיצד להגיב לנסיבות הנוכחיות, ולהשתמש בהבנות אלו גם כקרש קפיצה לצמיחה רוחנית.
האימפריה הגדולה בעולם
הנה מצרים בה נשתעבדו בני ישראל, הייתה המעצמה והאימפריה הגדולה והעשירה ביותר בעולם באותה תקופה, עד שבא הקב״ה והפכה על פיה, להודיע לכל באי עולם שהוא לבדו בורא, משגיח ושליט על העולם.
עד אז היה למצרים את כל הנדרש להבטחת שלומם וביטחונם: מלך חזק, צבא אדיר, עושר גדול וחכמים יועצים עם הידע המתקדם ביותר באותה תקופה. גם העבדות במצרים הייתה חזקה מאד כמבואר בזוהר (בא, לז) שהמצרים עשו קשר של כישוף לבני ישראל עבדיהם, כך שעל פי חוקי הטבע לא יכלו לצאת מעבדותם לעולם. כל פתחי מצרים היו נעולים גם כן על ידי כוח הכישוף אשר שלט שם, ואף עבד לא היה יכול לברוח משם. המצרים האמינו בכוחם של כל מיני אלילים, ובכללם המלך פרעה ונהר הנילוס מקור חיותם.
ואכן, מצרים הייתה גם מקום הטומאה השפל ביותר בעולם, כפי שהתורה מעידה עליה וקוראת לה ׳ערות הארץ׳. ואולם בתור אומה הייתה נחשבת באותם הזמנים לאומה החזקה ביותר בין כל אומות העולם, עד שכל בני האדם בתקופה ההיא היו בטוחים שלא תהיה כל אפשרות לשום כוח בעולם להתגבר עליה.
אך תאוריה זו החזיקה מעמד עד שבורא העולם שלח אליהם את עשר המכות והכל התמוטט, המלך, הצבא, האלילים, וכל העושר הגדול שהיה שם. גם החרטומים לא יכלו להתגבר על המכות שהחריבו כליל את כל הארץ. הם עמדו מהצד וראו כיצד כוחות הטבע, שעליהם סמכו, השתוללו כל כך עד שגם הם הוכרחו להסיק ש׳אצבע אלוקים היא׳. וגם פרעה בטח בעניינים שאותם ראה כמקור כוחו, היינו חיילותיו, הונו, כוח הכישוף שהיה נפוץ ביותר בארץ מצרים ואליליו. ואולם המכות השאירו אותו ערום מכל.
דבר דומה מאד קורה גם לכל העולם בימים אלו, כאשר כל תענוגות העולם שבהם נהנים בני האדם, וכל המוסדות האיתנים שבני האדם סומכים עליהם אובדים מן העולם בזה אחר זה.
מה המשמעות של כל זה עבורנו?
לענ״ד, יש כאן מסר ברור מאד לתקופה בה אנו חיים. לאורך חיינו אנו מתמודדים עם הסתירה הגדולה והמתמדת בין חומריות לרוחניות. אנו חיים בחברה חומרית ביותר, ובגין כך לעתים קרובות אין אנו מנצלים את כוח הבחירה באופן הראוי. ותופעה טרגית בהיקף המתרחש כעת לעינינו, המביא לירידה תלולה בהזדמנויות להנאות גשמיות, בוודאי אינה מתרחשת לחינם. עלינו להעריך מחדש את סדרי העדיפויות שלנו, ואת ההשקפה שלנו על סיבת מציאותנו וקיומנו בעולם הזה, ולהבין מה מצפה מאתנו הקב״ה בעת הזאת.
חז״ל (אבות ה, ח־ט) לימדונו שלכל הצרות בעולם יש שורש רוחני, "שבעה מיני פרעניות באין לעולם על שבעה גופי עברה. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין, רעב של בצרת באה, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר, רעב
של מהומה ושל בצורת באה. ושלא לטול את החלה, רעב של כליה באה. דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פרות שביעית. חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה. חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא, ועל חלול השם. גלות באה לעולם על עובדי עבודה זרה, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל השמטת הארץ", ע״כ. חטאים אלו ותוצאותיהם קשורים "למזון, והמסר ברור: אם אנו רוצים שיהיה לנו מספיק אוכל אנו צריכים להקפיד על קיום המצוות הקשורות לאוכל. הרי שפורעניות, מהומות וייסורים באים לעולם מפני עוונות ישראל.
