"ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' ויחן את פני העיר" (לג יח).
איתא בגמרא (שבת לג:): "ויבוא יעקב שלם – אמר רב מלמד שחזר שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו, ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להם". יעקב אבינו עליו השלום ראה אל נכון כאות תודה להשי"ת, על שובו בשלום, להתקין מטבעות כסף לתושבי העיר שכם עבור פרנסתם ומסחרם.
ופליאה דעת ממנו: וכי עד שבא יעקב לא היו להם מטבעות כסף, והלא אמרו (ב"ק צז:) "איזהו מטבע של אברהם אבינו, זקן וזקנה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר", הרי בהדיא שכבר בימי אברהם היו מטבעות, וא"כ מה תיקן וחידש כאן יעקב? ודחוק לומר שרק בעירו של אברהם – בין בית אל ובין העי – היו מטבעות, אך לא בשאר המקומות ובתוכם שכם הסמוכה. מה גם ששכם הייתה עיר גדולה בימים ההם, ואם בשאר המקומות היו מטבעות הלא עאכו"כ שבשכם היו (ועיי"ש במהרש"א).
ודבר פלא מתרץ ה'נודע ביהודה' (אהבת ציון דרוש חמישי ד"ה עוי"ל מטבע. והובא בתוספת ביאור בבן איש חי בבן יהוידע שבת שם), שלעולם וודאי היו להם מטבעות עובר לסוחר עוד מקדמת דנא, אלא שעד אז היו המטבעות מרובעין ובשלל מיני צורות, ובא יעקב ותיקן שיהיו המטבעות עגולים, ומאז עד היום יש לנו מטבעות עגולים.
אך אכתי צ"ב: וכי מאימתי נתפס הגשמי אצל יעקב אבינו, שיהא קלסתר צורה של מטבעות גשמיים קרויה אצלו 'תיקון'? בשלמא לו תקן להם הנהגה או מנהג טוב, ניחא, אבל מטבע עגולה ועלובה מה תיקון יש בה, איזה מין תיקון הוא?
אלא ממשיך ה'נודע ביהודה' ומבאר, שבוודאי כוונת יעקב בתיקון זה היה לפנימיות שבדבר, ולא לקנקן – לצורתו החיצונית של המטבע, אלא במה שיש בו. והיינו שעל ידי התקנת צורתו העגולה של המטבע כגלגל, החדיר בכך יעקב אבינו בקרבם את מה שלימדונו חז"ל (שבת קנ"א:) שממון הוא 'גלגל החוזר בעולם', ובזאת שיהיו המטבעות כגלגל, יזכרו שוב ושוב לבל יתהלל העשיר בעושרו בעת שגלגלו למעלה כי יידע כי כגלגל הוא הממון בעולם, ובכך ישימו אל לבם את מה שאמרו חז"ל (במדבר רבה כז ז): למה נקרא שמם 'זוזין' שזזים מזה ונתונים לזה, ומה יתגאה בעושר עובר וחולף, הרי אם לא יתנהג במעותיו כראוי – יהיו המה כעורבא פרח 'שפרח יפרח הממון מזה לזה', ולא יסמכו על כספם וזהבם, אלא ישימו ביטחונם במי שהכסף והזהב שלו.
ומוסיף ה'בן איש חי' (שם) שבעינינו ראינו כמה עשירי עם שירדו מנכסיהם, וכל זה כי מתחילה היה קניינם שלא ביושר, כדכתיב (ירמיהו יז יא) "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו". והוא זה התיקון הגדול והכרת הטוב שעשה להם יעקב, שישכילו ויבינו כי העושר גלגל הוא, ובכך לא יערימו ולא יעשקו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ובהכי יחזקו ממונם בידם.
גלגל הכסף
קהיר, מצרים העתיקה.
וואלף העשיר החזיק תחת ידו נכסים רבים, עבדים ושפחות צאן ובקר, סוסים וחמורים לרוב, אך כגודל עשירותו כך גודל קמצנותו, קמצנות מושחתת שהעבירה אותו על דעתו, עד שהפכתו לאיש רע מעללים במידותיו ובהליכותיו. עד כדי כך, שמלבד מה שקמץ ידיו לתת מטבע לצדקה, לא זו אף זו, אלא היטב הזהיר לביתו ולמשרתיו, לבל יפתחו את ביתו בפני רעבים גם צמאים ולא לחוננם לחם או מים. ואכן עניי העיר רגילים היו לפסוח על ביתו, בידיעה ברורה כי מלבד ביזיונות לא יקבלו הימנו מאומה.
