סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: "יום אחד הקדמתי להגיע לישיבה בכשעה ורבע. עד כדי כך להקדים לישיבה לא יוצא לי כלל וכלל. והנה בהגיעי לישיבה ראיתי דמות מוכרת מאוד, ונזכרתי כי מהאדם הזה עלי לבקש סליחה ומחילה… סיבת הסליחה והמחילה שעלי לבקש, משיבה אותנו שישים שנה לאחור…
"כשהיינו ילדים קטנים, לקראת חג הפורים היינו מכינים נפצים מגופרית, אותה היינו ממלאים בברזל חלול ומטיחים אותה ארצה בחוזקה, ומזה היה יוצא קול רעש גדול שהיה משמח את ליבות הילדים, ובפרט בשעה שהבעל קורא אמר את המילה 'המן', ותהום כל הארץ… את הברזל החלול היינו קונים בכמה גרושים מילדים שידעו כיצד להכין את הברזל הנ"ל.
"שנים רבות אחרי שבגרנו קיננה בי המחשבה שמא שכחתי לשלם לאותו ילד את הכמה גרוש… והנה עתה כשהגעתי לישיבה מוקדם ובפני עומד אותו ילד בתוספת של שישים שנה… ניגשתי וביקשתי ממנו שיסלח וימחל לי אם אכן לא שילמתי… בתגובה אמר שכבר בקשתי ממנו סליחה ומחילה לפני ארבעים שנה והוא מחל לי!!!
"הודיתי לו ושאלתיו לשם מה הגיע לישיבה ומה מבוקשו. החבר השיב כי חשקה נפשו בלימוד תורת הסוד, וכי רוצה הוא להתקבל לישיבה. ניגשתי איתו לר"מ האחראי וביקשתי שיסדר לו חברותא וכיתה מתאימה עבורו. הוא שמח שמחה גדולה, מכיוון שבדרך כלל הליך הקבלה כרוך בבירורים אודות האיש הניצב בפנינו, ולא סתם מקבלים כל אדם טרם תהייה על קנקנו, אך כאן מאחר ואני מכירו אישית ואת טבעו, מיד אישרתי את קבלתו לישיבה. נמצא שעצם זה שהקדמתי לישיבה היה כדי לקבלו לישיבה ללא שיעבור טורח מיותר.
"למחרת סיפרתי בשיעורי השבועי את הסיפור, כדי לקיים את המצוה של 'שיחו בכל נפלאותיו', אך תוך כדי סיפור הדברים נזכרתי במעשה שאירע עם אבי מורי בעל 'מעדני השולחן' זצ"ל, עת ליוויתי אותו ובדרך פגש בחבר ילדות וביקש לשוחח עמו. אני מצידי התרחקתי מעט כדי לתת להם פרטיות, אך מתשובתו של החבר הבנתי במה מדובר. החבר השיב לדברי אבי מורי: 'כבר מחלתי לך בלב שלם לפני 67 שנים!!! מדוע אתה שוב ושוב מתנצל על זה?!'…
"או אז ראיתי עד כמה מעשה אבות סימן לבנים, ואותה התנהגות של האבא מושרשת בילדיו אחריו, כפי שחינך אותנו שלא נלך לישון עד שנמחל אחד לשני גם כאשר היינו ילדים קטנים, ואני בעצמי גם חינכתי כך את ילדיי, ובאחד הלילות בשעה מאוחרת שמעתי מחדר הילדים את בני האחד מתחנן לשני באומרו לו: 'בבקשה, תגיד לי שאתה מוחל לי, כי לא אוכל להירדם לפני שתמחל לי!!!'
"ובפרט בעומדנו בימי הרחמים והסליחות, עד כמה חשוב שכל אחד ימחל לשני, ואפילו אם זה לא במחילה בלב שלם. חשוב מאוד שהציבור ידעו, שברגע שאומרים 'מחול' בפה, אפילו שזה לא מהלב, תיכף זה מסיר דיני שמים מהאדם השני. ולא אחת מדובר בילד שלך שפגע בך או בקרוב אחר שאנו לא רוצים שמידת הדין תהא מתוחה עליהם – כמה חשוב להגיד בפה 'מחול לך' ובזה להסיר את הדין מלמעלה, ומידה נגד מידה יוסרו הדינים מהאדם המוחל ויזכה לישועתו!!!"
(טיב הקהילה וילך תשע"ט)