׳קרב׳ בין הגוף לנשמה
כידוע, האדם מורכב מגוף ונשמה, ובכוח שניהם יחד עובד האדם את בוראו בעוה״ז. יסוד זה נרמז בחלום יעקב אבינו שראה: ׳סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה׳. הגוף הוא רגלי הסולם המוצבים ארצה, ואילו הנשמה – היא ראש הסולם המגיע השמימה, ויחדיו פועלים בתורה ובמצוות לקיימם למטה, ונמתקים הדינים למעלה.
בוודאי שעלינו לשמור על בריאות הגוף וצריך להתפלל על כך, אבל הקירבה לבורא יתברך תלויה בנשמה. והנה אין סוף למה שיכולים אנו לעשות כדי לעדן ולשכלל נשמתנו. כל מצווה שאנו מקיימים יוצרת קשר מיוחד לד׳ יתברך, באופן שאין שום מצווה אחרת יכולה. ישנן תרי״ג דרכים להתחבר לד׳. ולימוד התורה בפרט, הוא המקור וכוח חיות כל המצוות, ומהווה קשר בין הקב״ה לעם ישראל שאין כמותו, וכלשון המפורסמת בשם הזוהר ׳קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הוא׳.
ואמרו בסוכה ׳יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום׳, והיצר הוא גם מקור כל הרע בעולם, ובמשך קרוב לששת אלפים שנה הוא נאמן לתפקידו ואין לו מנוח. הוא עמל ויגע יום יום להחטיא את האדם. מדובר ביריב מרושע, ועל פי רוב נראה שהוא בהחלט מנצח בקרב. הוא חותר אחר חולשותיו של האדם, מושך את עיני האדם להדר אחר עניינים שב׳חומר׳ ומעצים כל שטות כאילו היא ערך עליון. ומאידך, את העניינים הרוחניים שהם בעלי ערך אמיתי, הוא מטריף בפנינו עד שאין לנו זמן וכוח להתבוננות בהם. ואולם, עם כל זה, כשנתגבר להילחם נגדו בסייעתא דשמיא, ננצח.
והנה האר״י ז״ל וה״אור החיים" ביארו הפסוק ׳כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ד׳ אלקיך בידיך ושבית שביו׳, בדרך דרוש, שהמלחמה שמדובר עליה היא מלחמת היצר, וכשיוצא אדם במלחמה כנגד יצרו הוא זוכה שייתן ד׳ את האויב בידו. והוא שאמרו חז״ל ׳לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע׳.
ומה היא באמת העצה להתגבר על היצר ולהשיב את העולם אל תיקונו והנהגתו הראויה כפי שבראו הבורא יתברך מתחילה?
על ידי שיכיר האדם את מהותו האמתית ואת התכלית שלשמה הגיע לעולם. והמהות האמיתית היא הנשמה, העטופה בלבוש הגוף הנמצא אך ורק במקום השני בחשיבות לעומת הנשמה. הגוף הינו ככלי המשמש את הנשמה כדי להביא רוחניות אל תוך העולם הזה באמצעות לימוד התורה וקיום המצוות הנעשים בסיוע הגוף. המצב שאנו חווים כעת מורה באופן חד־משמעי על אמיתות הדברים.
׳בדידות׳ עם התורה
נתמקד בעניינים המוצאים חן בעיני הבורא יתברך, שאין כהם צד שלילי, כי הם מצוות עשה שאנו מצווים לקיימם, ונזכיר מהם כמה, שהם יסודות לכולם.
תורה ומצוות, תפילה, מידות טובות וגמילות חסדים. כל העניינים הללו שמהותם חיים רוחניים, תקפים בכל זמן ובכל מקום, גם כאשר אנחנו מוכרחים להסתגר בבתינו. הלוא ׳משחרב ביהמ״ק אין להקב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה בלבד׳. והדברים אמורים גם כלפי עולם שיש בו סיכון גדול להיפגע בנגיף הקורונה. אין דבר המונע אותנו כיום מלהתפלל, מלעסוק בתורה, משמירת המצוות ומחינוך הבנים בתוך מסגרת הבית.
לא נטל הבורא עולמנו הרוחני מאתנו, ח״ו. אלא, באהבתו אותנו, נטל מאתנו רק המלכודות הגשמיות בלבד. והרי אפשר לקחת הגמרא, הסידור, הטלית והתפילין אתנו גם למקום המבודד. והשכינה שוכנת לא רק במקום של ציבור העוסקים בתורה או מתפללים, אלא ׳אפילו אחד היושב ועוסק בתורה לבדו השכינה שרויה עמו׳, וגם תפילת היחיד תתקבל בהיותו אנוס מלהתפלל בציבור.