ויהי היום, והנה וואלף יושב על סיר הבשר לשבור את רעבונו העז, מאז סעודתו הקודמת שהייתה אך לפני שעות אחדות, ולפתע דפיקות נשמעות על פתח ביתו. כשפתח ראה עני שאינו מבני העיר שההין לנקוש על דלתו ולבקש על נפשו 'זה לי ימים אחדים טרם בא לפי אוכל, אנא שבענו בטובך מפת לחמך'. חמת וואלף בערה בו וצעק לעברו: "ראו נא את הקבצנים הללו, אפילו לתת לי לאכול במנוחה אינם נותנים!". הלה שנפשו יצאה בדברו וכמעט והתעלף, המשיך להתחנן על פרוסת לחם, ומשלא זז דחפו העשיר מפתח ביתו וטרק הדלת בעדו.
אשתו הצדקנית, בראותה כזאת לא יכלה להתאפק, ומרוב רחמה וצערה ברחה מביתה עד שקיבלה הימנו גט פיטורין.
שנים לאחמ"כ, הרובע היהודי באיסטנבול בירת טורקיה.
הנגיד העשיר ר' חיים נטל את ידיו לסעודה, לאכול מפריה ולשבוע מטובה, והנה מתדפק על דלתו עני המתחנן לפרוסת לחם דלה להחיות נפש. בחמימות יתירה השיב לו ר' חיים: "פרוסת לחם לא תקבל ממני… כי אם את כל ארוחתי מהחל ועד כלה, כסעודת שלמה בשעתו – הרי היא לפניך, טול ידיך ואכלת ושבעת וברכת". וכך הווה… אכל העני, שבע ודשן, ומשקם לצאת צירף לו ר' חיים גם מתנת יד הגונה, לקול תרועות תודה וברכה של ההלך העני.
ויהי אך התרחק העני מביתו, פרץ ר' חיים העשיר בבכי רב, והנה שומע הוא כי גם אשתו נוות ביתו מורידה דמעות כמים, ויבכו שניהם יחדיו זה עומד בקרן זווית זו ובוכה, וזו עומדת בקרן זווית זו ובוכה.
כשנשאלה האשה ע"י בעלה לפשר בכייתה, ענתה: "ואיך לא אבכה בראותי הלך עני זה, מיד הכרתיו שהוא היה בעלי הראשון, שהגיע לשפל המדרגה להיותו נצרך לבריות, כעונש על התנהגותו המחפירה… אבל למה אתה בוכה?", התריסה אשתו לעברו, "לבכייה שלך מה זו עושה?", ענה לה מיניה וביה: "ואיך לא אבכה? גם אני תיכף בראותי אותו הכרתיו, ונזכרתי בעת שעמדתי על מפתן דלת ביתו בעודי עני ואביון, והוא דחפני דחיפה נמרצת וטרק דלתו בפני, והנה עתה הגלגל חזר, לבי יצא ברחמנות עליו". (מקורות: הר"ר אברהם מייזליש ז"ל, הר"ר נפתלי קרויס ז"ל).
הוא זה אשר דברנו לאמר 'כגלגל החוזר בעולם'.
ואשר על כן היה רבי חייא מזהיר את אשתו (שבת קנ"א:), שכאשר יבוא עני לבקש לחם יתנו לו מיד, ונימק הזהרתו שלכשיתעשרו בני עניים אלו – יתנו גם הם לבנינו לחם לאכול, וכדכתיב (דברים טו ח): "כי בגלל הדבר הזה", ותנא דבי רבי ישמעאל "כגלגל שחוזר בעולם" [בגלל לשון גלגל]. וכן דרשו חז"ל (שמות רבה לא יד) עה"פ (שמות כב כד): "את העני עמך"- למה דומה העולם הזה לגלגל שבגינה, וכו' לא כל מי שהוא עשיר היום הוא עשיר למחר, אשרי כל מי שידו פשוטה לעניים. (ועיי"ע בויקרא רבה לד ט).
וידוע הסיפור על איש יהודי בעל בעמיו, שנסע עם משרתו ליריד הגדול שבלייפציג. כשהגיע לשם גילה לחרדתו כי איבד את כל מעותיו – ואינן. משחישב את דרכיו לדעת אימתי ואיך אבדו מעותיו, נזכר כי בדרכו הנה עצר בצדי הדרכים ומן הסתם נפלו שם מעותיו. באנחה גדולה קרא 'ווי לחסרון כיס', כי בוודאי לא נותר מהן מאומה, אחרי שעוברי אורח וודאי שמחו לקראתן…
בייאושו כי רב סב אחוריו על עקבותיו באותה דרך שבא. כשהגיע למקום ההוא לא האמין למראה עיניו – צרור כספו מונח לעין כל כאבן שאין לה הופכין, עלי דרך כאילו לא ראוהו כלל… נס עצום! משרתו אשר לצדו החל לרקוד, להיות שש ושמח לגודל הנס של מציאת האבדה, אך להפתעתו העצומה רואה את אדונו בעל הממון – בוכה, ולא סתם בוכה אלא בדמעות שליש. נרעש ונפחד סתם המשרת את פיו, המתין לאדונו שיירגע, ואז שבו עם צרור הכסף כבראשונה ליריד לייפציגה.
לא עברו ימים מועטים, והנה גלגלו של אותו גביר החל לרדת לנטות ארצה, עד שאיבד את כל הונו והצטרף יחד עם משרתו לשעבר, לקבוצת נודדי דרכים מקבצי נדבות. יום אחד כשטבל במקווה יצא ונסתפג ראה ה'יורד' כי בגדיו נגנבו, הדבר היחיד שעוד נותר לו – כסותו לעורו – גם זה אינו. ובראותו זאת פצח מיד בריקוד חסידי נלהב 'חסדי ה' כי לא תמנו' דץ בגילה ולא פסיק פומיה מזמרה.
משרתו לשעבר -בראותו כי כן, לא יכול היה לכלוא תמיהתו הנצורה בקרבו, ניגש לאדוניו ודרש מלפניו "נא ילמדני רבינו! אז בעת שמצאת האבידה – התעצבת אל ליבך ברוב בכי וצער, ואילו עתה כשלא נותר לך מאומה – הנך קופץ מרוב שמחה, הלוא איפכא מסתברא, מה זאת עשית?… עולם הפוך ראיתי!".
ענה לו הגביר: "לא, אלא כי עולם ישר ראית! אמון אני על מאמר חז"ל, שהממון כגלגל שחוזר בעולם הוא – לכן בעת שמצאתי המעות אחר ייאוש הגמור, ללא שום הווה אמינא שהם עדיין חיין וקיימין, הסקתי מיניה כי הנני עכשיו ברומו של גלגל, ומשכך מעתה יתחיל הגלגל להסתובב כלפי מטה, על כן בכייתי הייתה רב, אך מאידך כשנגנבו בגדיי ולא נותר לי מאומה – הסקתי כי הגלגל הגיע לנקודה התחתונה לבירא עמיקתא למטה, ומשכך הבנתי שמעתה יתחיל הגלגל להסתובב לאיגרא רמא, כלפי מעלה – על כן שמחתי. ואכן כעבור ימים עלה לגדולה ונתעשר שוב"…
ובעניין זה ביארו קדמונים, את שינוי לשון הפסוקים בברכות האמורות בפרשת כי תבוא שנאמר (דברים כח יג): "והיית רק למעלה ולא תהיה למטה", וקיי"ל רקין מיעוטין המה, והיינו שיגיע ר"ק למעלה מעט לפני הנקודה העליונה למעלה. ואילו בתוכחה נאמר (שם מג): "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה וגו'", בלא שום מיעוט, ומה זאת איך ייתכן שהגוי יקבל יותר.
אלא לדברינו יובן, כי אדרבה, אצל הגוי בעת שמגיע גלגלו מעלה מעלה – אחת דתו הוא שמעתה יתחיל הגלגל להסתובב על צירו כלפי מטה ולאלתר, לא כן בבני ישראל שבירכם הכתוב כי תמיד יהיה 'רק למעלה', היינו מעט קודם העלייה ולא ברום העלייה למעלה, שאילו יהיה ברום הגלגל – יצנח מטה, לא כן כאשר יהיה תמיד 'ר"ק למעלה'.