להלכה ולמעשה, המצב בו אנו נמצאים מציע לנו מספר עניינים עליהם נוכל לעבוד כדי לשפר את מעשינו.
בין אדם לחברו. אחד הדברים הנחוצים לחיזוק הוא בענייני בין אדם לחברו, פירוד הלבבות, שנאת חינם וחוסר האחדות בולט מאד בזמנינו. ישנם רבים המעדיפים להימנע מלשוחח עם אנשים מסוימים מכל סיבה שהיא, למרות היותם חלק מעם ד׳. וכעת מראה לנו הקב״ה שכאשר אנו לקויים בענייני בין אדם לחברו, מידה כנגד מידה, הוא יוצר מצב שבו אנחנו מוכרחים להיפרד אחד מהשני בעל כורחנו, ועל כל פנים ניתנת לנו ההזדמנות להגביר אהבה, אחווה, שלום ורעות עם בני הבית, שמשם יתפשטו רגשי אהבה ושלום לכל ישראל.
שלום בית וחינוך. עצם ההכרח להישאר בבית הוא הזדמנות נפלאה ונחוצה לעבוד על שני עניינים החסרים אצלנו: שלום בית אמתי וחינוך הבנים והבנות, שבכללו חיזוק הקשר עם הילדים על ידי שיחה ועידוד. צדקה וחסד. עניין חשוב הוא תיקון ההתייחסות לענייני הממון. הכלכלה בעולם ספגה מכה קשה. קיבלתי שיחות רבות מאנשים שרואים עושרם ונכסיהם צונחים בערכם והם אובדי עצות. אנשים רבים רואים בכספם חבל הצלה, והם לעולם לא היו חולמים לשחרר מכספם ולתת לאחרים. הם הקדישו כל זמנם ומרצם להרוויח מיליונים, ולפתע רואים שכספם אינו בטוח וגם אינו מועיל להם מאומה, כאבן שאין לה הופכים, בבחינת מרבה נכסים מרבה דאגה. הגיע הזמן להכיר בעובדה שהדברים היחידים שבהם כדאי להשקיע ממון ועליהם אפשר לסמוך לנצח נצחים, הם עשיית צדקה וחסד ולתמוך בלומדי תורה. השקעות אלו לעולם לא יאבדו ערכם, והם ערבות לנו בעת צרה.
ברצוני להוסיף ולהציע בסיכום העניין, שפריצת מגיפת הקורונה באה להבליט ההבדל בין ישראל לעמים. לנו יש תורה
ומצוות וקשר אישי עם בורא העולם אשר שכינתו בינינו בכל מקום שנהיה. לעולם החיצוני יש חרדה ובהלה מהנגיף החדש התוקף על כל צעד ושעל: ׳הקורונה׳ – ׳כתר׳ בלשון לעז, אך לנו, עם ישראל, ׳כתר׳ אחר משלנו – התפילין שאנו מניחים בראשנו ובזרוענו יום יום. התפילין של יד מונחים כנגד הלב לשעבד תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך, והתפילין של ראש כנגד המוח, שהנשמה שבמוח עם שאר החושים והכוחות כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך. הידיים והראש גם מבטאים את הכוח הפיזי באדם וכישוריו השכליים, ואם יהיו כולם מכוונים לתורה ומצוות, נוכל לקדש גופנו כאשר נשתמש בו ככלי לעבודת ד׳.
לעולם שמסביב קשה מאד להסתדר בלי כל העיסוקים והבילויים שהיו רגילים בהם עד עתה, עד שרבים איבדו טעם בחיים, אבל אנו המניחים על גופנו את "כתר המלך" מתעסקים בעניינים יותר מרוממים. אצלנו ענייני הרוח גוברים על החומר ומרוממים אותו, עד שגם החומר מתקדש ונהפך לרוח. זו היא עבודת הבורא במדרגה העליונה ביותר.
רגיל אני לומר שיכולים אנו לנצל את כוח הבחירה באחד משני אופנים. בכוחנו לבחור לחיות את חיינו בדומה לחתול הרץ ממקום למקום לתפוס שאריות אוכל למחייתו, ובכוחנו לבחור לחיות כבני אדם, בחיים של תורה ומצוות. בימים טרופים אלו, בסייעתא דשמיא, ננצל את כוח הבחירה שבתוכנו לבחור באור על פני החושך, ולזכות לישועת ד׳ במהרה.
נכתב על ידי ראש הישיבה שליט״א, לבקשת ידידי הישיבה בארץ ובעולם.
(יתד נאמן)