ובזה יש להוסיף את המרגלא אשר בפומיה דאינשי, לספר בדרך צחות על אותו עתיר נכסין שהתפלל קמיה קוב"ה: "ריבונו של עולם אנא ממך, עשה לי פנצ'ר (פאנטשע"ר) בגלגל". כשתמהו סובביו על תפילתו המוזרה, השיב: "הנה העולם כגלגל, עתה הנני ברומו של גלגל ומתפלל אני כי ייעשה בו הקב"ה פנצ'ר, כך יעצור הגלגל על מקומו ולא ימשיך להסתובב ויהיה 'רק למעלה' ולא יוכל להסתובב כלפי מטה"…
גלגל החוזר אליך
אך זאת למודעי, שאותו גלגל החוזר הוא לאו דווקא בענייני ממון כדאמרן, אלא הוא הולך וסובב את כל הנהגת האדם, הן בדברים של בין האדם למקום, והן בדברים של בין האדם לחברו, ומה שהוא עושה – לעצמו הוא עושה, הן לטוב והן למוטב. וכעניין שאמר הלל לאותו גר שבא להתגייר על רגל אחת (שבת לא.): 'מה דעלך סני לחברך לא תעביד' – שאם תעשנו לחברך סופו שיבוא עליך.
אגדה עתיקת יומין מספרת: מעשה בבן אכזרי, שמלבד שלא דאג למחסורו של אביו, אף הוסיף חטא על פשע וגירשו מביתו לישון בחוצות עלי אדמות ברחובות ובשוקים, ולהיות נתון לחסדי העוברים ושבים.
הגיעו ימי החורף העזים ואותו זקן קפא מקור עד לשד עצמותיו, והנה ביום מן הימים רואה הוא את נכדו חביבו – בנו של אותו בן אכזר – עובר לפניו. קרא לו הסב וביקש הימנו ללכת לאביו לבקש עבורו בגד חם, אם אינו מכניסו לביתו, לפחות שייתן מעיל להתגונן מצינה ופחים.
בא הנכד אל אביו וסיפר לו דברים כהווייתן, את דברי זקנו המבקש בגד חם לעורו. ציווה האב לבנו עלה לעליית הגג, חפש שם בגד ישן והבא אותו אליו. לקח הבן סולם, עלה לעליית הגג ומצא בו בגדים ישנים שאינם ראויים, חיפש עוד ועוד עד שמצא מעיל חם ישן. לקח מספריים, חתך את המעיל לשניים והוריד רק את חציו למטה, תמה האב בפניו איפה החצי השני? מה עשית? ענה הבן: "חתכתי המעיל לשניים, חציו השארתי למעלה וזה החצי השני". "והא למה?", תמה האב, "על מה ראית לעשות כן?". השיב הבן: "וכי נראה אני לך כאכזר? הלוא אני צריך לדאוג גם לך כשתזדקן, ואזרוק אותך מביתי כשם שזרקת את אביך. יהא לי אז עבורך מעיל מוכן ומזומן, שאוריד לך מעליית הגג למעלה"…
שמע האב את דברי בנו החכם, הפנים את מוסר ההשכל והבין שהעולם כגלגל החוזר, כפי שהוא מתנהג כך יתנהג בנו אחריו, העולם אינו 'חד סטרי' אלא חוזר הוא. התחלחל האב, ומיד רץ אל אביו ופייסו בדברים, ביקש הימנו מחילה והחזירו לביתו.
סיפור זה סיפרו ה'בן איש חי' (בבן יהוידע) בשם החכם הקדמון מהר"י הכהן, וסיים ה'בן איש חי' ודרש על סיפור זה את הפסוק (משלי יז ו): "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם", שעטרת הזקן הושב ע"י בני בנים, ותפארת האב לעתיד הושב ע"י הבן.
יה"ר שנזכה כולנו שיגביה קרננו למעלה, וכמאה"כ (דברים כח יג): "ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצוות ה' אלוקיך אשר אנוכי מצווך היום לשמור ולעשות".
(קטעים מתוך שיחת גאב"ד חרדים)